אבקת רוכל · חלק ק״ב סימן ב׳

תשובה דבר פשוט הוא שזכתה הבת ראשונה במאה בנדקא שכבר הקנה אותם לה בחייו מעכשו ואפילו לא היה מפורש בשטר מעכשו כיון שכתבו בו זמן הו"ל כמעכשו שזמנו של שטר מוכיח עליו אפילו לא היה כתוב בו זמן ולא מעכשו כיון שנטל קנין הו"ל כמעכשו דכל קנין כמעכשו דמי וכיון שכן נשתעבדו נכסיו לאותם מאה בנדקא ואם הוא מת תגבה אותם מנכסיו ומה שטענו קרובי הבת השעה שלא זכתה הבת הראשונה במאה בנדקי לפי שלא נזכרו בשטר הצוואה כלל לפי שגילה דעתו שאין בהם ממש אינה טענה שאין זה גלוי דעת שאין בהם ממש כי אפשר שמפני כך לא הזכירם מפני שלא נזכר להם ואילו נזכר היה מצוה עליהם ועוד שאפילו היה אומר בפי' שאין ממש בחיוב המאה בנדקי אם כפי הדין יש ממש באותו חיוב מה לנו לאמירתו שלחזור בו אינו יכול ואם הוא טועה אתו תלין משוגתו ומה שטענו עוד שאין בהם לשון מתנה אלא חייב עצמו להוציא אם יחיה עד נישואיה גם זה אינו כלום דא"כ הי"לל אם יחיה עד נישואיה וכיון שלא פי' כן סתם נתחייב בין יחיה בין לא יחיה כי השעבוד חל על נכסיו ומה שטענו עוד ואפילו כתב מעכשו לא מוכח שיתחייב מעכשו שהרי לא כתב חייב עצמו להוציא אלא מעכשו להוציא ורצונו לומר אם יהיה בחיי' אח"כ ולא זכה לזה גם זה אינו כלום שמה שאמרו ורצונו לומר אם יהיה בחיים כבר נתבטל במה שכתבתי דכיון דסתם ולא פי' לה אמרינן זכי ומה שרצו להוכיח מדלא כתב חייב עצמו להוציא מעכשו לא חשו לקימחיה שאילו היה כותב כן היה חייב להוציאם תכף ומיד והא ודאי שלא נתחייב להוציאם אלא כשתגיע לנישואין ואז חל החיוב על נכסיו מעכשו ומה שסיימו בטענתם והרי הדבר אסמכתא ולשונות השטר יוכיחו אין לו קשר עם תחלת טענתם ואת"ל שהיא טענה מחודשת אע"פי שאין לשונם מוכיח כן מ"מ גלי אדעתייהו שאינן בקיאין בגדר לשון אסמכת' ולא עליהם אני תמיה אלא על המתחכ' להיות כעורכי הדיינים ללמדם לטעון לדקדק בלשון השטר אם לחלק בין כתוב מעכשו להוציא או להוציא מעכשו והוא לא ידע גדר לשון אסמכתא ומה שטענה האלמנה שהיא רוצה ליזון מנכסי בעלה כל ימי מגר אלמנות' ושכל המתנות הנז' אין בהם ממש כי לא יחולו עד לאחר מיתה ותנאי כתובה ושעבוד' יקדים למתנת ש"מ גם אלה דברי מתחכם להיות מעורכי הדיינים שלמדו טענה זו וגם הוא לא ידע דין כי המאה בנדקי והעשרים חיוב מזמן שהיה בריא ובשביל שלא הזכירם כשהיה ש"מ לא הורע כחם וכן השבע קריטי מזמן בריא נתנם לה ולא חידש כשהיה ש"מ אלא לומר שיעלו לה לחלק ירושתה ולא תירש בקאראריט הנשארים ואע"פי שלא נתן לה הפירות אלא לאחר מיתה מ"מ הגוף נתן לה במתנת בריא מהיום: