ומעתה נחזור לנדון שלפנינו הרי שהיה גגו של ראובן מקלח מים לחצרו של שמעון ונפל הגג או שסתר ראובן ע"מ לבנות לא איבד זכותו כמו שאמרנו וכיון שכן אם לא איבד זכותו לשעתו אינו מאבד לעולם ואע"פי שנתעכב כמה שנים עד שחזר ובנאו כי במה הורע כחו לאחר מכן וטע' שמעון שאמ' שהוא או אביו החזיקו בכך אין בה ממש כי במה החזי' ומה חידש שתעלה לו חזקה בכך הוא לא חדש כלום שהרי הוא ואביו היו משתמשין בחצרו בענין אחד קודם שנפל הגג כלאחר שנפל ולאחר שנפל כקוד' שנפל והוא אי אפשר לבא אלא מצד ראובן שהוא יושב ואינו מורי' מימיו בחצרו וכבר נתבאר שאין זה סילוק שעבוד ואילו היה שמעון מגביה בנינו בענין שאם יחזור ראובן ויבנה גגו כמו שהיה לא היו מימי גג של ראובן יכולין לקלח בחצרו של שמעון או שהיה לראובן חלון על חצר שמעון ונסתר הכותל ועמד שמעון ובנה כותל כנגדו בקרוב ד' אמות ולא מיחה ראובן בזה ודאי היה יכול לטעון שמעון שמחל לו או שמכר או שנתן לו אותו שעבוד שהיה לו עליו שהרי עשה מעשה ולא מיחה בו ראובן והוא שבא בטענה אבל בנדון שלפנינו הדבר ברו' בעיני שאין בטענתו של שמעון ממש עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.