אבקת רוכל · חלק ק״י סימן י״א

ואין לדחות דשאני התם דאין לבית פתח אחר אלא זה ומשום הכי כי מכר פנימי תחלה זכה בדרך שיש לו על החיצון אבל הכא שיש לבית זה פתח אחר לדרך הבית הרבים לא מכר לו פתח שבחצר דכיון דקי"ל מוכר בעין יפה מוכר ואע"פי שאין בור ודות מכורים בכלל בית לא שייר לעצמו דרך להם א"כ משמע שהמוכ' כל מידי דשייך לדבר הנמכ' הוא מוכר ולא שייר לעצמו שום זכות והוא הדין שכשמכרה בית לבעל הבית מכר לו כל מידי דשייך לבית ופתח הפתוח לחצר שייך טובא לתועלת הבית כדי לצאת לחצר לרחוץ או לעשות שאר מלאכות דשייכי לבית וגם נוח לאדם לצאת ולבא ברשות הרבים דרך פתח חצר מלצאת ולבא דרך פתח ביתו הפתוח לרשות הרבים שהוא ניזוק ברבים העוברים לפני פתחו ורואים את מעשיו וא"כ ודאי השכיר לו המשכיר פתח זה ולא שיירה לעצמו ודבר פשוט הוא דכיון דקי"ל מוכר בעין יפה מוכר דה"ה למשכיר וליכא לפלוגי בינייהו ואפשר נמי דכ"ש הוא דאם אמרו במוכר ממכר עולם דמוכר בעין יפה מוכר משכיר שאינו אלא לקצת ימים וסופה לחזור לו כ"ש שהוא משכי' לו בעין יפה וכל הדברים האלו הם לזכות את בעל הבית אפי' היכא דליכא עדים שראו את אביו נכנס ויוצא דרך פתח ההוא וכל שכן בנ"ד שהעדי' מעידים שראו את אביו נכנס ויוצא דרך הפתח ההוא דזכה בעל הבית ופותח פתח זה כל זמן שירצ' ומשתמ' בו ואע"פי שבעל החצר טוען שיש מי שמעיד שהתוגרמא בעלת החצר לא הייתה מנחת לפתוח פתח זה בית הפתוח לחצר אע"פי אם היו שני עדים מעידים בפנינו כן אין זה כדאי לסתור מאי דקי"ל מוכר בעין יפה מוכר דאמרי' ודאי השכירה בעין יפה לבעל הבית אלא שבעודה דרה שם לא הייתה רוצה שיכנסו דרך עלייה משום צניעו' ואע"פי שהיו יהודים אחרים דרים עמה בחצר אני אומר הייתה רוצה בשני דיורים ולא בשלשה או שמא מפני הבורסקים הנכנסים לביתו או מפני השתן הייתה מונעתו מלפתוח כדרך שמנעהו היהודים אח"כ ומ"מ הפתח שפתוח לחצר בכלל השכירות היה ואפילו אם ת"ל שהתוגרמה לא השכירה לו פתח זה כיון שאח"כ מתה התוגרמא ונשאר הבי' למעראטא ולא היו יהודי דרים אז בחצר נמצא ששכר אביו של זה ביתו מגבאי הממונ' על גביית בתים המיועדו' למארע"טא וכיון דקי"ל מוכ' בעין יפה מוכר וה"ה למשכיר ודאי השכיר לו פתח זה ג"כ וגם שהעידו שראוהו נכנס ויו' ומשתמש דרך הפתח ההוא ובאותו זמן היה החצר ביד התוגרמים ופשיטא דגבאי הממונה על גביית הבתים היה רואהו משתמש בפתח ההוא ולא ערער עליו וגם התוגרמים הדרים בחצר לא ערערו עליו הא ודאי הפתח בכלל שכירות הבית היא וכיון דזכה בפתח זו כשבא היהודי ושכר החצר לא נסתלק זכות בעל הבי' מפתח זה ומלבד כי דברים אלו נכוחים למבין ולמודה על האמת הוכחות אלו דיים והותר מדברי העדים נלמוד כן שהעידו שב"ד ציוו לנעול הפתח מטעם היזק המגיע לבני החצר אם איתא דעדיפא מינה הול"ל שאין לו זכות באותו פתח כלל לפי שלא היה בכלל השכירו' אלא ודאי כדאמרן שבכלל השכירות היתה פתח זו ולא ציוה לנעלה אלא מפני היזק המגיע לשכנים ועוד מדחזינן דלא ציוה לפרוץ פצימיו נראה בהדייא דזכות יש לו בפתח ההוא ולא צוה לנעלה אלא לסלק הזיקו מעל השכנים וכמו שכתבתי לעיל וכיון שעכשו אין מגיע היזק לשכנים ממנו חוזר ופותח ויוצא ונכנס כמו שהיה אביו עושה ולפי שבעל החצר טוען ואומר אפילו אם היה אביו של זה זוכה בפתח זה מ"מ כיון שעברו שלש שנים רצופות שלא נשתמש אבד חזקתו ככתוב בהסכמת הקהלות באתי להשיב על דבריו אלו ולומר שאין זה ענין כלל לכאן והילך לשון ההסכמה ואם יקרה שיוציאו לשום יהודי מביתו או מחנותו שהחזיק מיד הנכרי ויוציאהו הנכרי בעל כרחו או שרוצה הנכרי להעלות שכר הבית או החנות והיהודי יצא מהבית או החנות בע"כ או מעצמו בשביל עלית השכר או בעבור שהבית נוטה ליפול שאז לא יהיה רשאי שום יהודי להכנס בבית ההוא או בחנות ההוא תוך שלשה שנים רצופים זה אחר זה מהיום אשר יצא היהודי מהבית או מהחנו' מבלי רשות היוצא מהבית או החנות עכ"ל: