אבקת רוכל · חלק קכ״ח סימן ב׳

תשובה יראה לפשוט בעייא זו מדאבעיא לן בהזהב חליפים ומקפיד עליהם אי קנה או לא קנה ובעינן למפשטא מדתניא הרי שהיה תופס פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמ' בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמו' את הפר' ואסיק רבא ואמר כל חליפין מקפיד קפדי והב"ע דא"ל חמור בפרה וטלה ומשך את הפר' ועדיין לא משך את הטלה דלא הוייא לה משיכה מעליא הא אילו משך בעל החמור פרה וטלה אפילו לא הספיק בעל הפר' וטלה למשוך החמור עד שמת החמור אין לו דין ודברים על חבירו דכיון שזכ' זה בפר' וטלה הוי כאילו תפס את החמור וזכ' בו וכשמ' ברשותו מת וכל הפוסקים פסקו כרבא הכא נמי כיון שזכ' שמעון בבגדים נקנה הצמר לראובן בכל מקום שהיא ואפילו לדברי הסוברים דגם בחליפין שהם בתורת שיווי הדמים סבר רב נחמן דפירי לא עבדי חליפין וגם אם נצרף עם הסברא הזאת סברת האומרים דכל מידי דלאו כלי הוא מיקרי פרי בנדון זה אע"ג דצמר לסברא זו דין פירות יש לה מ"מ כיון ששמעון קבל כל הבגדים שנקראים כלי באותה שעה קנה ראובן את הצמר מדין קנין סודר וראיי' מדגרסינן בפרק הזהב אמר רב פפא אפילו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין מעבד הוא דלא עביד חליפין כו' מידי דהוה אפירא לר"נ פירא לר"נ לאו אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין טבעא נמי לא שנא ואע"ג דאסקינן דלא כר"פ היינו דוקא במאי דאמר דמטבע נקנה בחליפין אבל במאי דמפרש כרב נחמן הכי קי"ל דהא ליכא מאן דפליג עליה וליכא למימר דכיון דבשעת מסירת הבגדים לא אמר ראובן לשמעון קנה בגדים אלו חלף הצמר לא קנה הצמר וכדמשמע לכאורה מדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מכירה שהרי כתב בעל חה"מ שאין נוהגין עתה שיאמר הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי נותן לו ומעתה גם מ"ש רש"י אבעיא שכתבתי חליפין ומקפיד עליהן נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כ"כ יש לישב דהא ודאי לא נתכוון רש"י לומר שצריך שיפרש שקונה בתורת קנין סודר הא אם לא פי' כן לא קנה אלא לומר שלא הזכיר לשון מכירה שנקרא תורת דמים אלא בתורת חליפין הוא שנתן לו כדרך בני אדם שמחליפין חפץ זה בחפץ אחר ומזה נמשך שהוא קונה כדין קנין סודר ואף אם לא מסר ראובן הבגדים בידו לשמעון אלא ששמעון לקחם מדעתו של ראובן קנה מדין קנין סודר ופשיטא דלא דמי לתשובת הרמב"ם דתופס בכנף חבירו ואין כאן קנין דהתם שאני שתפס שלא מדעתו של חברו אבל הכא דמדעת ראובן תפס כל הבגדים באותה שעה נקנה הצמר לראובן מדין קנין סודר וכ"ז לבעלי סברות אלו שכתבתי אבל לדעת ר"ת לאו מדין קנין סודר בעינן למייתי עלה דס"ל ז"ל דתרי גווני חליפין הוו חד חליפין דקנין סודר ובההיא פירי לא עבדי חליפין וחד חליפין שהם בתורת שיור הדמים ובהאי גוונא אפילו פירי עבדו חליפין לכ"ע וא"כ ההוא דאסיק רבא פרתך בכמה כו' בחליפין דשוה בשוה הוא ואפי' אי בעלי חיים חשיבי פירי אם משך פרה וטלה קנה החמור לכ"ע ופשט' דסוגייא מוכחא כר"ת דמשמע דלרב נחמן דקי"ל כותיה קם ליה תירוצא דכל הנישום שלא כדברי רש"י שכתב דלא קם ליה וכבר השיגוהו התוס' ע"ז וכן דעת הרי"ף והרא"ש שלא כתבו אלא תירוצא דכל הנישום ופשטא דסוגיא מוכחא דכי אוקימנא מתני' דכל הנישום בכל מטלטלין איירי אפילו בפירות דבכלל כל הנישום הן ומאי דתני בתר הכי כיצד החליף שור בפרה לא משמע דאתי לפרושי דכל הנישום היינו דוקא כעין שור ופרה דדמו לכלי אבל פירות לא וכדמשמע מדברי התוס' דא"כ לא הו"ל למתני כל ברישא וא"כ מתניתין הכי קאמר כל הנישום דהיינו כל מטלטלין אפי' פירי אם נתנן בחליפין שהם בתורת שיווי הדמים כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וכדברי ר"ת וכן משמע בתוספת' דתניא החליף קרקעות בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ועל כרחין בההיא מדין חליפין שהם בשיווי דמים אתינן עלה וכמבוא' למבין וכב' ישב' המפרשי' דמתני' שלא הזכירה קרקעות לא פליגא אתוספתא דתנא דמתני' ארחא דמילתא נקט שדרך המטלטלין להחליפם תמיד מה שא"כ בקרקעות: