אבקת רוכל · חלק קכ״ח סימן ג׳

נמצינו למדין דאפי' פירי עבדו חליפין שהם בתור' שיווי הדמים וכן דעת הרמב"ם וגם היא דעת רבינו ירוחם שכתב סברת ר"ת וכתב שכן דעת רבינו האיי ולא כתב חולק עליהם וכ"נ שהיא סברת בעל חה"מ שכתב דין חליפי קנין סודר בסי' קצ"ה ודין חליפין שוה בשוה כתב בסי' ר"ג וההיא דאסיק רבא פרתך בכמה כו' כתבה בסימן ר"ג לענין חליפי שוה בשוה אלמא כר"ת ס"ל וכן דעת הרמב"ן והר"ן בפ"ק דקדושין הילכך כיון שמשך שמעון הבגדים מדעת ראובן באותה שעה נקנה הצמר לראוב' בכל מקום שהוא ואילו נגנב או אבד וא"כ גם כשיתייקר ונמכר ביותר ברשות ראובן נתייקר והיותר הוא לראובן דהא ודאי כשם שכשמת החמור מת לנותן הפרה ה"ה נמי אם השביח השביח לו והכי משמע מדתנן בהשואל המחליף פרה בחמור וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וז"א משלקחתי ילדה יחלוקו אלמא אי הוה בריר לן שמשלקח' היה זכה הלוקח וה"ה לנתייקרה והא דתניא לא הספיק בעל הפרה כו' עד שמת החמור ולא תנייא עד שהשביח או עד שנתייקר משום דאין עשוי להשתנות השעה או להשביח בזמן מועט אבל אין הכי נמי דבין מת בין נתייקר לבעל הפרה מת לבעל הפרה נתייקר וזה דבר פשוט: