אבקת רוכל · חלק קמ״ז סימן י״ט

ומ"ש עוד לומר שמ"ש החכם הח"ר שמואל לבטל מה שאמרו אלמנת ה"ר משה ובנה הוא בטל מכח תשובת הרא"ש בכלל פ"ו איני רואה שום ביטול לדברי הח"ר שמואל כי מאחר שאין הודאתם נודעת אלא מפי קרובים ושלא בפני ב"ד אין כאן הודאה כלל ומה שיאמרו עתה בפני ב"ד עליו נסמוך ועוד אני אומר שאפי' אם היו אומרי' לפני ב"ד כמו שאומרים הקרובים שאמרו בפניהם לא היה כדאי לחייב ליתומים דאיכא למימר שטעו שכן האמת כדברי ה"ר אליא ע"פי הכתבים ההם ואע"פי שלפי האמ' אין באותם כתבים ממש כמו שהוכחנו כ"ע לאו דינא גמירי וא"כ אין זה ענין לתשובת הרא"ש בכלל פ"ו מה לתבן אל הבר. ומ"ש עוד הח"ר משה וגם אין ראיה ממה שטען שהיו שוים המאה ככרים עשרת אלפים ואיך לקחם נקיים מבלי הוצאה במצרים בשבעת אלפים אין זה תימא אולי באותו הזמן לא היו שוים יותר עכ"ל חי האמת אין זה אלא מן המתמיהין כי רבותינו אמרו להפך בזכות היתומים ולטעון בעדם כל מה שאפשר לטעון לזכותם אפי' לדרך רחוקה קצת כההוא דפרק שני דייני גזרות וזה החכם בודה דברים מלבו באולי ושמא לחייב את היתומים בדבר שהוא מוסכם ופשוט בין התובע והנתבע כי לא הכחישו התובע בזה כי היה ידוע ומפורסם ביניהם ובכל העולם כי בכל אותם זמנים לא היו שוים פחות מעשרה אלפים והחכם טען מה שלא היה ולא נברא וטענה זו לבדה היינו כדאי לבטל כל הטענו' שבעולם אפי' במקום שאינו בא להוציא מיד היתומים ואשוב אתפלא בו כי איך יתכן שנעלם מעיני הה"ר משה זה וגם כל הטענו' הנ"ל ואיני חושב אלא שרצה לתהו' בקנקן המעייני' ולהראו' להם כחו שהוא כדאי לטהר השרץ אבל כשיבא מעשה לידו הא ודאי שיהפך בזכות היתומים ומה אאריך עוד להשיב על כל דבר ודבר מכל הדברים שהאריך הח"ר משה על יתר הדברים שכתב הח"ר שמואל כי הוא הלאות אנשים בדברים פשוטים כי מעיקרא הוקשה לי על מה הוצרך להאריך הח"ר שמואל בדברים פשוטים ומה גם עתה שהאריך החכם המשיב עליו שאם נשיב עליו יאריך הסיפור ביותר ומ"מ לענין הדין כבר הוכחתי בטענות וראיות שהדין עם היתומי' כמ"ש הח"ר שמואל נאם הצעיר יוסף קארו