דין פורס על שמע. שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ט - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן ס״ט
סעיף א׳
דין פורס על שמע. ובו ב סעיפים:אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה: הגה ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו'. י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית [כל בו וב"י בשם הר"ן] ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. ולאחר שסיימו ברכ' יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש וזה נקרא עובר לפני התיבה ואין עושין דברים אלו בפחות מי' משום דהוי דברים שבקדוש' וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו דהיינו רוב העשרה ואם אינם נמצאים אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים ואפי' מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע ומ"מ אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה מוטב שיפרוס ויעבו' לפני התיב' הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע: הגה ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' ברכות הראשונות ישלים כל התפלה ולא יפסיק אע"פ שכבר התפלל אבל האחרים יכולין להפסיק אח"כ וכ"ש שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה שישלים תפלתו אע"פ שיצטרך לקרא אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה [ב"י בשם מהרי"א] ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בק"ש וברכותיה ולכן אסור לש"צ להפסיק בין ק"ש לתפלה או בק"ש וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לב"ה לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת יוצר אור אבל בברכת ערבית שהוא רשות יכול להפסיק להוציא אחרים י"ח ומ"מ איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בי' כל התפילה אפי' באותו ב"ה שכבר התפללו להוציא אחרים י"ח רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאלו לא יצאו בראשונה י"ח [תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו] ונ"ל דוקא שעדיין הראשונים בב"ה אלא שהשלימו סדרם אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון:
סעיף ב׳
סומא אע"פ שלא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ומברך יוצר המאורות שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה:
כתב הרמ"ע סי' פ"ד דרבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבה"כ מפני המחלוקת אלא כה משפט' ביני עמודי היכי דיתבי וגרסי שבשביל י' הראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכה ראשונה של ברכת יוצר אור שוב א"א ברכו אף אם היה א' מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי' נפשיה ואי איכא עשרה דאזדמין גביה שרי ליה למפתח ברכו אף על פי ששמע וענה בתחלה איברא דלאו שפיר עביד דניחא טפי לצלוליי בהדי צבור' מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור שפיר דמי ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל ה"נ שהתירו לו' ברכו בשבילו אפי' בלא סמיכות יוצר אור אבל אם שמע מא' מן העולין לקרות בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו אלא היכא דלא בריך על שמע כדאמרן ובכל גווני שרי לי' למפתח ברכו איהו לנפשיה ובלבד בצבור או אחרינא בגיניה עכ"ל, והרב"י כ' בשם מהרי"א שיש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע שאל"כ יהיה נראי' ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך עכ"ל וכתוב בד"מ ע"ז וצ"ע דא"כ אסור לאותו שלא שמע ברכו לפרוס שמע שהרי אין אחד מהשומעים שיאמר ברכות ק"ש עכ"ל ולא הבינותי דהא לסברתם אף על פי שכל אחד אומר בפ"ע ברכות ק"ש חוזרים ואומרי' ברכה ראשונה שלא יהא נראה ככופר וז"ש מהרי"א שאם אין בהם א' שרוצה לברך על שמע כגון שרוצים ללכת לדרכם לא יפרסו שמע כלל: ועכשיו לא נהגו כו'. דכיון שאומרים ברוך ה' הל"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוה אברכת התורה (ד"מ):
ב׳
כמו בשחרית. ולהרב"י צ"ל גם ברכה ראשונה:
ג׳
דליכא קדיש. ומשום ברכו לחודי' לא קפדינן כ"כ:
ד׳
וקדושה. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל א' שלא התפלל (ד"מ ב"י פסקי רקנ"ט בשם שאלתות וד"מ ואגוד' והג"מ פ"ח וכ"כ הרמב"ם וסמ"ק דלא כר"י מינץ) מיהו נ"ל דאם אין שם ו' שלא התפללו לא יתפלל הש"צ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדוש', וכתב בכ"ה בשם רדב"ז ח"א סי' רמ"א שאם כולם התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אין חוזרין ומתפללים לצאת ידי קדיש וקדושה, כתוב בל"ח ה"ה בלימוד אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם י' עכ"ל דאם לא היו שם י' בשעת הלימוד אף על פי שבאו אח"כ לב"ה א"א קדיש כמ"ש סימן רל"ד, כ' הב"ח המנהג מי שלא שמע ברכו הולך לפתח בה"כ ששם פורסין שמע ובלבד שיזהר שלא יעבור נגד המתפללין כמ"ש סימן ק"ב ס"ד:
ה׳
מוטב שיפרוס וכו'. עסי' רע"ג ס"ד ועכשיו נהגו שלעולם האבילים פורסים שמע אפי' שמעו ויש אחר שלא שמע ואינו נכון:
ו׳
ולא יסמוך כו'. מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע אם יהיו י' ועב"י בשם מהרי"א שמסתפק בזה לכן נ"ל להחמיר עססי' פ"ט:
ז׳
והתחיל כו'. אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ (ב"י לובש):
ח׳
יכול להפסיק בין גאולה לתפלה. דבלא"ה מפסיקין בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק:
ט׳
יוכל לעמוד החזן. אפי' החזן הראשון (לבוש) וכתב בס' משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרו' בה:
ועכשיו לא נהגו כו'. המנהג עכשיו שלאחר שסיים הש"ץ התפלה עומד א' אצל הפתח ומקבצים אליו אותן שלא שמעו ברכו והוא פורס על שמע ונמשך מזה קלקול שעדיין מקצ' הקהל מתפללין ואלו עוברין לפניהם כמ"ש סי' ק"ב ע"כ צריך ליזהר מזה:
ב׳
והתחיל בברכת יוצר אור. בב"י בשם המנהיג כ' בזה אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר והם לא פירשו על שמע יחזור ויאמר להם ברכו כו' עכ"ל והוא תמוה מאוד דזה דומה לאומר מודים מודים דמשתקין אותו:
ג׳
סומא אע"פ כו'. הוצרך לכתוב דין זה כאן אע"פ שכ"כ בסי' נ"ג שסומ' יכול לירד לפני התיב' מפני שנתחדש כאן שיאמ' יוצר המאורו' דה"א מה ששנו סומ' פורס על שמע היינו שעכ"פ ידלג יוצר המאורו' קמ"ל דלא ובזה מתורץ מ"ש הטו' כאן וכ"כ א"א ז"ל שיכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא שאסור לקרות בתורה בע"פ עכ"ל וקשה למה הביא הך מילתא בשם הרא"ש והוא מפורש במשנה אליבא דחכמים שהלכה כמותם ותו ל"ל לטור להביא ובלבד שלא יקרא בתורה כו' שכ"כ בסימן נ"ג ולמ"ש ניחא שגם מדברי הרא"ש מוכיח שלא ידלג יוצר המאורות מדסיים ובלבד שלא יקרא כו' ולא סיים ובלבד שלא יאמר יוצר המאורות אלא ודאי דלא מדלג דבר זה וראיתי מי שדחק עצמו בזה ללא צורך ועססי' רצ"ח שמחלק ב"י בין ההיא דהתם דסומא לא יברך על הנר במ"ש ובין הך דיוצר המאורות:
ברוך ה' וכו'. ואם לא שמע ברכו רק שמע הקהל עונים עונה אמן ע"ל סי' נ"ז ס"ק א':
ב׳
שמע. ואם שמע מהקורא בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו עמ"א. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל. ב"י ד"מ. וכ' המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם י' שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדושה: (וכתב מ"א בסי' (ע"ד) [נ"ד] שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסקים או אחר תפלת י"ח):
ג׳
ויעבור. ועכשיו נוהגין שהאבלים פורסים על שמע אפילו שמע ויש אחד שלא שמע ואינו נכון. מ"א:
ד׳
תחלה. שישלים תפילתו ר"ל דכ"ש הוא דלא יפסיק הפורס והעובר לפני התיבה אם לא התפלל תחלה אע"פ שיצטרך לקרות אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה והמ"א כ' דלכתחילה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע:
ה׳
אור. אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ. ב"י לבוש:
ו׳
להפסיק. בין גאולה לתפלה דבלא"ה מפסיקים בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ"א:
ז׳
הראשון. אפי' חזן הראשון. לבוש. כ' במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה:
ס"א אם יש כו'. לשון הר"ן בפירש"י: לשון כו'. וכמו בפרוס הפסח אכילת פרס וכיוצא וכ"מ שם כ"ד שהיו אומרים ברכה ראשונה וכמ"ש בס"ב: ועכשיו כו'. דטעם שאומרים ברכה ראשונה כמ"ש בסי' נ"ט משום קדושה דאית ביה לס' שניי' שם דס"ג אבל לס' ראשונה שם ופ' בהג"ה שם כוותיה דחק כאן בב"י והסכים בד"מ לפי' תר"י להוציא את שאינו בקי כמ"ש בס"ד ועכשיו כולנו בקיאין וא"צ רק כדי לענות קדיש וברכו וכ"ש בשכבר ברכו ברכת ק"ש ע"ש ול"ד שאינו בקי אלא ר"ל מי שרוצה לצאת משא"כ עכשיו דא"א יכולין לכוין בשמיעה כמש"ש ס"ד: ולא נהגו כן כו'. מכוון יותר למש"ל דמשום קדושה דשם משא"כ בשל ערבית ואף שכ' הר"ן דלא פלוג כ"כ לפי מנהגו: לאחר שסיימו כו'. שם במתני' ואין עוברין כו' וכפי' הר"ן הנ"ל לאחר שהתפללו כ"א בפ"ע וכ' שחילקן בתרתי משום הנ"ל בר"ס נ"ה ס"ב אם התחיל כו' וכמ"ש בירושלמי: ואתה קדוש. כ"כ הטור ור"ל שמסיים שם שאין עובר לפני התיבה אלא משום קדושה אלא שמסיים הברכה וכמו בפריס' שמע אבל ספר המנהיג כ' שישלים כל התפלה וכן כ' בהג"ה למטה: משום דהוי כו'. גמ' שם: וצריך כו'. כמ"ש בספ"י דמ"ס וא"א קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונ"ט לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' וי"א אפי' בששה עד ברכו ופי' תוספת דל"פ את"ק ואמתניתין אלא דמיירי כאן כמה יהיו אותן שלא שמעו: ואם אינם כו' ואפי'. כ"כ התוס' וש"פ בשם תלמידי רש"י שכ' בשם רש"י וכן מסיים שם במ"ס ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו ובין קדיש ולאחר התפלה עומד א' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא ור"ל תשעה שאפילו בשביל א' ואמר עשרה שיש עוד א' שלא שמע יכול לפרוס א' מאלו עשרה והביאו ראיה מש"ץ וירד לפני התיבה ואמרינן בסוף ר"ה לר"ג להוציא אפילו הבקי ואף שהש"ץ כבר התפלל ומ"ש במ"ס בתחלה רבותינו שבמערב כו' היינו אפילו אין בכולם רק שבעה וחולק על הת"ק וכ"מ הלשון שם שאמר וא"א כו' רבותינו כו' מ' דפליגי וכן הסכים הרא"ש אלא שר"ת לא רצה לסמוך ע"ז כפי פי' במ"ס כנ"ל לכן כ' בש"ע וצריך כו' ואם אינם כו' דדברי רש"י הם עיקר וכן הסכימו הפוסקים: ומ"מ אם כו'. לפי שתוס' חולקין ג"כ על ס' זו וכתב שאין ראיה מתפלת י"ח וע' ברא"ש שם וצ"ע שם: ומי שעובר כו'. ספר המנהיג כנ"ל וכן מ' פשטא דאין עוברין דכאן ל"ק פרס: אבל האחרים כו'. שא"צ אלא לשמוע קדושה מהרי"א: וכ"ש כו'. שם מסתפק בזה ואף שבמתניתין מ' כן וכמו שהקשה בירושלמי למה חלקן לתרתי ומשני שאם התחיל כו' שם איירי שהתפלל כבר ועמ"א: ואסור כו'. במ"ס שם וכבר תיקנו חכמים לחזנים לו' לאחר גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את ה' המבורך כדי לצאת אותן שלא שמעו כו' ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה שלום בג' תפלות של י"ח כו' וצ"ע שם: והתחיל כו'. אבל לא התחיל אומר פ"א ברכו ספר המנהיג ועט"ז ועפ"ה דסוכה נ"ג ב': ומ"מ איש כו'. אפי' כו'. כ"מ במ"ס הנ"ל ואמרינן בברכות ג' א' כי אכלינן רפתא כו' ולברכו כו': רק כו'. כמ"ש בחד גברא בתרי ספרא בפ"ז דיומא ע' א' תלתא כו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
