אבל והעוסקים במת פטורים מק״ש - שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״א

פטור מק"ש. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש סימן פ"ט אבל ברכות השחר נ"ל דלא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה:

אין מוחין בידו. הקשה בלבוש מ"ש באחותו נשואה שמוחין בו מלקרות אף על פי שהבעל מתעסק בקבורתה וי"ל דשאני הכא כיון שהוא העמיד איש אחר במקומו הוי כאלו הוא מתעסק בעצמו ועוד אפשר דאפילו באחותו נשואה אם רצה לקרות אין מוחין:

חייב גם לעת ערב. וב"ח פסק דפטור מק"ש דנקראת באימה, וצ"ע דהא כתב הרב"י ממ"נ אי מיירי בק"ש של שחרית כבר עבר זמנה וק"ש של ערבית עדיין לא הגיע זמנה בשבת דהרי זמנה אחר צ"ה וע"כ מיירי בשאר מצו' ואפשר דמיירי למנהגנו שנוהגין לקרות ביום ומ"מ במ"ש הכל קורין ומתפללין בלילה:

תוך ד"א כו'. עמ"ש סי' מ"ה דלא כע"ת וכ"מ ברמזים פ"ג דגבי קברות לא הזכיר ד"א:

לא יצא. דקנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג [כ"מ]:

אפילו אינו מוטל עליו כו'. פי' לאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר"י בעיר אחרת ואכל ר"ת בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל שמוטל עליו לקוברה ונחלק עליו הרא"ש דלא פלוג רבנן ע"ש ונ"ל דפלוגתא זו תליא בטעמים שכתבו התוס' והרא"ש ר"פ מ"ש למה פטור אונן מק"ש ותפלה בשם ירוש' הנזכר בסמוך:

ואפי' אם רוצה להחמיר בירוש' אמרינן כן מפני כבודו של מת א"נ מפני שאין לו מי שישא משאו ונ"מ אם יש לו מי שישא משאו דלטעם הראשון אסור גם בזה וכב"י דהרוצה להחמיר במי שיש לו מי שישא משאו לקרות הרשות בידו כיון דספיקא דרבנן הוא ואין זה ענין להך דחתן בסי' שקודם זה דפסקי' דאין חייבי' לקרות דהתם בכוונה תליא מילתא משא"כ הכא. וכתב המרדכי בשם ראב"י דעל הטעם השני סומכים האוננים שהולכים לב"ה ומתפללים במקום שיש מתעסקים ומשמרים המת עכ"ל. כן מצאתי במרדכי מוגה ובב"י העתיק דברי ראב"י וכתב שסומכין שהולכים כו' ויש שם חסרון תיבת אוננים וכ"ה באגודה. וכ' רש"ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראב"י בזה מ"מ נ"ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לב"ה ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ"ע:

ועבי"ד סי' שמ"א. פי' דשם לא כתב בש"ע כן אלא אדרב' אינו רשאי להחמיר כלל ואע"פ שגם בי"ד שם כתב רמ"א וע' בא"ח סי' ע"א מ"מ נראה עיקר כדבריו בי"ד דלא מקילי' בספיק' דרבנן אלא בדיעבד וא"א בע"א אבל כאן למה נאמר לכתחלה שיעשה איסור נגד הטעם של כבודו של מת ושב ואל תעשה עדיף:

אבל אם כו'. נ"ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין קריאת שמע אלא בלילה מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק"ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע"כ יוכל זה לסמוך ע"ז לקרות באותו שבת קודם שיצא השבת כנ"ל:

או בב"הק. פי' או בתוך ד"א של קבר וע"כ אפילו דיעבד לא יצא אבל בב"הק חוץ לד"א של קבר אע"פ שאסור לכתחלה כמ"ש בסי' מ"ה לדעת הטור מכל מקום בדיעבד ודאי יצא ובטור חסר כאן או וכצ"ל או בתוך ד"א של מת:

לקוברו. כגון שמתה אחותו ויש לה בעל דהבעל חייב לטפל בקבורתה. ולאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה אמו של ר"י ואכל בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל. וחולק עליו הרא"ש. ועיין ט"ז:

ומתפלה. מיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל. וכתב המ"א ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש סי' פ"ט אבל ברכת השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה:

להחמיר. פי' דמיירי בשאין לו מי שיעסוק בצורך המת:

בשבילו. פי' דאפי' אם מוטל עליו לקברו רק שיש לו בני אדם אחרים שיתעסקו בשבילו ורוצה להחמיר על עצמו אין מוחין בידו זהו דעת ראבי"ה. וכתב רש"ל בתשובה סי' ע' שעכשיו לא נהגו כראבי"ה וכתב ט"ז מ"מ נ"ל דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לבה"כ ויאמר קדיש כי זה כבודו של אביו ומותר לכ"ע ע"ש. ועיין בי"ד סי' שע"ו שכתב הט"ז שם דבשבת יאמר קדיש קודם הקבורה אבל לא בחול ע"ש וצ"ל דשם מיירי בשאין לו מתעסקין. ועיין עוד שם מ"ש בסי' שמ"א סק"ב:

