צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו - שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ח
צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו. שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ח - 5 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן צ״ח
סעיף א׳
צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו. ובו ה סעיפים:המתפלל צריך שיכוין בלבו פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שיתבטל המחשב' וצריך שיחשוב בדברי' המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמי' ולא יחשוב בדברי' שיש בהם קלות ראש: הגה ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלו' האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו [הר"י ריש פ' אין עומדין] ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בב"ה כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא [בנימין זאב סימן קס"ג ואגודה פרק כיצד מברכין]:
סעיף ב׳
לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו [טור בשם ר"מ מרוטנבורג הגה"מ פ"ד מהלכו' תפלה] ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה:
סעיף ג׳
יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה:
סעיף ד׳
התפלה היא במקום הקרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו ושלא יחוץ דבר בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי. וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות:
סעיף ה׳
אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכיוונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו) אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו:
כתוב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדיקה היא: כתב הזוהר פ' בשלח ע' קט"ו כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדיש' ולא אתכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עילאי ותתאי רמי לה צלותיה לברא וכלא מכריזים עליה לביש וקב"ה קרי כי תבואו לראות פני וכו' עכ"ל לכן נ"ל שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לכוון לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב: בניו הקטנים. ע' בשל"ה שקור' תגר על המביאים ילדים לבה"כ כו' ע"ש שדבריו נכונים:
ב׳
במקום שיש דבר. כגון במקום שיש שכר חדש שמריח:
ג׳
בשעה וכו'. כגון הבא מן הדרך:
ד׳
כמשא. פי' אף על פי שאומר' בל' תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו זה אינו נכון:
ומעומד דומיא דעבודה. בטור כתוב והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקשה הא אסקי' לעיל סי' צ"ה דכמלאכים בעי' ולא ככהנים דיליף לה מרגל ישרה דכתי' גבי מלאכים וכבר כ' בזה ב"י שם ולא עלה בידו לתרץ ונ"ל דודאי הכהנים בשעת הילוכן למזבח היה עקב בצד גודל כדכתיב לא תעלה במעלות וגו' ומזה יליף חד מ"ד לתפלה וא"כ גם בשעת עבודה היה עמידת הכהנים כן דתפלה במקום עבודה היא לכל דבר אבל אותו מ"ד דיליף לתפלה מרגל ישרה ש"מ שצריך להשוות' זה אצל זה ממילא גם הכהנים בשעת עבודת' ע"כ כן היה דתפלה במקום עבודה וע"כ צריך אתה לומר דכהנים בשעת עבודתן לא היו רגליהם כמו בעלייתן למזבח וע"כ כתב הטור כאן השוות רגלים ככהנים בשעת עבודה דודאי השווא' הכהנים בעבודה ענין חד הוא עם השווא' המתפלל לכל הדיעות למר כדאית ליה בעבודת כהנים ולמר כדאי' ליה בעבודת כהנים ולא בא כאן אלא להזכיר במה נשתווה התפלה לעבוד' כנ"ל נכון וברור:
ב׳
ושלא יחוץ וכו'. בטור כתוב עוד ובינו לקרקע. והוקשה לב"י מהיכן למד כן וע"כ השמיטו כאן בש"ע ונלע"ד דפשוט דעל גבוה ג' קאי דהא דומיא דחציצ' בינו לקיר קאמר דהוא דוקא בגבוה י' כדלעיל דהיינו בחציצה נגד גופו וכמו כן בחציצה שתחת רגליו שיש הפסק בגבוה ג' דפחות מג' כארעא סמיכת' דמי ואע"פ שבחציצה של רצפה הוי הפסק אפי' בפחות מג' התם לא שייך ארעא סמיכתא דאסור להוסיף על הרצפה אפי' כ"ש כדאי' ר"פ כיסוי הדם אלא דבזה הם שוים לענין אם לא מקרי ארעא סמיכתא כגון בגבוה י' בינו לקיר ותחת רגליו כשיעור ג' הוה כמו חציצה דרצפה אפי' בכ"ש וא"ל הא לעיל נתן טעם לאיסור בגבוה ג' משום שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך י"ל דרבינו הטור לא נתכוין כאן אלא ללמוד דיני תפלה מדיני עבוד' ולטעם זה חשיב כל מילי דשוים הם ע"כ חשב גם דבר זה מענין חציצ' ששוים הם אע"פ שיש לזה טעם בלא"ה כנ"ל נכון אבל מעולם לא עלתה ע"ד רבינו הטור לאסור לעמוד על פחות מג"ט אפי' למצוה מן המובחר:
בלבו. כתב בספר הגן לבטל המחשבה רעה בעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה ע"כ. וכתב המג"א עליו ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא:
ב׳
הקטנים. בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבה"כ ע"ש שדבריו נכונים:
ג׳
שמבטל. כגון שכר חדש שמריח:
ד׳
המבטלת. כגון הבא מן הדרך:
ה׳
לקיר. בטור כתב עוד ובינו לקרקע. וכתב ט"ז דוקא ג"ט אבל בפחות מג"ט אפי' מצוה ליכא. וכן נוהגין לשטוח על הקרקע בי"כ עשבים יבשים וכן נוהגין לשטוח מחצלאות בט"ב ועומדים עליהים ומתפללים. ב"ח. אסור להתפלל בבריכה הלק"ט ח"א סי' צ"ד ע"ש:
ס"א המתפלל כו'. ל' ב' לעולם כו' ל"א א' ת"ר כו' וחנה כו': ויחשוב כו'. יומא נ"ב ב'. וערש"י שם ד"ה לשמאל כו' סנהדרין כ"ב א': ויסיר כו'. ערובין ס"ה א': ויחשוב כו'. שם ס"ד שיכור כל כו': וצריך שיחשוב כו'. כמ"ש אין עומדין כו' שוהים שעה: ויחשוב קודם כו'. שם שוהין כו' כדי כו' וכ' תר"י אין ר"ל בתפלה דא"כ הל"ל בתפלה אלא שיהיה לבם שלם למקום שיחשוב ברוממות ה' כו' ויסיח כו' וע"ז אמרו שם סימן לדבר תכין כו' והוא על טהרת האדם מתענוגי העה"ז שזה צריך סיוע מהמקום כמ"ש והכן לבבם אליך וז"ש סי' לדבר ולא אמר ראי' אלא מפני שפשטא דקרא לא על כונת התפלה אלא סיפא דקרא תקשיב כו' מורה ע"ז: ואסור כו' כדי כו'. ע' זוהר ח"א קל"ב ע"ב ות"ח דהא אוקמוה לא יצלי כו' בגין כו' לא ישוי כו' ע"ש:
ס"ד התפלה כו'. כ"ו א': ולכן כו'. כמ"ש בס"א: כמו וכו'. כמ"ש לא יחשב: ומעומד. למ"ד א': דומיא דעבודה. רפ"ב דזבחים ויליף לה שם שנאמר לעמוד לשרת כו': וקביעות כו'. ו' ב' ז' ב': כמו כו'. פ"ה דזבחים: ושלא כו'. ה' ב': דומיא כו'. זבחים כ"ד א'. וערש"י שם ד"ה לא כו' ועתו' שם: וראוי כו'. ברכות ל' ב' מציין כו' ושבת קי"ד א' מנין לשינוי בגדים כו':
ה׳
ס"ה אל כו'. ברכות ל"ג ב' ועתוס' ד"ה כל כו' ור"ה ט"ז ב' ועתוס' שם ד"ה ועיון כו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ח, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
