אבקת רוכל · חלק קנ״ד סימן ה׳

הה' שאפי' אם היה חוב גמור ובשטר מקויים היה פטור מפני שעברו עליו שמטה ושמטות ושביעית משמטת בין ממון בין שבועה. ואחר ששמענו כל הטענות הנז' עייננו ונשאנו ונתננו בדבר ונרא' לנו שטענות החכם הר' מנחם הם טענות צודקות כמו שנבאר אם הטענה הראשונה היא טענת האמיתית שאפי' אם היה ביד הר' דוד שטר מקויים אם הוא על תנאי צריך המוציאו להביא ראיה בעדים שקיים התנאי וכל שלא הביא עדים אינו גובה כלום והדבר פשוט שמאחר שהחיוב אינו אלא על תנאי היאך יוכל לחייבו אם לא יביא הלה עדים שקיים התנאי הא איכא למיחש שמא לא קיימו ומספיקא לא נחייב את זה לא ממון ולא שבועה וכ"כ הר"ן האומר לחבירו הרי אני נותן לך כו"כ ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו והטענה השנית שהיה ערב שלא בשעת מתן מעות דבעי קנין וכיון שלא היה קנין אינו חייב כלום גם זה דבר פשוט ואע"פ שהר' דוד טוען שהיה בשעת מתן מעות והשיב שאפי' היה כדבריו הוא פטור מפני שלא נתערב אלא על תנאי והוי אסמכתא וערב דאסמכתא אינו מתחייב טענה טובה היא זו שכ"כ הרמב"ם בפכ"ה מה' מלוה ולוה וז"ל הערב או הקבלן שחייבו עצמם על תנאי אע"פי שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא כיצד כגון שאמר לו תן לו ואני אתן לך אם יהיה כו"כ או אם לא יהיה שכל התולה שעבוד שאינו חייב בו דאם יהיה ואם לא יהיה לא גמר והקנה קנין שלם ולפיכך לא נשתעבד וע"מ שטען הר' דוד שהוא נתן המעות לחכם לתיתם להחאב"אלה והשיב החכם שהכתב מכחישו דברים נכונים ופשוטים הם והטענה הג' שאפילו אם היה ערב גמור מאחר שהר' אברהם ישראל אינו נמצא פה א"י לתבוע את הערב גם טענה זו פשוטה שהרי כתב הרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה מי שהיה ערב לחבירו במלוה ע"פ ובא המלוה לתבוע את הערב והרי הלוה במדינ' הים אומר לו הערב הבא ראיה שלא פרעך הלוה ואני אשלם לך עכ"ל והדבר ידוע שכתב ידו דין מלוה יש לו לדעת הפוסקים שאנו סומכים עליהם ובנ"ד אפילו החולקים עמהם יודו דשאני הכא שהמלוה שחייב הר' אברהם ישראל אינ' בכתב כלל והטענה הרביעית שאפי' אם היה ערב גמור והיתה בשטר מקויום והיה נמצא פה הר' אברהם ישראל והיה מודה שלא פרעו אינו יכול לתבוע מהערב עד שיתבע מהלוה ולא יוכל לגבות ממנו משנה שלמה היא בסוף בתרא ופסקוה הפוסקים והטענה החמשית שאפ' אם היה חוב גמור ובשטר מקויים היה פטור מפני שעברה עליו שמטה ושמטות דבר פשוט הוא ואע"פ שבאותם הארצות לא נהגו להשמיט שמיטת כספי' כיון דמדינא שביעית משמטת מה לנו ולמנהגם ואינו נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מאחר שלא נהגו באותם המקומות בכך וכמבואר בדברי הפוסקים ז"ל: