נמצא דלפי שיטה זו אסמכתא לא יפול אלא על אחד משני דברים הא' על דבר שהוא בידו לא לגמרי אע"פי שאינו מגזים הב' שהוא בידו לגמרי וגזים והגיזום הוא באחד מג' פנים לדעת התוס' בפרק איזהו נשך האחת שאומר לתת לו יותר ממה שהוא מפסיד והיינו ההיא דאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי השנית שאומר למכור לו קרקעו אפילו בשיוויה כמו שכתבו גבי הא דאמרינן ואי א"ל קאי לגוביינא מי קני אסמכתא היא ולא קניא הג' שאומ' למכור היינו בזמן הזול כדי לפורעו ולשיטה זו הסכי' הרא"ש והר"י דלשיטה זו כל שאינו תולה בדעת עצמו לאו אסמכתא הוא כיון שאינו בידו ורבינו יעקב חולק ואומר דתולה בדעת שכנגדו אסמכתא הוא ולתלמידי הרשב"א שיטה אחרת והיא שכל שתולה בדעת עצמו הוי אסמכתא לפי שאנו אומדים דעתו לפי שהוא סומך על עצמו שיוכל לקיים תנאו לכך התנה כן ואילו לא היה בוטח בעצמו לקיים תנאו לא היה מתנה הילכך לא גמר ומקנה ובדרך זו הם כל אסמכתות שבתלמוד אבל כשתולה בדעת אחרים או בדבר שאינו בידו לא הוייא אסמכתא והיינו טעמא דמשחק בקובייא דאמר בפרק זה בורר דכל כי האי גוונא לאו אסמכתא לפי שאינו תולה בדעת עצמו ומיהו כל שתולה בדעת עצמו אפילו לא גזים נקרא אסמכתא והיינו ההיא דאיזהו נשך נמצא לפי זה דשם אסמכתא נופל על שני דברים האחד כל שתולה בדעת עצמו אפי' לא גזים:
אבקת רוכל · חלק ק״נ סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.