דיני ברכת המגילה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ״ב

ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם:

וי"א דאף כו'. דעיקר מצות קריאת' ביום: אם נשתתק הקורא באמצע המגיל' השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכ' בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכ"מ במרדכי סוף מגיל' בשם ר"א:

לא ביום. שכבר אמרו פיוטים [לבוש]:

אין לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק כמו בק"ש (ש"ג פ"ב דברכות):

אף על פי שיצא וכו'. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגיל' כמ"ש סי' תרפ"ט ס"ב [ב"ח] ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב ונ"ל דיקראנ' לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור כמ"ש רסי' תרפ"ז:

מפלג המנח'. נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת:

מפלג המנח'. אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה: ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עסי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:

נוהגין לברך הרב כו'. בטור כתב בשם רע"מ שאין לומ' האל כיון שכבר אמר אלהינו ועמ"ש בסי' קפ"ט ראי' מזה לענין ברכה רביעית דבה"מ:

בעוד שקורא אותה. זה קאי על הברכ' וכן הוא בטור וב"ה כ' מסתברא כו' סוף סוף הוא מברך עכ"ל מבואר דאברכ' קאי אלא שבב"י כ' וז"ל מיהו היינו כו' ונמצא שלא שמעה כו' עכ"ל משמע דאמגיל' קאי גם מו"ח ז"ל פי' כן והוקש' לו למה אין לגעור במי שמפסיק תוך קריאת המגיל' ולא ידעתי מקום לזה דודאי לא מיירי כאן אלא בהפסק בשעת קריאת הברכ' אבל בהפסק קריאת המגיל' עצמה פשיטא שיש לגעור בו אפי' בד"ת אסור להפסיק בע"א כמ"ש בסי' תר"ץ ס"ג וכ"ש במילי דעלמא ומ"מ אם שח אפי' במגיל' עצמה אינו חוזר לראש דכ"כ רשב"א הביאו ב"י דלא הוי הפסק רק אם הפסיק בין הברכ' לתחילת קריאת המגיל':

אסור לאכול כו'. כמו גבי ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגיל' כנ"ל:

ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודות פורים שהם גם כן מצות של"ה ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונראה לי דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט. מ"א:

ביום. דעיקר מצות קריאתה ביום. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד סעיף ה' אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון. מ"א:

לא ביום. שכבר אמרו פיוטים. לבוש:

בצבור. וא"ז כתב בשם פוסקים לברך ביחיד ע"ש (ועיין בספר אליה רבה נוסחת ברכה אחרונה על נכון):

לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק ש"ג. מ"א:

י"ח. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגילה ב"ח. אבל לא יברך שהחיינו. ויקראנה לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור. מ"א:

מפלג. אחר שיתפלל ערבית. וכתב המ"א מאחר דשינ' רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול ומשמע במהרי"ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה. וכתב הב"י שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:

ס"א הקורא כו'. כ"א ב' ל"ש אלא כו': שלש כו'. שם: וביום כו'. אע"ג דעיקר זמנה ביום כמש"ש מ"מ כיון שבירך בלילה יצא דלא גרע מאם בירך אסוכה ולולב בשעת עשייה וכן לכתחילה יש לברך בלילה ומשבירך בלילה אינו מברך ביום כמו בסוכה כמ"ש שם מ"ו א': וי"א. דעיקר קריאתה ביום כמש"ש אלהי אקרא יומם כו' ושם כ' ב' כל היום כו' מנלן דכתי' והימים כו' ובדלילה ל"ק וכן שם א' אין קורין כו' אע"ג דבגמרא אמרו כי קתני אדיום מ"מ מדלא תני אלא ביום וכן בני כפרים לא היו קורין אלא ביום ובתוספתא פ"ב קראה בלילה לא יצא י"ח אר"י מעשה בריב"נ שקראה בצפורי בלילה א"ל אין שעת הסכנה ראיה: ואחד כו'. ירושל' פ"ד מעשה בר"מ שקרייה כו' ונתנה לאחר ובירך עליה כו' זה קורא וזה מברך מכאן שהשומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך כו': ולאחריה נוהגין. מתני' וגמ': אם לא. תוספתא פ"ב: ונהגו. עמ"א: ואין כו'. כל בו בשם ירושלמי והוא בפ"ד הלכה א' והוא בנוסחא שלנו משובש וג"כ משמע שם דלא קאי אלא אתורה אר"ש ב"א למדו ברכת כו':

ס"ד מי שהוא כו'. דמפלג המנחה הוא לילה אף לק"ש כמ"ש ר"ת בברכות ב' א' וכן לקידוש והבדלה כמ"ש בפ"ד שם ודוקא למי שנוהג תמיד כר"י שם וע' פר"ח שחלק ודחה דבריו: אבל. ע' מ"א בשם ת"ה:

מהא דר' ששת מגילה כ"ט

טור בשם רמב"ם

משנה וגמ' שם

טור בשם תוספתא

טור לדעתו וכ"כ רשב"א בתשו'

שם מהא דתני קודם שישמע קריאת המגילה אפי' התענית קשה עליו (תה"ד סי' ק"ט) מהא דתני אהבה ר"ה כ"ט

ת"ה