אבקת רוכל · חלק י״ב סימן ב׳

החכם השלם ומאד נעלה גבירי יצ"ו כתב כ"ת קבלתי ופסקו ובהם ששתי כעל כל הון ואשר שאלת ממני מפסק שהראה כ"ת לנו באנדרינופלי חי האהבה כי לא העתקתיו אז ואשר צוית על עבדך לגלות דעתי הקלושה והחלושה בנדון פסק זה הנני בא בקצרה כי מה אוכל להאריך אחרי פלפוליה דמר ואריכותו בכל חלקי הדרוש אכן למלאת מצוותיך אענה ואומר כי ראיתי בדברי החכם ההוא שפי' דברי רש"י ז"ל על ההיא דזימנין אמר יפקדנך לשלם כו' שכתב הא לאו לענין שבת נקט שטעמו של רש"י משום דבשבת אינו יכול לאומרו וזה דבר קשה בעיני דמנ"ל לרש"י הא דילמא לענין שבת נקט ורבי אלעזר ס"ל כרבי יאודה דאמר המקום ירחם עליך ואע"ג דרבי יהודה מסיים ועל חולי עמו ישראל נראה דלאו דוקא דא"כ צריך להזכירו עם חולי ישראל בדוקא מאי איכא בין ר"י לר' יוסי אלא ודאי לרבי יהודה בתוך חולי ישראל אינו מעכב אלא דמשום דרך ארץ קאמר שלא יתפלל על חולה זה לבדו אלא גם על כל חולי ישראל וגם לרבי יוסי משמע מפי' רש"י דלא משום שבת הוא צריך למנקט בתוך חולי ישראל אלא כדי שתשמע תפלתו יותר וא"כ המקום ירחם עליך משמע דהוי כמו יפקדינך לשלם ושפיר איכא למימר דלענין שבת נקט ור"א כרבי יהודה סבירא ליה וגם למה כתב כת"ר ע"ז דאדרבא משום דפשיטא ליה לרש"י למבקר לחולה בשבת לברכו בשלם פי' רש"י דלאו לענין שבת אתמר כדי שנפרש דמשום שהיה שבת היה מברכו בלשון שלום דודאי מותר כמו שהיה מברך שבנא לחולה בלשון שלום ע"כ איכא למידק דלא דמי לדשבנא דהתם לא היה אומר אלא שבתו בשלום ואין זה תפילה על החולה אלא כדרך שכל אדם אומר לחברו שלום עליכם אבל ר' אלעזר שהיה אומר לחולה ידכרינך או יפקדנך ודאי שהוא לשון תפלה ולשבנא משמע דאסור ומיהו איכא למידחי דכאן שהוא אומר לשל' אע"פ שהוא אומ' עמו ידכרניך או יפקדנך הכל הולך אחר החיתום שהוא שלום שדרך בני אדם לפרשו בשבת לחבריהם אבל מ"מ אין זה כדאי להכריח לרש"י לומר דלאו לענין שבת איתמר דהא כיון דאיכ' למימ' דלשון תפילה הוא וס"ל כר"י דשרי וכדפריש' נמצא שאין הכרח בדבר. ואולי יש לומר דטעמא דרש"י משום דאי הוה סבירא ליה דרבי יהודה הוה ליה למימר המקום ירחם עליך כלישנא דרבי יהודה ועוד דכיון דרבי יהודה לא הוה מדכר שלום למה ליה לרבי אלעזר לאדכוריה ליה ומ"מ קשה שכתב רש"י הא דלא לענין שבת נקט אחר שכתב זימנין א"ל בלשון הקודש וזימנין אמר ליה בלשון ארמי ולמה איחר דבר זה שהיה ראוי לאומרו בתחילת המאמר להודיענו אמאי מייתי לה ועוד דאיכ' למידק תיבת והא שכתב רש"י שהיא מיותרת. ולכן נראה לי דרש"י הכי קאמר אי הא דרבי אלעזר לא אמר לה רבה בר בר חנא אלא ללמוד לענין שבת בלבד לא הוה ליה למימר זימנין אמר וזמנין אמר דהא לענין שבת ידכרינך או יפקדנך דא ודא אחת היא אלא ודאי אע"ג דרבה בר בר חנא אתא לאשמועינן דרבי אלעזר לענין שבת אי משום דסבירא ליה כרבי יהודה ואי משום דכיון דסוף דברו שלום שרי למימר יפקדינך מאי דקאמר זימנין אמר וזימנין אמר לא לענין שבת נקט לה הכי אלא לומר דזימנין אמר בלשון הקודש וזימנין אמר בלשון ארמי וקמ"ל דבמתפל' על החולה כך לי לשון ארמי כמו לשון הקודש וכדלקמן וזהו שאמר רש"י והא כלומר אע"ג דעיקר מימרא דרבא לאשמועינן לענין שבת היא הא דאמ' לה בהאי לישנא זימנין אמר וזימנין אמר לא לענין שבת נקט לה בהאי לישנא ובהכי אתי שפיר תיבת לענין ותיבת נקט שכתב רש"י שהיו נראות כמיותרות כך נראה לי לפר' דברי רש"י: