אבקת רוכל · חלק קכ״ב סימן ח׳

וכתב הרב בעל טי"ד ז"ל בסימן רנ"ו דחבר עיר היינו אדם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק את העניים כפי מה שנ"ל הרי זה יכול לשנותה לכל מה שירצה לצרכי העיר ופי' ביחיד אינו רשאי לשנות אם לא בהסכמת בני העיר או רובם אמנם אם יש שם חבר עיר הוא לבדו יכול לשנותה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מתנות עניים וז"ל רשאין בני העיר לעשות מקופה תמחוי כו' ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור ואע"פ שלא התנו כן בשעה שגבו ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלוק לעניים כפי מה שיראה הרי זה רשאי לשנותן לכל מה שירצה מצרכי צבור עכ"ל והכי אמרינן בפ"ק דב"ב אמר אביי מעיקרא הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי עלמא וחד לעניי מתא כיון דשמעה להא דאמר ליה רב שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא ואתני עליה איהו נמי עביד חד כיסא ואתני עליה פי' עם הצבור לחלקם לכל הבא רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקאתי לתת מעות לקופה אדעתא דידי קא אתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה ע"כ והכי נמי אמרינן התם בפרק בני העיר רב הונא גזר תעניתא עאל לגבי רב חנא בר חנילאי וכל בני מתא רמו עלייהו צדקה ויהיבו כי בעו למיזל אמרו ליה ליהבינהו מר וניזול ונפרנס בהו עניי מאתן א"ל תנינא במה דברים אמורים כשאין שם חבר עיר אבל יש חבר עיר תנתן לחבר עיר וכ"ש אנא דעניי דידכו ודידי עלי סמיכי וא"כ כשיש שם חבר עיר לאו כל כמיניהו כו' דוקא במעות צדקה מימרא וברייתא בפרק בני העיר ופרש"י ז"ל מתנין אותה לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום דפוסקים ואינם נותנים וכשהיו באין החוזרין במקומם תובעים אותם מן הגבאי ומפרנסים בהם עניי עירה: