האבל אסור בתלמוד תורה - שולחן ערוך יורה דעה סימן שפ״ד

אסור לקרות בתורה. דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב:

ואם רבים צריכים כו'. כתוב בבדק הבית בשם א"ח מלמדי תינוקות י"ל שדינן כרבים צריכים לו ועוד דמלאכת האבד הוא כשהתינוקות בטלים ע"כ וכן כתב מהרש"ל בתשובה סימן ס"ו ע"ש:

אסור לו כו'. כתב הב"ח ותימה דבסימן ת' בדין שבת כ' הרב דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כ' כלום עכ"ל ולק"מ דהכא טעמא דאיסורא דאבל אסור בדברי תורה אתא לאשמועינן ומדין אבילות בשבת לא מיירי אבל התם דמיירי בכל הסימן מדין איסור אבילות בשבת קאמר דמותר לעלות משום דאל"כ ה"ל אבילות דפרהסי' ואין אבילות דפרהסי' נוהג בשבת והכי משמע התם להדיא ע"ש:

ומצוה להתפלל כו'. ע"ל סי' שע"ו ס"ג:

אין לו לבטלם. דאין אבילות לקטן כדלקמן ס"ס שצ"ו:

ואם רבים צריכים לו להתלמד. בתא"ו נתיב כ"ח כתב וראיתי לרבותי שהיו מגידים ההלכה אחר ג' ימים מזה נ"ל במלמד שיכול ג"כ ללמוד ההלכה. עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים כדאמרינן במסכת שבת אינו דומה הבל שיש בו חטא לאין בו חטא. ונראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה שזה לשונו הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ס"ת כו' ומביאה בדרישה:

להתלמד. כתב הט"ז נ"ל דמלמד יכול ללמוד ההלכה עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים גם נראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בזה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה וז"ל הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה הגולל ס"ת כו' עכ"ל:

כהן. כ' הב"ח ותימא דבסי' ת' בדין שבת כתב הרב דבאין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו וכאן לא כתב כלום וכ' הש"ך דלק"מ דהכא טעמא דאיסורא דאבל אסור בד"ת אתא לאשמועינן ומדין אבלות בשבת לא מיירי אבל התם דמיירי בכל הסי' מדין איסור אבלות בשבת קאמר דמותר לעלות משום דאל"כ ה"ל אבלות דפרהסיא ואין אבלות דפרהסיא נוהג בשבת והכי משמע התם להדיא עיין שם עכ"ל:

(ליקוט) אבל כל שבעה כו'. עבה"ג. ודלא כי"ח ועתוס' כ"א א' ד"ה אלו כו' (ע"כ):

אם האבל כו'. כנ"ל בס"א דוקא שרבים צריכין לו משא"כ כה"ג שאינו אלא מפני דרכי שלום. שם:

אם אין כו'. נלמד מס"א:

ומצוה כו'. כמש"ל סי' שע"ו ס"ג:

אבל מותר כו'. עתוס' כ"א א' ד"ה ואסור כו':

(ליקוט) וה"מ כו'. א"ר פ"י חכם כו' וערא"ש סי' פ"ד (ע"כ):

וה"מ כו'. כנ"ל ס"א:

אבל כו'. עבה"ג וכמש"ל ס"ס שצ"ו:

אסור לקרות בתורה. עי' בתשו' חכם צבי סי' ק' שכתב דטעמא הוא מפני שיכול ללמוד דברים הרעים שבירמיה והלכות אבילות ולכן ברגל שאסור ללמוד דברים כאלה מותר ללמוד כל דבר דאינו נכון לישב בטל ע"ש. וצ"ע דהא לקמן סי' שצ"ט איתא דנוהג ברגל בדברים שבצנעא וממילא דאסור בת"ת כמ"ש בסי' ת' דת"ת הוי דבר שבצנעא. מיהו למ"ש בסי' שצ"ט שם בשם תשובת דת אש אתי שפיר. ועי' בש"ת באורח חיים סימן תקנ"ד סק"א שכתב בשם מח"ב דבט"ב יכול לעלות לתורה ולהפטיר כיון דהוי דברים הרעים כ"ע אסירי בתורה כמוהו ע"ש:

להתפלל. עי' בתשו' זכרון יצחק סי' ו' שכתב דאבל בתפלתו כל שבעה לא יאמר פטום הקטורת וסדר הקרבנות המבוארים בא"ח סי' א' וזה נלמד מדין ט"ב כמבואר בסי' תקנ"ט סעיף ד' ע"ש (עיין במג"א סי' נ' ס"ק א') ועי' בס' חומות ירושלים סי' י"ד שכתב כן בשם תב"ש דאבל כל שבעה לא יאמר פ' הקרבנות מטעם דאבל אינו משלח קרבנותיו והוא ז"ל פקפק בזה ודעתו נוטה דרשאי ואפילו באונן אחר הקבורה דהוא דאורייתא י"ל דשרי כל שאינו אומר יה"ר ע"ש. וצ"ע דאמאי לא כתבו טעם של בעל זכרון יצחק הנ"ל: