והנני משיב ואומר שאין דעתי נוחה בפסק הזה ובעיני יפלא כמה מהדר והמפך בכמה טצדקי למשכן נפשיה לאפוקי ממונא כי מ"ש וז"ל אבל כפי הנראה מהטענות לא מסר שמעון סחורת ראובן לשומר אחר אלא ששם אותה בספינה וא"כ חייב אפי' יש עדים שנאנסה דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב כו' ואפילו מסרו ביד הגוי בעל הספינה ויש עדים שנאנסה נראה ג"כ דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב כו' ואפילו מסרו ביד הגוי בעל הספינה ויש עדים שנאנסה אבל גוי דאין אמנה בו ופיהם דיבר שוא אפי' בדיעבד נמי הויא פשיעה דמחזקינן לה כגנבי כו' והוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס וחיישינן ששלח בה יד דקם ליה ברשותיה להתחייב באונסין והוי כפושע מי שמסרה בידו עכ"ל אעיקרא דדינא פירכא שכתב שלא מסר שמעון סחורת ראובן לשומר אחר אלא ששם אותו בספינה וכי המשים סחורתו בספינה לא יקרא מסר לשומר וכי בשופטני עסקינן שמניחים סחורתם בספינה שלא מדעת בעל הספינה וגם הספינה אינה חצר שאינה משתמרת שיוכל שום אדם להניח בה סחורתו שלא מדעת בעל הספינה וסופריו ומשרתיו והמלחים והחבלים וכבר פשוט הוא שאין מכניסים שום סחורה כי אם מדעת בעל הספינה וסופריו וכותבים בספר הסחורה שמכניסין ושל מי הוא ואין לך שומר שמסר לשומר גדול מזה וכמדומה שאינו בקי בענייני הספינות וחשבם כחצר שאינה משתמרת ולא השכיל לראות במעשה דמרדכי בפרק המפקיד שהביא בסוף דבריו שכ' בהדיא שמה ששם בספינה הוי שומר שמסר לשומר היה נמנע מלכתוב מ"ש אבל נראה שלא פקח עיניו על אותו מעשה אלא שאחר שכתב מ"ש וחמל על יגיע כפיו והניחו כמו שהיה כתוב:
אבקת רוכל · חלק קל״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.