והנה על פי הדברים האלה גזר הדיין שבאו לפניו שיעמוד ראובן בחזקתו ולא יצא מהבית שוב באה אלמנתו של שמעון בפני ב"ד ושטר כתובתה בידה המחזיק ששים ושבעה אלפים ממון נדוניית' מה שהכניסה לו ועוד שהוסיף לה מדיליה ארבע ושלשים אלפים לבנים ס"ה מאה וא' אלפים לבני' ותבעה מהם להגבות לה כתובתה וב"ד נזקקו לדבריה והוציאה לפניהם מטלטלי בית כסף וזהב ועלתה השומא ההיא חמשה ושבעי' אלף והשביעוה שבועת אלמנה באופן שחסר לתשלום הנדוניא והתוספת ששה ועשרים אלף לבנים ובכח מעשה ב"ד זה באה האלמנ' ותבע מראובן חזקת הבית שנתן לה בעלה בהיותו בחיים חייתו בטענה שהבית ההיא משועבדת בכתובתה ואין במתנת בעלה כלום וראובן טוען שהמנהג בעיר בענין גביית הכתובה ע"פ תקנת טוליטולא שאין האשה גובה כל התוספת אלא בשנשאר בעזבון הבעל אחרי שגבתה ממון נדונייא ומה שהכניסה לו כפלים ממה שעולה סכום התוס' כיצד הרי שהכניסה לו עשרה אלפים סכום הנדונייא והוסיף לה מדיליה עוד חמשה אלפים שהם ס"ה חמשה עשר אלפים כשהאלמנה באה לגבות כל מה שהכניסה לו עפ"י השומא שהעלו בשעת הנישואין שהוא סך עשרה אלפים אמנם התוספת אין לה שעבוד לגבות התוספת אלא בחצי נכסי הבעל כמבואר בתקנה כיצד אם אחרי גבתה העשרה אלפים שהוא סכום מה שהכניסה לו נשאר בעזבון הבעל עשרה אלפי' לבנים גובה היא חמשה עשר אלפים סכום כל התוספת ונשאר ליתומים חמשה אלפים לבנים אחרים אמנם אם לא נשאר אלא ארבעה אלפים לבנים חולקת עם היתומים וכן על זה הדרך אם נשארו חמשה אלפים או ששה חולק' עם היתומים וכיון שכן הוא טוען ראובן ואומר אי מאחר שנמצאו בביתה מטלטלי כסף וזהב חמשה ושבעים אלף הרי גבתה כל ממון נדונייתא ומה שהכניסה לו שהוא סכום ששים ושבע' אלפים לבנים משלם ועוד הותיר בנכסי בעלה שמונה אלפי' לבנים ועוד הניח המת בתים אחרים בני חורין וגם חצר זה שבאה לדון עליו יעשו חשבון מהכל ותגבה חצי הנכסי' מבני חורין שאין לה לגבות מן המשועבדין כל זמן שיש בני חורין ערך שכך הוא הדין והמנהג בעיר וחצי הנשאר ליתומים הוא נכנס במקומם כדין כל ב"ח שגובה מחלק היתומים והאלמנה טוענת שהבתים שאומר ראובן שהם בני חורין אינו כן כי הבתים ההם מכרם המת לאביה קודם שנשאה ואין לה שעבוד עליהם כי אם משל אביה וראובן משיב שהכל שוא ודבר כזב שהדבר מפורסם בכל העיר שהבתים ההם היו של בעלה המת והוא היה דר בהם ומת בתוכם וגם עתה בעת הזאת היא והיתומים דרים בבתים ואע"פי שגם אביה דר בבית אחד מן הבתים אין זה ראיה על שהבתים משל אביה כי היה מניחו בעלה לדור שם לפי שהיה חחנו והיה לו תועלת ממנו במה שדר אצלו:
אבקת רוכל · חלק קכ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
