אבקת רוכל · חלק קל״ד סימן א׳

ו שאלה בחור אחר ערל בא בעיר אחת ואמר גיירוני והיה רוצים לגיירו ובא איש אחד מבני ישראל ותפסו ואמר לו עבד אחי אתה והוציא שטר קנייתו בעכש"ג והוליכו לפני ב"ד האומות והבחור ענה ואמר איני עבד לשום אדם אבל הייתי חייב לגוי אחד סך מעות ולא היה בידי ממה לפרוע ולפי שהיה דוחק אותי חליתי פני אחיך שילוה לי המעות הנז' לפרוע לגוי ושאני אשרת אותו כדי סך המעות והוא נתן המעות לגוי בפני עדים והלכתי עם אחיך ועבדתי עבודתו ואמרתי לו שהייתי רוצה להתגייר אמר שהוא מרוצה ומפויים והטבילוני ואח"כ אמרתי לו שימול אותי והיה דוחה אותי מיום ליום וע"כ ברחתי ובאתי הנה לשיגיירו אותי ושטר קנייתי שבידך לא ידעתי בדבר זה מעולם ואפשר כי הוא עשאו שלא מדעתי וסוף דבר האיש הישראלי הודה שכן הוא האמת שלא היה עבד אחיו אלא שהיה חייב לו סך מעות וחלף הלך לו התובע והקהל מלו את הבחור הערל והכניסוהו בבריתו של אאע"ה ואח"כ בא אחי התובע הנ"ל ובידו כתב חתום מבני עירו וז"ל אנשים חכמי' כו' ומודעי' למעלתכם איך היא אמת ויציב שהעבד שברח לפליבנא להתגייר הוא מקנת כספו של ה"ר שבתי שקנאו משלל בי"ג ועבד עם האדון ארבעה חדשים ואמר לה"ר שבתי שהוא רוצה להתגייר ענה אותו ה"ר שבתי תהא ברוכה אני רוצה ג"כ אבל אמר לעבד תדע שאע"פ שתתגייר צריך אתה לעבוד עמי שש שנים שכן אמרה התורה וענה העבד שהוא רוצה לעבדו ואחר שני ימים טבל לשם גירות בפני עשרה שהודיעו לו קצת מצות קלות וחמורות ואח"כ עשה ה"ר שבתי חופה בביתו להכניסו בבריתו של אאע"ה והודיע לבני הקהל והשיבו לו הקהל בא ברוך ה' אבל אנו מתפחדים מהלאטיני"ש סוחרים שלא יעלילו עלינו שים עלילה לכן השמר לך מעשות כדבר הזה וכשראה העבד שלא רצו הקהל להתגיירו ברח לסופיאה ואמר לבני הקהל שרוצה להתגייר והשיבוהו שילך לפלי"בנא שהוא קרוב ולשם יתייהד וכן עשה עכ"ל הכתב הנז':