אבקת רוכל · חלק ק״מ סימן י״ב

ואם נעשית העסקא שלא כדין כגון שהיה למחצית שכר וכן בהפסד ולא נתן לו שכרו לעולם דין עסקא יש לה דפלגא מלוה ופלגא פקדון ואם נאבד מפסיד בעל המעו' מחצה שלא תקנו שיתן לו שכרו אלא כדי להצילו מדין רבית והיכא שנאבד הקרן ואין ריוח אין כאן רבית ומפסיד מחצה ולא שייך בנ"ד לומר לפי שהוכר הגנב יפרע לבעל המעות והוא יעשה דין עם הגנב שלא נאמר זה אלא לענין מי יעשה דין עם הגנב הבעלים או הנפקד אבל לענין התשלומין לא נשתנה הדין דאי ליכא לאישתלומי מן הגנב חזר הדבר לדינו וזה מבואר למי שעמד על לשון הגמרא פ' הגוזל עצים דאתמר נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא כו' ופרש"י ז"ל נגנבה באונס בליסטים מזויין דשומר שכר פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו ולהוציאו מידו ע"כ משמע דבה"ג פליגי אביי ורבא אבל אדליכא לאישתלומי מיניה כגון שאינו יכול לכופו לא מיירו בהכי אלא חזר הדין דשומר שכר פטור מן האונסין ושומר חנם פטור מן הגניבה ולא איירו הכא אלא מי עושה דין עם הגנב וקי"ל כרבא דאמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין וכתב עלה ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה ע"כ משמע בהדייא דלא איירי אלא לענין לחזר אחר האביד' ועל התשלומין שכתב רש"י הקשו עליו שאר המפרשי' שודאי אינו בדין שיתחייבו הם לשלם האונסין אע"פי שהוכר הגנב אלא כך פירושו שהם חייבים לטרוח ולדון עם הגנב משום דלעתים הגנב אלם וקשה ואין הבעלים רוצים לטרוח לדון עמו וכן כתב בעל מגיד משנה ואמר שזה דעת הרמב"ם ז"ל ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בדברים פשוטי' אלא שההכרח לא ישובח ולא יגונה הילכך ישבע הנפקד איך היה התנאי בעסקא וכולל בשבועתו כמה הפסיד ומפסיד בעל המעות כפי המגיע למעות העסקא אשר נתן לו הנראה לעניות דעתי כתבתי: