דיני מכה ומקלל אביו ואמו - שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ״א
דיני מכה ומקלל אביו ואמו. שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ״א - 9 סעיפים, ולצידם ש״ך, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
יורה דעה · סימן רמ״א
סעיף א׳
דיני מכה ומקלל אביו ואמו. ובו ט' סעיפים:המקלל אביו או אמו אפילו לאחר מיתתן חייב סקילה אם הוא בעדים והתראה אחד האיש ואחד האשה שקללו במה דברים אמורים שקללום בשם מהשמות המיוחדים אבל קללם בכינוי אינו חייב אלא בלאו כמו המקלל אחד מישראל: הגה וכן המכה אביו או אמו בחייהם בין איש בין אשה חייבים חנק ודוקא אם עשו בהם חבורה אבל אם לא עשו חבורה אינו אלא בלאו כמו מי שמכה אחד מישראל (טור):
סעיף ב׳
הכהו על אזנו וחרשו חייב מיתה שא"א שיעשה חרש בלא חבורה דטיפת דם יוצא מבפנים באוזן ועל זה נתחרש:
סעיף ג׳
היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יבא לעשות בו חבורה וכן אם הוא מקיז דם או רופא לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר אף על פי שמכוין לרפואה: הגה בד"א בשיש שם אחר לעשות אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות (גם זה בטור ורמב"ם פ"ה מה' ממרים):
סעיף ד׳
היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירה אפי' נגמר דינם להריגה ויוצאים ליהרג אסור לו להכותם ולקללם ואם הכה אותם או קללם פטור ואם עשו תשובה ה"ז חייב ונהרג עליהם אע"פ שיוצאים ליהרג:
סעיף ה׳
עבר אביו או אמו עבירה שלוקים עליה והיה הבן שליח לדיינים לא יכה אותם וכן אם נתחייבו נידוי לא יהא שליח לנדותם ולא ירדוף ולא יכה אותם בשליחות בית דין אע"פ שראויים לכך ולא עשו תשובה:
סעיף ו׳
כל המבזה אביו ואמו אפי' בדברים אפי' ברמיזה הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שראוי: הגה מי שנתחייב שבועה לבנו בבית דין אינו משביעו בשבועה שיש בה אלה שהרי זה בא לקלל אביו אלא משביעו שבועה שאין בה אלה (טור בשם הרמב"ם):
סעיף ז׳
שתוקי (פירוש שתוק לקרוא את אביו בשם כמו שאמרו בפרק י' יוחסין איזהו שתוקי כל שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו) חייב על הכאת וקללת אמו ואינו חייב על אביו אע"פ שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא אינו נענש על פיה:
סעיף ח׳
בנו מהשפחה או מהכותית אינו חייב לא על אביו ולא על אמו וכן מי שהיתה הורתו שלא בקדושה אף על פי שלידתו בקדושה:
סעיף ט׳
גר אסור לקלל אביו העובד כוכבים ולהכותו ולא יבזהו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל עבד שנשתחרר אין לו יחוס והרי הוא כמי שאינו אביו לכל דבר:
בכינוי. כגון שדי צבאות חנון ורחום וע"ל סי' רע"ו סעיף ט':
ב׳
כמו המקלל אחד מישראל. עיין בח"מ סי' כ"ז:
ג׳
אף על פי שיוצאין ליהרג. במה דברים אמורים בבנו אבל באחר שבא והכהו וקללו אחר שנגמר דינו אף על פי שעשה תשובה פטור הואיל והולך למיתה ואם ביישו חייב קנס המבייש. טור ורמב"ם:
אע"פ שיוצאים ליהרג. בגמרא ובטור איתא דאחר שהכה וקלל למי שנגמר דינו אף על פי שעשה תשובה פטור מעונש לאו הואיל והולך למיתה אבל בנו חייב אף לאחר מיתה בקללה ואף בהכאה דפטור בלאחר מיתה הוא מטעם דאין חייב בהכאה אלא בעושה חבורה ואין חבורה לאחר מיתה אבל כאן שייך חבורה על כן חייב:
ב׳
מי שנתחייב שבועה כו'. בתשובת הגאונים סי' ש' שאלה אם יכול הבן לתבוע מאביו. תשובה לא אשכחן ראיה להפקיע תביעתו של בן שלא להשביע אביו אלא רגילין ב"ד לומר לבן הקנה תביעתך לאחר שלא תבא לידי מקלל אביו וכי הווייהו לאחר לא אתי הבן להאי מילתא עכ"ל:
ג׳
בנו מהשפחה כו'. דכל במעי השפחה או במעי כותית כבמעי בהמה דמי:
כמו המקלל כו'. שם ס"ו א' אזהרה מנין כו' ועח"מ סי' כ"ז:
ג׳
בחייהם. ודוקא כו'. מתני' שם פ"ה ב':
ד׳
כמו כו'. שם א' וש"מ ועתוס' שם ד"ה הא בבנו כו':
ה׳
בד"א כו'. כמ"ש רב מתנא אמר כו' וכן ד"ד פטור ומותר קאמר ומש"ש רב כו' לכתחלה כיון דאיכא אחר דאל"כ אסור לרופא לרפאות דפעמים כו'. תה"א:
ו׳
(ליקוט) היה כו'. כ"כ הרי"ף בפ"ב דיבמות מהא דסנהדרין אבל תוס' ביבמות שם ד"ה בשעשה כו' פי' ההיא דסנהדרין ג"כ בעשה תשובה וכ"כ המרדכי ביבמות שם בשם ר"ת דבעיא דשם בעשה תשובה דאל"כ לא היה אומר רב ששת ואחר מי התירו כיון דלאו עושה מעשה עמך וברייתא היוצא ליהרג דמחייב בעשה תשובה כבר מוקי לה התם בשאין מסרבין לצאת אבל בלא עשה תשובה אין לחלק בין איסור לחיוב דהא עושה מעשה עמך לא כתיב אצל חיוב דפריך גמ' מינה אלא אצל איסור וקושית הגמ' באמת דאפי' לכתחלה מותר (ע"כ):
ז׳
ואם כו' ואם כו'. יבמות כ"ב ב' וסנהדרין שם ת"ש היוצא כו' אלא אחר כו':
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ״א, מתוך חלק יורה דעה. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.