נקטינן מהאי שקלא וטרייא בנ"ד שכשיכלה הזמן שהשכי' הגוי המאגאזין ליהודי חייב היהודי לצאת מן הבית ולית ביה דינא דבר מצרא ומקמי הכי אינו חייב לצאת דאמר ליה היהודי לשמעון לא עדיף את ממאן דאתית מחמתיה שהרי הגוי בעצמו לא היה יכול להוציאו גם מטעם שהקדישו שמעון לעניים אחר כלות זרעו לית ביה דינא דבר מצרא כמ"ש הריב"ש בתשובה דכיון דליתמי לית בה דינא דבר מצרא להקדש עניים נמי לית בה דינא דבר מצרא ואע"ג דלא הקדישו לעניים אלא אחר כלות זרעו אפ"ה מהשתא זכה בו הקדש ליהנות העניים בדמיו אחר כלות זרעו דהא אינו יכול למוכרו וזה נ"ל אמת ומי שחותמו אמת ינחנו בדרך אמת וכתב הצעיר אברהם בן אלשקאר ז"ל
אבקת רוכל · חלק קי״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.