שמ"א. דשם פסק דאינו רשאי להחמיר וכן עיקר. ט"ז וב"ח פר"ח: (וכן כתב בספר אליהו רבה שראה כן הלכה למעשה מזקנו הגאון זצ"ל). ושגם דעת הב"י כן שאין רשאי להחמיר רק דאין בית דין מוחין כידו ע"ש:

ערב. כתב ט"ז נ"ל כיון שיש עליו חיוב בעת ההוא יש לו לקרות ק"ש של ערבית בעוד יום אע"פ שאין הקהל קורין ק"ש אלא בלילה מ"מ זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה דהא בכל יום אנו קורין ק"ש של ערבית אפי' בעוד היום גדול ע"כ יכול זה לסמוך ע"ז לקרות באותו שבת קודם שיצא שבת עכ"ל. ובתשובות שבות יעקב ח"א סי' (ק') [ח'] חולק עליו וכ' דהמעיין בב"י יראה דחייב לעת ערב לא קאי רק אשאר מצות ולא אק"ש ואף אם נימא דקאי גם על ק"ש מ"מ תפלת ערבית ודאי לא יתפלל דכיון שרוצה להתפלל ערבית תפלת חול א"כ חול הוא אצלו וחל עליו אנינות ואונן פטור להתפלל ע"כ. ועיין ב"ח ובמ"א. מי שהתחיל להתפלל או לקרות שמע ונעשה אונן פתאום אי יגמור או יפסיק. פסק שבות יעקב ח"א סי' ז' דלא יפסיק אלא יגמור כיון דהא דאונן לא יקרא את שמע או יתפלל הוא רק דרבנן:

פטור. ואם אפשר לקיים את שניהם חייב לקיים את שניהם. תוספות והרא"ש ע"ת:

קורא. ואין לחלק בין אם מונח בספינה או במקום אחר משום דחיישינן לעכברים. ב"י ע"ת:

הקברות. ע"ל סי' מ"ה ס"ק א' מש"ש. ועיין מ"א סי' זה ס"ק ד':

לא יצא. אפילו היה שוגג כ"מ. והראב"ד חולק וס"ל דאין לחזור ולקרות. ופסק ע"ת לענין ברכות של קריאת שמע נקטינן כדברי המיקל דקי"ל ספק ברכות להקל. וכך פסק פר"ח דלק"ש יש לחוש לדברי הרמב"ם אבל אם בירך או התפלל אינו חוזר להתפלל ולברך דעיקר כדברי הראב"ד ע"ש. עיין ט"ז סי' זה ס"ק ה' ולעיל סי' מ"ה ס"ק א' ודו"ק:

ס"א שהוא כו' אפי' כו'. שם ר"א אמר כיון כו' ופי' הרא"ש כל שחייב להתאבל דלא כר"ת: ואפילו אם כו'. ירושלמי שם תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבודו של מת או מפני שאין לו מי שישא משאו מה נפיק מביניהון היה לו מי שישא משאו אין תימה מפני כבודו של מת אסור וא"ת מפני שאין לו מי שישא משאו הרי יש לו מי שישא משאו והתני פטור מנטילת לולב תפתר בחול והתני פטור מתקיעת שופר אית לך מימר בחול לא בי"ט אר"ח מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין כי דתנינן תמן מחשיכין על התחום לפקח כו' כמי שהוא נושא משאו דמי ובטי"ד סי' שמ"א פ' כטעם מפני כבודו אבל הג"מ ומרדכי כ' בשם ראבי"ה כיון דלא איפשטא וספיקא דרבנן היא אין מוחין בידו וכ"כ ב"י כאן וז"ש ואם יש כו': ועבי"ד כו'. ששם כ' דברי הטור:

ס"ב אם מחשיך כו'. דלא תקשי הירושלמי הנ"ל אגמ' וכן בירושלמי שם הדא דתימא בחול אבל בשבת מיסב ואוכל בשר כו' ותי' הרא"ש דהירו' הנ"ל מיירי בכה"ג וכמ"ש מכיון שהוא כו' ועוד תי' דה"ק כיון שמותר לקברו ע"י עממין וגם להחשיך על התחום וכ"ד שהוא שבות לכך נוהג בו משא"כ בשבת וז"ש וי"ט ראשון כו' ואם אינו כו' וקא' וי"ט שני כו' כמ"ש בפ"א די"ט. י"ט שני לגבי מת כו' ובמ"ק הסכים לתי' הנ"ל דפשטא דלישנא מ' משום שמחשיך ומ"מ כ' מחמת הסברא דלא גרע י"ט שני וי"ט ראשון ע"י עו"ג ממחשיך בשבת:

ס"ו כל הצריכין כו'. דוקא בכוך שאינו מחזיק אלא א' אמרו היו שנים כו' תה"א:

ס"ז או כו'. שם:

ברכות י"ח

תוספות ורבי יונה ורא"ש מהירושלמי ה' ע"ג

ראבי"ה

בבלי שם ובמועד קטן כ"ג

שם בתוס' והרא"ש שם במ"ק

שם

ברכות י"ח

שם

שם י"ד

לפי' הרמב"ן בס' תורת האדם

ברכות י"ח וסוטה מ"ב

רמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש: