אבקת רוכל · חלק ק״א סימן ב׳

תשובה הדבר נראה פשוט לע"ד שהדין עם לאה שכיון ששיירה לעצמה דירה כל ימי חייה הדבר ברור שדירה כרצונה וכחפצה שיירה דמשייר בעין יפה משייר וכאשר מבואר פכ"ו מה' מכירה ועוד כי בשטר כתוב ע"מ שתדור בעליות ומשמע בשתיהן ואיך נאמר לה שתדור באחת מהן לבד וכלתה באחת והדבר ברור שכ"ש שאין כלתה יכולה לומר שידורו שתיהן בשתי עליות ביחד שאין כופין האדם שיה' לו אחרים ברשותו ואפי' בחצר אחת עמו וכמ"ש הרמב"ם פי"ג מה' אישות ועוד שכל שאתה אומר כן הרי הוא כאלו אתה מבטל תנאה שהדבר ברור שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ותצטרך לצאת מן הבית והאי אנקמיה בכובסיה דלשבקי לגלגמי הוא ועוד כי הדבר ברור ואומדן דעתא הוא שלא נתנה ע"ד כן ובכי הא אזלינן בתר אומדנא כי האי וכמ"ש הרמב"ם בהלכות זכייה ומתנה פ"ה וכן נראה גם ממ"ש הרשב"א בתשובותיו סי' אלף קמ"ה בראובן שנתן בית לבנו ושייר דירה לו כל ימי חייו שאפילו שכתוב שיירתי לי הרי זה יכול להשכירה לאחר דלכל ימי חייו שייר בין לדור בין להשכיר כו' דמשייר בעין יפה משייר עיין עלה וכ"ש בנ"ד שלשון השטר מוכיח כן ואיכא אומדנא דמוכח שאין אדם נותן ביתו ומשייר דירה שיבואו אחרים לדור עמו שלא מדעתו ואין נראה לחלק בין משייר בלשון שיור למשייר בלשון ע"מ דדוקא בגיטין מפלגינן הכי משום דכתוב כריתות דבר הכורת אי נמי בקדושין מויצאה והיתה אבל הכא ע"מ נמי כמשייר הוא כי הכוונה אחת וגבי ממון אין לחלק בזה ואין לגרוע כח הנותן מפני כך דמ"מ משייר הוא ועדיפא מינה שרצה לתלות המתנה בשיור זה שאם לא יניחוה לדור נמצא' המתנה בטלה משא"כ בכותב בלשון שיור דכיון שכן הדבר הדבר ברור שמפני זה שהוא בלשון תנאי לא גרע כחו בכך מלשון שיור אדרבא עדיף ואע"פי שכתו' בשטר כל ימי היותי בחיים חייתי דירה בד הדבר נר' ברור שלשון דירה לבד אין משמעותו אלא לאפוקי שלא שייר כלום מהגוף לא כולו ולא מקצתו אלא דירה בלבד דהיינו פירות וכפי' הרשב"א בתשובה שכתבתי אי נמי שלא תוכל לעשו' שום דבר מה שאינו דירה כגון לבנות או לסתור או למכור ואפשר גם שלא תשכיר לאחרים וכיוצא בו אבל אין משמעו' לשון זה שלא יהיה לה אלא מה שיספיק לדירתה כאשר טענה כלתה ו ם כוונתה זה היה לה לכתוב מה שיספיק לדירתי לבד כי לשון דירה לבד לא משמע הכי כלל ומפי' הרשב"א יתבאר זה וכ"ש כאן שלשון אדור בעליות הוא הפך ממשמעות זה וממקומו מוכרח למי שבקי בדקדוק הלשון ואין לומר דלמעט חלק מהגוף אי נמי למעט שלא תבנה ולא לסתור ולא למכו' וכיוצא בזה לא היה צריך לכותבו שהדבר ברור שזו אינה טענה כי כמה דברים כותבים בשטר לשופרי דשטרי ולרווחא דמילתא והרי הרשב"א בתשובה שכתבתי פי' לשון שיירתי לי לאפוקי שלא שייר כלום לאחרים ובודאי לא היה צריך לכותבו ואע"פי שגם המשמעות האחר הלשון סובלו ומתיישב בזה וכ"ש בלשון זה שהדבר ברור שהמשמעות והכוונה כאשר כתבתי ואפי' היה אפשר לפרש בלשון זה שתי הכוונות הדבר ידוע שיד בעל השטר על התחתונה גם יד מקבל על התחתונה דקרקע בחזקת בעליה עומדת והמוציא מחבירו עליו הראייה ול"מ אם בחיי בנה לא היה דר עם אמו דודאי אין שומעין לאלמנה שבאתה לדור עם חמותה אלא אפי' היה דר הבן עם אמו יכולה אמו לומר לבני הייתי סובלת אבל אחר שנפטר בני איני סובלת אותך שתהיי לי למזכרת צרתי ודאבון נפשי ואין לך נחש לה גדול מזה כל שכן כי כיון שלא הייתה מחוייבת בכך כל עת שתמחה הדין עמה ואין צריכה לטענה כלל: