שולחן ערוך - אורח חיים · סימן ע״ו

להזהר מצואה בשעת ק"ש. ובו ח סעיפים:צואה בעששית מותר לקרות כנגדה אף ע"פ שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסיא:

צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבה כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה:

העבירו צואה לפניו אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו דהוי כגרף של רעי:

היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע יש מתירים לקרות ויש אוסרין וי"א שלא התיר המתיר בצוא' על בשרו אלא במקום שהיא נכסת מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו ונכון לעשות כדברי המחמיר: הגה ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה (מהרי"ל הל' י"כ):

צואה בפי טבעת אפי' היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב:

היה לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה:

ספק אם צואה בבית מותר לקרות דחזקת בית שאין בה צואה ספק אם צואה באשפ' אסור משום דחזקת אשפה שיש בה צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפ' מותר משום דלא אסרה תור' לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן ובספיקן לא גזרו:

קרא במקום שראוי להסתפק בצוא' ומצאה אחר כך צריך לחזור ולקרות אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו אין צריך לחזור ולקרות ומי רגלים אפי' מצאן במקום שראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות: