אבקת רוכל · חלק ק״ג סימן ב׳

תשובה לכאורה נראה דמתנתה מתנה שהרי כתבו הרא"ש והר"ן בפרק אלמנה ניזונית שכתב הרי"ף בתשובה שאם מכרה או נתנה מנכסי יתומים קודם שנשבעה מה שמכרה או נתנה קיים ומנכין אותה מכתובתה וכתב הטור על זה משמע מדבריו אפילו בקרקע וא"א הרא"ש ז"ל מביא דבריו בפסקיו לפסק הלכה אבל כתב בתשובה דוקא במטלטלי אבל מקרקעי בחזקת יורשי' קיימי ואין בידם לתיתם עד שיגבוה ב"ד ואם מכרה או נתנה אין מכירתה או מתנתה קיימת עכ"ל וכ"כ המרדכי בפ' חזקת בשם הר"מ וז"ל נשאל ראובן נשא לאה והוליד חנוך ודינה ומת ראובן ולא נשבעה על כתובתה כו' כיון דאיהי היתה יכולה לעכב בשבועה ולגבותו בכתובתה אנן נמי טענינן לבאים מכחה ואע"ג דאיהי בעייא שבועה הבאים מכחה מעכבי' מה שבידם בלא שבועה וה"מ במט' אבל במקרקעי מוקמינן ליהו בחזקת יתמי ועל הבאים מכחה להביא ראיה וכ"כ עוד בפרק הנז' בשם תשובת הר"מ שמתחלת נשאל להר"מ באלמנה סרח בת אשר וכ"כ עוד המרדכי בפרק אלמנה ניזונית ובפ' מי שמת שהשיב ראב"ן על עסקי לאה שנשאת לראובן והיה לה בנים ממנו ומת ראובן ונתנ' כתובתה ושאר מטלטלין לבתה ומתה ולא נשבעה על כתובתה שאין היורשים יכולים להוציא מיד מקבלת המתנה משום דאמרי' בפרק אלמנה ניזונית דאלמנה שתפסה מטלטלין בכתובתה תפסה ואין היורשים יכולים להוציא מידה ובתה הבאה מכחה הרי היא כמוה וכ"כ עוד המרדכי בפ' כל הנשכעין שיש מחלקים ואומרים שאם האלמנה מוחזקת בנכסי הבעל ומתה קודם שנשבעה בהא ודאי אדם מוריש שבועה לבניו כדי שיחזוקו בממון יורשי האלמנ' וראיה משטר היוצ' על היתומי' דפטורים מלשלם מחצה דפקדון משום דטענינן ליהו שמא החזיר אביהם אף על פי שהוא לא היה נאמן לומר החזרתי אלא בשבועה וכ"כ עוד המרדכי בפרק הכותב בשם ראבי"ה ור"ב ורבינו יואל וכן דנו בקולונייא וכפי' הר' משה והעיד שכן דנו בימי הקדמונים הזקנים ורבינו שמחה הביא ראיה לדבר ואע"פי שדחה ראבי"ה ראייתן מ"מ משמע דלא חזר בו רבינו שמחה לענין דינא דהא ראבי"ה נמי הכי ס"ל מכ"ז משמע דמתנתה מתנה: