ודע דכיון שלא נתברר בשאלה צריך אני לבאר כל החלוקות ולפסוק הדין בהם אם היה בתורת מלוה מלוה להוצאה ניתנה והרי הוא חייב באחריות' ואפי' באונסין גדולים חייב אלא שרחוק הוא בעיני שילוה אדם מעותיו ויאמ' לו שיעשה בהם כמו שהוא עושה במעותיו ואפי' להוליכ' מעבר לים ותו לא שייך בהם כמו שעושה במעותיו כיון שהם מלוה אצלו יעשה מה שירצה ומזה הטעם בעצמו לא שייך לומר שמכר לו סחורה בהעלאה והעמיד עליו במלוה המעות דפשיטא דיכול לעשות בהם מה שירצה ומ"מ כיון שהם מלוה אצלו אפילו שנאבד הכל חייב לשלם כמו שכתבתי אלא שלענין התשלומין אם היה הדבר ששומתו ידועה אינו חייב לשלם אלא מה שהיה שוה בשעה שנתנה לו וכ"כ הרמב"ם בתשובה ואם היה הדבר שאין שומתו ידועה חייב לשלם כפי מה שנתפשר אפילו שלא היה שוה כך בשעה שמכרה לו ואין כאן רבית וע"ז סמכו כל העולם למכור בהעלאה דברים שאין שומתן ידועה:
אבקת רוכל · חלק ק״מ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.