אבקת רוכל · חלק קכ״ו סימן ד׳

הטענה השנית כי אחד מהעדים הוא פסול לעדות מפני שני דברים האחד שנתפרסם בעיר איך חתר בית בראש השנה וגנב משכנו כל אשר בבית ואע"פי שאין עדים שראוהו חותר יש עדים שנמצא הגזלה בידו והחזירה לבעליה בעל כרחו ויש פרסום בכל העיר שהוא היה הגנב ועוד יש עדים עליו שאמר במעמד כל הקהלות על דבר ריב אחד שהיה לו עם יהודי אחר שילך וימיר הדת וע"ז בא הדין לפני הדיין הראשון וגזר שהדין עם ראובן ובא זה הדין לפני הדיין השני וגזר שהדין עם האלמנה כי אמר שהעד לא נפסל לעדות בשביל זה ומטעם דאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין אם באנו לידי כך לא נקבל ג"כ עדות העדים שהביא ראובן שהמת בעל האלמנה נתן לו הבית כי מה לי שיהא מוחזק ראובן בבית או לא יהא מוחזק מאחר שלא דר בבית שני חזקה בחיי אביהם של יתומים ומסייע הדיין השני מדברי התוס' ורשב"ם עלה דההיא דבר חמוה דרבי ירמיה יורנו הרב אם הדין כדברי הדיין הראשון או אם הוא כדברי הדיין השני שוב חזרה האלמנה וטענה שתי טענות אחרות הטענה האחת שהשומ' ששמו הב"ד מטלטלי ביתה בסך חמשה ושבעים אלף לבנים שטעו בשומא ההיא שילכו שמאי' אחרים וישומו ולא די שלא יותיר אלא שיחסר הרבה לתשלום נדונייתה וראובן טוען דמאן לימא לן דהני בתראי בקיאי טפי דילמא קמאי בקיאי טפי הטענה השנית טוענת למזונותיה ק' פרחים ויותר ואם יעשו חשבון מהמזונות ומה שלותה לפרנסת יתומים יחסר הרבה לתשלו' נדונייתא וראובן טוען שהכל שוא ודבר כזב שאם האמת כדבריה שחייבת מזונות מאה פרחים ויותר למה כששמו לה חמשה ועשרים אלף לא אמרה באותה שעה שיש לאחרים חובות עליה ואדרבא כיון שנשבעה על אותו הסכו' שהוציאה לפני ב"ד הרי הודית שיש בידה מנכסי היתומים לפרעון כתובתה הסכום ההוא ואינה נאמנת שוב לומר דקדקתי בחשבוני ולא נשאר לי כ"כ מעות שאני חייבת לפלוני כך ולפלוני כך ולזה טוענת האלמנה שמה שלא אמרה כן באות' שעה לפי שחשבה כי לא ישאל אביה מזונות ממנה ומיתומיה אלא שהיה זן ומפרנס אותם דרך חסד כאשר הפלי' לעשות חסד עמה בעניינים אחרים אמנם עכשו שאביה שואל ממנה ומיתומיה המזונות היא רוצה לפרוע ומה שיותיר יהיה לחשבון נדונייתא וראובן טוען ע"ז קנונייא היא בינה ובין אביה על נכסיו להוציא הקרקעו' מידו ואין לה כח בהודאת' לחוב לאחרים דדוקא לחוב לעצמה נאמנת במה שהודית לאביה שהיא חייבת לו מזונות ותפרע מכיסה אבל לחוב לאחרים אינה נאמנת: