אין אומרים תחנה בי״ד וט״ו שבאדר - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ״ז

בי"ד שבאדר ראשון. ולכולי עלמא אין אומרים על הניסים כיון דאין קורין המגילה דהא י"א אף בתפלת ערבית דפורים אין אומרים אותו ואף דלא קיי"לן כן מ"מ כאן כולי עלמא מודים דאין אומרים אותו:

וטוב לב משתה תמיד. בשמחות מצות אלקינו להעמיד אז ימלא שחוק פינו, במהרה בימינו אמן:

ואסורי' בהספד ותענית. דתנן אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא לענין קריאת המגיל' ומתנות לאביוני' ודייקי' הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין. והי"א ס"ל דזה קאי אמ"ש ברישא שם קראו המגילה נתעברה השנה כו' דבזה דוקא הם שוין לענין הספד ותענית אבל בשאר שנים מעוברות שלא קראו המגילה בי"ד של אדר ראשון חלוקים גם בהספד ותענית דבראשון מותרים:

מ"מ ירבה קצת בסעוד' כו'. בהג"ה תשב"ץ סי' קע"ח כ' דיש להרבות ורבינו יחיאל מפרי"ש רגיל להרבות ולהזמין בני אדם כמשמעות לשון המשנה אין בין אדר כו' ושפיר מסיים רמ"א כאן וטוב לב משתה תמיד:

ותענית. ואבילות נוהג לכ"ע:

בי"ד. אבל לא בט"ו. ב"י:

תמיד. בית תפארתינו במהרה יעמוד. וביראה אותו נעבוד. נכון יהיה הר הבית בראש הרים עדי עד:

ס"א יום י"ד וט"ו כו'. כמש"ש ו' ב' הא לענין הספד ותענית כו': אבל שאר. כמ"ש תוס' שם ד"ה ור"א מדקאמר לענין הספד ותענית משמע דשאר דברים כגון משתה ושמחה לא דאל"כ הל"ל משתה ושמחה וממילא ש"מ הא: וי"א. שפי' מ"ש הא לענין כו' קאי ארישא קראו את כו' נתערבה כו' דאל"כ היאך ס"ד דהפרשיות יהיו נוהגים בב' אדרים לעולם וכ"ה בירושלמי שם מתניתין בשעבר וואח"כ קראו אבל אם קראו ואח"כ עברו לא הדא מתני' לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני אלמא דבכה"ג דוקא מיירי שקראו ואח"כ עברו בו ביום. אבל הר"ן שם מפרש דה"ק דאף בכה"ג מיירי וכלישנא דירושלמי: י"א שחייב. שמפרש לענין הספד ותענית היינו משתה ושמחה דתליא זה בזה כמש"ש ה' ב' משתה מלמד כו' שמחה כו':

ב"י ע"פ המנהג

טור בשם הסמ"ג והרמב"ם בפ"ב מה' מגילה וכן דעת הר"ן ממשנה דאין בין אדר ראשון וכו' מגילה ו' כתירוצא בתרא בגמרא דמתני' חסורי מחסרא וכו' וכ"כ הרי"ף שם

שם בשם אביו הרא"ש והגמ"יי והמרדכי בשם הר"ם: נשלם טור א"ח וה' מגילה. שבח והודאה לנורא עלילה. והוא יזכני לגמור את כולה. ויצילני מכל מכשול ותקלה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: