א׳
סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור (ל"ח):
שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה - שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ז
שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה. שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ז - 5 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן צ״ז
סעיף א׳
שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה. ובו ה סעיפים:לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו ריטי"יר בלע"ז) ולא יפהק (חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה) ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפל' דהוי דרך גסות הרוח (טור והרי"ף):
סעיף ב׳
אסור לו לרוק ואם א"א לו שלא לרוק מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה ואם הוא איסטינס [פי' שאינו יכול לראות דבר מאוס] ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחוריו: ואם א"א לזורקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכל שכן לפניו דאסור [הר"י פרק מי שמתו] והא דלקמן בריש סי' קכ"ג שהופך פניו לצד שמאלו תחלה שהוא ימין של הקב"ה י"ל הטעם כיון שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' א"כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה אבל כשפוסע שלשה פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימינו של הקב"ה [ב"י בשם אביו]:
סעיף ג׳
אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסיר' שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו: [הגה ודוקא בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בב"ה [א"ז] וע"ל סימן ד' סעיף י"ח:
סעיף ד׳
אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק:
סעיף ה׳
הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל. ד' קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל:
מגן אברהם · אורח חיים סימן צ״ז
ב׳
לרוק. נ"ל דאפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך:
ג׳
א"א לו וכו'. כגון אם יצטער בזה ויה' טרוד בתפלתו:
ד׳
שלא יהא נראה. דדוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור (תר"י) וצ"ע במדינתינו שלובשין בחגורה חתיכת בגד שקורין פציל"ט אם מותר להבליעו בו כיון שהרוק נראה ואפשר כיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס:
ה׳
ואינו יכול. פי' שמאוס לו להבליעו או שאין יכול לשהותו בפיו עד שיבליעו:
ו׳
לא לימינו. והקשה בב"י אדרב' ימין דידיה הוא שמאל דקב"ה כדאית' בסי' קכ"ג וע"ש מה שתי', ובד"מ תי' דכשרוקק לא רצה להורות שהשכינה נגדו אדרב' ברקיקתו מסתלקת השכינה ממנו עכ"ל, ובש"ל כ' בשם הירושלמי לימינו אסור לשמאלו מותר שנ' ה' צלך על יד' ימינך עכ"ל וא"כ א"ש שהשכינה עומדת על צד ימינו ואסור לרוק לצד השכינה משא"כ כשנותן שלום משני צדדין להקב"ה נותן לימין הקדוש ברוך הוא ברישא:
ז׳
יכול ליטול. ואי משום נטילה די בנקיון עפר כמ"ש סי' צ"ב ס"ו או י"ל שנוטלה ע"י בגד:
ח׳
יכול למשמש. אפי' נפל רובה כ"מ בב"י סי' ח' ע"ש סט"ו:
נחלת הכלל · Magen Avraham
ט״ז · אורח חיים סימן צ״ז
א׳
לא יגהק. שמוצא רוח מפיו כריח המאכל שאכל ולא יפהק פותח פיו כמי שרוצה לישן:
ב׳
זורקו לשמאלו. בב"י הקשה בשם אבוהב דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והשאיר בצ"ע ע"כ לא כתבו ב"י בש"ע כאן ולעד"נ דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמ"ש בענין התכבדו מכובדי' כו' ע"כ אזלי' בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה ותימ' על רבינו הגדול אבוהב והב"י שלא הרגישו בזה כי הוא נכון וברור:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר היטב · אורח חיים סימן צ״ז
א׳
יגהק. שמוציא רוח מפיו כריח המאכל שאכל. ולא יפהק. פותח פיו כמי שרוצה לישן:
ב׳
סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור. ל"ח מ"א:
ג׳
לרוק. אפילו בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך. מ"א:
ד׳
נראה. דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור תר"י. ובמדינתינו שלובשין פציל"ס אף שהרוק נראה מותר כיון שעשוי לכך. מגן אברהם וע"ל סי' צ"ב ס"ק י':
ה׳
לשמאלו. בב"י הקשה דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות חולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה ע"ש ותירצו אחרונים דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה כמ"ש בענין התכבדו וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה על כן אזלינן בתר ימין דשכינה:
ו׳
דאסור. ואם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפלה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לפניו או לימינו. ב"ח וע"ת:
ז׳
כינה. ע"י בגד אז די בנקיון עפר. מ"א:
ח׳
ולהחזירו. אפי' נפל רובו. מ"א:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · אורח חיים סימן צ״ז
א׳
ס"א יניח כו'. כגי' רש"י ופי': ויזהר כו'. כגי' הרי"ף.
ב׳
ס"ב אסור כו' ואם כו'. שם ובירוש' אבל אינו רוקק כו' רי"א אפי' רוקק כו' דכ"ע מודו אמנטולין דהוא אסור: מבליעו כו'. גמ' שם: ואם א"א לזורקו כו'. ירושלמי שם לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר וכ' תר"י דלמדנו מכאן דאם א"א לאחוריו מותר לשמאלו והרמב"ם וש"ע השמיטו כיון דבגמ' שלנו לא אמרו אלא לאחריו:
ג׳
ס"ג אבל לא כו' ודוקא כו'. נזיר נ"ט א' וערש"י שם ד"ה א"ד כו' וכן כאן אמרו בבגדו:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
באר הגולה · אורח חיים סימן צ״ז
א׳
ברכות כד
ב׳
שם
ג׳
שם בפירוש רש"י
ד׳
שם בתוספות
ה׳
מציעא ק"ה
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893
על הסימן הזה
שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ז, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל