נדרשתי לכתוב דעתי בפסק הכתוב לעיל והנני אומר כי מ"ש ובענין הגנות והפרדסים כו' ופסק הדין שישבע הר' יוסף כו' מאחר שהיתום בא עליו בטענת ודאי דבר פשוט הוא זה דאע"ג דקי"ל דאפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע ה"מ בטענת ספק אבל בטענת ודאי דינו כדין שאר הנתבעים כמבואר בדברי הפוסקים ואע"פ שהיתום תובע הגנות והפרדסים וקי"ל דאין נשבעין על הקרקעות י"ל שהוא תובע סך ממון שקנה בהם הגנות והפרדסים והאפטרופוס מודה במקצת הממון וכופר במקצתו והרי זו תביעת ממון ונשבעין עליה ואפילו את"ל דכיון דהשתא גנות ופרדסים קא תבע מיניה תביעות קרקעות היא י"ל דע"כ לא אמרו דאין נשבעין על הקרקעות אלא שבועה דאורייתא אבל שבועת הסת נשבעין אף על הקרקעות:
אבקת רוכל · חלק קנ״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.