אבקת רוכל · חלק קל״ז סימן ב׳

תשובה נראה דאין בדברי ראובן כלום כי מה שטוען שמה שנתן לו הוא רבית באומרו כי מהיום כמה שנים קודם עיסקא זו נתפשר עמו בפני עד א' כו' יפה השיב שמעון במה שטען כי אמת הוא שאמר לו כך אבל שהגיד הדבר לחכם וגער בו ואעפ"י כן היה עושה עמו שטר עיסקא בכל שנה וסופו מוכיח על תחלתו שכתנאי שעשה עכשיו כך עשה מתחלה ע"פ צוואת החכם אשר הורהו ושטרות קרועים שבידו משני' קדמוניות מעידים כדבריו ואפי' אם לא היה שום הוכחא לדברי שמעון היה נאמן בדבריו שהרי כתב הרא"ש בתשובה על ראובן שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד ושמעון משיב לא לקחתי אלא ע"י גוי שראובן נאמן בלא שבועה מידי דהוה אפרוזבול ואין לומר כיון דבנ"ד עד אחד מעיד שנתפשר עמו ברבית הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לשבע שהרי אינו מכחישו וכל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם וכעובדא דנסכא דרבי אבא שאם היה העד מעיד שנטל ממנו רבית היה מחוייב שבועה להכחישו ואם א"י לישבע משלם אבל כיון שהעד אינו מעיד שנטל ממנו רבית אלא מה שמעיד הוא שנתפשר עמו ברבית ואין עדות זה מעכב כשידע שיש איסור בדבר חזר בו מאותה פשרה ותקן הדבר בענין שיהיה בהיתר וא"כ אינו מחויב שבועה להכחיש העד והוא נאמן בלא שבועה כההיא דהרא"ש וגם המרדכי כתב על א' שתובע לחבירו מאתים דינרים והלה משיב איני חייב לך אלא מאה במאתים רבית קצוצה והשיב השני חלילה לי אך שאלתני להלוות מאה שהיתה רוצה להלוותם במאתים ריוח לשנה והמותר יהיה שלך והלה משיב המעשה היה כאשר טענתי ואני הרוחתי לעצמי ושלח הר' חזקיהו הדין לפני רבינו יחיאל מפר"יש והשיב המלוה נאמן כמו שטען שהלוה לו בהיתר דק"ל אדם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד ופירש ר"ת אף בלא שבועה ולא שביק התירא עכ"ל וכ"נ מהריב"ש סי' שי"א: