אבקת רוכל · חלק קמ״ו סימן ב׳

תשובה בזה אני רואה דברי ראובן ואין בטענת שמעון כלום ותחלת ראובן הוכיח על סופו שלא השיבו כשכתב לו שמעון שודאי היתה כונתו שאם יוכל להציל יציל ואם לאו לא יאבד ממונו בעבור מעות שמעון ומה שהכניס ראובן מעות שמעון בחשבון המשי לא היתה כונתו לחושבם עליו כאלו קבלם אלא ודאי כונתו היתה לעשו' חסד עם שמעון וממילא יציל מקצת חובו משמעון ובודאי שמה שהציל הציל לעצמו וכדתנייא בפרק הגוזל בתרא שיירה שהייתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהם והציל הציל לאמצע ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו ובודאי שאם היה ראובן המקבל המשי מיד הגוי שהיה אומר לעצמי אני מציל ועוד שמה שאמרו שצריך לו' לעצמי אני מציל הוא דוקא בשותפים שכיון שהם שותפים בריוח ובהפסד ודאי שמן הסתם כל השתדלותם להבי' תועל' השותפו' אם לא שיאמר אחד מהם לעצמי אני מציל דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא מדעת חבירו וכן כתב הרב בעל מגיד משנה וז"ל שנים שותפים כו' ופי' בדין זה אין חילוק בין יכולין להציל ובין אין יכולין להציל דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא מדעת חבירו ואם לא אמר לעצמי אני מציל בכל גווני הציל לאמצע וזה עיקר עכ"ל נראה מלשונו דמה שצריך בשותפות לומר לעצמי אני מציל הוא להראות שהוא חולק עם חבירו אבל מי שאין לו שותפות כנ"ד ודאי לא וכן כתב הרשב"א ז"ל על שני שותפין שהיה להם חוב אצל גוי אלם ועמד אחד מהם ופייסו ופרע לו חלקו ואמר לעצמי אני מציל והשיב שאם קבל הפרעון בפני עדים ואמ' לעצמי אני מציל שזכה לעצמו ע"כ וזהו דוקא בשותפין כדאמרן אבל בנדון שלפנינו שלא היו שותפין אלא שהגוי היה חייב לראובן ואח"כ הלוה שמעון לגוי וחלה שמעון פני ראובן שבכלל מעותיו יציל מעותיו ודאי שלא עלה על הדעת שיציל מעות שמעון ויניח מעותיו על קרן הצבי אלא ודאי כונתו היתה להציל מעותיו תחלה ומה שחשב ראובן מעות שמעון בכלל המשי כונתו היתה לעשות חסד עם שמעון ולגבו' חובו כדאמרן וכי תימא שראובן גרם לאבד ממון שמעון כיון שלא השיבו שלהשיבה זו נתרשל שמעון מלתבוע לגוי בחושבו שראובן יגבה אותם א"כ הוי גרמא בנזיקין וגרמא בנזיקין פטור וכל שכן דאפי' גרמא לא הוי דאדרבא אומר לך שהיה לו לשמעון להשתדל להציל מעותיו מן הגוי כיון שלא השיבו ראובן שאם היתה כונת ראובן לחושבם בחובו היה כותב לשמעון הרי אני כאלו קבלתים ובראותו שלא השיבו היה לו לחשוב שכונת ראובן היתה להציל מעותיו תחלה ואם ישאר וירצה הגוי לתת אותם לו יגבה מעות שמעון ואם לאו יפסיד אותם שמעון ואפילו שהיה כח ביד ראובן לכוף את הגוי כיון שלא נתחייב להצילם וגם לא קבלם על עצמו הוי פטור כ"ש שלא היה כח בידו לכופו: