אבקת רוכל · חלק ק״נ סימן ה׳

וראש המדברים רש"י בפרק איזהו נשך אמתניתין דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלו הרי היא שלו ואמרינן בגמ' ולישני נמי דאמר אסמכתא לא קניא קשיא מתניתין כתב דמתניתין אסמכתא הוא הבטחה בעלמא לסמוך על דבריו שאם לא ימלא לו דברו יתן לו שוה מאתים במנה ודקדקו תלמידי הרשב"א מדבריו דס"ל דליכא אסמכתא אלא היכא דאמר מילתא יתירתא וכן כתב בעל נמקי יוסף שקדקו המפרשי' מדבריו וכן נראה שהוא דעת רבינו יעקב שכתב הלוהו על שדהו מאה מנה והוא שוה יותר כו' דמשמע דאם אינו שוה יותר לא הוייא אסמכתא אבל תלמידי הרשב"א וגם המפרשי' שהזכיר נמקי יוסף דחו סברא זו והעלו דאפילו לא אמר מילתא יתירתא הוייא אסמכתא וכן מדברי המפרשים והפוסקים ומה גם לדעתי שלא נתכוון לומר רש"י אלא דלדידיה נמי אפי' לא אמר מילתא יתירתא הוייא אסמכתא הא ודאי פשיטא דבטל חילוק זה ואין לו על מה שיסמוך ומצינו לו ז"ל שכתב בהדייא חילוק אחר בפרק זה בורר גבי הא דתנן ואלו הן הפסולין המשחק בקובייא כו' ובגמרא משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכת' ואסמכת' לא קנייא ורב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכת' הוא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם ופירש הוא ז"ל שם כל כי האי גוונא לאו אסמכת' היא וה"ה אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד וכגון משליש שטר דגט פשוט דסובר על לא דבר כסבור כל זה בידי לעשותו ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אם נצח אם לא נצח ואפי"ה אתני ש"מ מספיקא גמר ואתני ולאו גזילה היא והתוס' כתבו שר"ת הקשה עליו דמדבריו משמע דדבר שהוא בידו חשיב אסמכתא טפי מלאו בידו ובפ' איזהו נשך אמרינן איפכא דאיתא התם אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזיה לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזול שפע ואסיקנא דאפי' א"ל יין סתם לא משלם מאי טעמא אסמכתא היא ולא קניא ופרש"י אסמכת' היא דאפי' הבטיחו ואמר אם איני קונה לך אפרע משלי וכן כתבו הרא"ש ותלמידי הרשב"א ומ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו והעלה ר"י דבפירוש רש"י משמע בפ' זה בורר וליישב ההיא דאיזהו נשך דאהיא דפרק זה בורר כתבו דארבעה חילוקים בדבר: