למדנו מתשובה זו דכי היכי דסתם הפתח מעצמו כל שלא פרץ פצימיו חוזר ופותח לכשירצה ה"ה לכפו אותו ב"ד מפני ריח רע המגיע לשכנים או נזק אחר כיוצא בו כל שסילק הנזק ההוא חוזר ופותח לכשירצה כל שלא פרץ פצימיו דהא הרשב"א לא מפליג בין סתר הוא את הכותל לנפל מעצמו בתרויהו קאמר דלא איבד זכותו וכפו ב"ד לסתמו הוי כנפל הכותל דתרוייהו על כרחו נינהו ותו שמעינן מתשובה זו דכל שאינו מאבד זכותו לשעתו אינו מאבדו לעולם והכי נמי דכוותא שהרי אם היה אומר אביו של זה אחר קצת ימים איני רוצה להתעסק במלאכת הבגדים עוד ודאי לא היה כופהו הב"ד להניחו סתום וכיון שלא איבד זכותו לשעתו אינו מאבדו אפילו אחר כמה שנים ותו שמעינן מתשובה זו מה שכתבנו לעיל שאע"פי ששמעון היה יורש והיה טוען שכך ירש אותו חצר לא טענו לו שמא לאביו מחלת או מכרת או נתת זכותך והכא נמי אפילו אם בעל החצר היה טוען כך החזקתי לא הוה טענינן ליה שמא זה או אביו מחלו או מכרו או נתנו זכותם לבעל חזקת החצר הראשון וכ"ש בנ"ד שבא בטענה שב"ד ציוו לנעלה שהרי מודה שלא קנה וכמו שהוכחתי למעלה דלא טענינן ליה לסתור טענתו וכמו שמבואר לעיל ואל תשיבני דשאני נדון של אותה תשובה שהוא ואביו היו משתמשין בחצרן קודם שנפל כלאחר שנפל אבל בנ"ד אחר שנפל הפתח היה משתמש בעל החצר בהנחת עצים או שאר דברים אצל הפתח דיש לומר דלא אצטריך הרשב"א התם לההוא טעמא אלא כי היכי דלא ליטעון ליה שמחל או מכר או מכר או נתן לאביו וכמו שמוכיח סוף לשונו שכתב היה יכול שמעון לטעון שמחל לו כו' אבל בנ"ד שאינו בא אלא בטענה שב"ד כפו אותו לנעול ומתוך דבריו וגם מדברי העדים למדנו שלא מחל ולא מכר ולא נתן לו אפי' אם הוא משתמש לאחר שהנעל יותר מקודם שננעל לית לן בה ועוד דכיון שלא נפצרו פצימיו הרי הוא כפתוח וכמו שנתבאר לעיל אף ע"פ שבעוד הפתח נעול היה בעל החצ' משתמש לפני הפתח אינה טענה לומר שהחזיק בנעילת פתחו שאילו היה כן הו"ל לפרוץ פצימיו ומדלא פרץ הרי פצימין מכריזין על זכותו ומורים אותו באצבע ולא היה אפשר לטעון טענת מחילה או מכיר' או מתנה וטענה שטוען שב"ד כפו לנעלו אינה מפני ביטול זכותו כמו שנתבא' לא איבד זכותו אפילו שהא כך כמה שנים ומצינו למדים מכ"ז שכיון שבעל הבית אינו מתעסק במלאכת הבגדים ונמצא שאין מגיע לבני החצר נזק שהיה מגיע להם בחיי אביו שהרשות בידו לפתוח הפתח הנז' ויוצא בה לחצר ומשם לדרך הרבים ונכנ' מדרך הרבים לחצר ומשם לביתו דרך פתח זה וכן יוצא ונכנס דרך פתח זה ומשתמש בחצר כאחד מבני החצר כדרך שהיה אביו עושה קודם שישכור יהודי החצר ואין שום אדם רשאי לעכב על ידו כך נראה לי נאם הצעיר יוסף קארו
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
