דברים האסורים והמותרים בחנוכה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תר״ע

נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכ' על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם לזה: הנשים. דוקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם [מט"מ]:

בעוד שהנרות. כ' במ"צ פי' כל זמן שנרות של בה"כ דולקות והוא עד כחצות עכ"ל ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל משום דברים המותרים וכו' כמ"ש בי"ד סי' רי"ד וכ"פ הב"ח ומ"צ וטור ועמ"ש סי' תקל"ד ס"ב ובש"ג כ' שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני עכ"ל וכ"ה במהרי"ל:

וי"א שיש כו'. וכ"מ בד"מ משום דאי' במגילת תענית ובמדרש בהעלותך שקבעו' למשתה ושמחה שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז וב"ח:

זמירות. וה"ה בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מרדכי פרק ד' דפסחים]:

ח' ימי חנוכ'. בטור הביא לשנה אחרת קבעום ח' י"ט הקשה ב"י למה קבעו ח' ימים כיון דבשמן שבפך הי' בו כדי להדליק ליל א' נמצא שלא נעשה נס אלא לז' ימים ותי' ג' תירוצים ע"ש ועל כולם ק' שאין לנו רמז מזה שנעש' כן וא"כ הי' לרבותינו להזכיר דבר זה כדי שנדע הנס מה שנעשה בליל' הראשון ול"נ לתרץ דלמפרע אנו רואין שגם בלילה הראשונה היה נס דמצינו בספר הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא ית' עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא ית' נותן ברכה להרבות המעט משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכ' לעשות בריה חדשה ע"כ ניחא כאן דאלו נדלק כל מה שהי' בלילה הראשון לא היה מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בליל' הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר ועל אותו השיור באה הברכ' שנעש' שם נס להרבות אותו וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס:

שאין להקל להם. היא דעת הטור משום דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אין להתיר בפניהם וכ' עוד גם אם יש מקומות שנוהגין בו איסור כל היום אין להקל להם וכ' ב"י שאין זה מוכרח כיון שאין כאן צד איסור ול"נ לדמותו לר"ח רסי' תי"ז דמותר מן הדין בעשיית מלאכה ואפ"ה כיון שנוהגים כן הנשים שלא לעשות מלאכ' הוא מנהג טוב וזהו להם לשכר שלא נתנו נזמיהם לעגל כמ"ש הטור ואמרי' בי' דברים המותרים ואחרים כו' כמ"ש שם ב"י ה"ה בחנוכה כיון שנעשה הנס ע"י הנשים יפה להם כשהם נוהגות שלא לעשות מלאכה אבל האנשי' ודאי אין שייכו' מנהג בזה ובמהרי"ל כ' קבלה בידינו שאין לאדם לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות וי"א גם ביום הראשון וביום האחרון מנהג רבותינו ג"כ לאסור מלאכה עכ"ל:

שלא קבעום למשתה ושמחה. פי' אלא להלל ולהודות ונראה הטעם דלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים דבפורים הי' הנס מפורסם להצלת נפשות וע"ז יש שמחה בעוה"ז משא"כ בחנוכה דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה מ"מ לא היה מפורסם ע"צ הנס רק בנרות היה הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז והצלת נפשות היה טפל בזה ע"כ עשו עיקר מן הנס המפורסם שהוא מורה על הודיה כי כן ראו רצונו יתברך בזה ובלבוש חילק ואמר כי בפורים היה הצלת נפשות ובחנוכה לא היה הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת דת ואין זה נכון דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו:

ויש אומרים שיש קצת מצוה כו'. וכ"כ רש"ל דמצוה לשמוח בחנוכה דברמב"ם משמע דימי שמחה נינהו וכ"כ מרדכי הארוך עכ"ל:

ולענין צ"ה ע' וכו'. ששם כ' בהג"ה שא"א בכל יום שא"א בו תחנון וכ' בלבוש וי"א שלחכם בפניו אומרים גם צ"ה כיון שמספידין עליו ואין נ"ל שהרי צ"ה כמו תחינה וא"א תחינה בחנוכה אלא דורשין עליו אם בר הכי עכ"ל ואני שמעתי שביום שנפטר רמ"א בק"ק קראקא היה ל"ג בעומר והיה ויכוח אם י"ל צ"ה והעידו על רמ"א שהוא צוה לומר צ"ה על חכם בפניו ביום שאין אומרים תחנון ומיד אמרו כל הקהל צדוק הדין בעת ההוא:

חנוכה. עיין באחרונים ועיין ביד אהרן פלפול עצום וחריף:

הנשים. דדוקא הנשים לפי שנעש' הנס על ידיהם מט"מ. ובמהרי"ל כתב קבל' בינינו שאין לאדם לעשות מלאכ' בעוד שהנרות דולקות ופי' במ"צ כל זמן שנרות בה"כ דולקות והוא עד חצות. ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל להם. טור וב"ח ומ"צ: ובש"ג כתב שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני וכ"מ במהרי"ל עמ"א. ועט"ז ס"ק ב' ובתשובת חכם צבי סי' פ"ט דחה דבריו ע"ש. וכתב הב"ח בחנוכה אסור להתענות לפניו ומה שנוהגין להתענות בכ"ד בכסליו תמורת ער"ח אין לבטל מנהגם דלא אסור אלא לגזור ת"צ בתחלה אבל אם כבר נהגו להתענות איכא חשש איסור נדר בדבר דב"ש סי' של"ט ואף ביום שלאחריו אסור. כנה"ג:

הסעודות. דאי' במדרש בהעלותך ובמגילת תענית שקבעום למשתה ושמחה שנגמר' מלאכת המשכן בזמן הזה ד"מ וכך כתבו רוב הפוסקים. וכתב ב"י סי' ת"כ דלד"ה מברין האבל בחנוכה ועי"ד סי' שע"ח. נהגו העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ובס' חנוכת הבית כתב טעם לזה:

ס"א ואסורים. שם: אבל מותרין. אע"ג דתניא ועשאום י"ט. י"ט הכתובים במגילת תענית אינן אלא בהספד ותענית ולא בעשיית מלאכה דאמרינן במגילה ה' ב' והכתיב במגילת תענית כו' וא"ר לא נצרכה כו' ר"ל דהכתיב מקרא ולא נצרכה במגילת תענית אלא משום דשם עשאום י"ט לכל ככל הימים הכתובים במגילת תענית דאין חילוק ומשני ה"מ בהספד ותענית אבל כו' ר"ל דמה שעשאום י"ט במגילת תענית אינן אלא בהספד ותענית אבל מלאכה דאינן מחמת מגילת תענית אלא מחמת הכתוב בקרא יום א' כו' כמ"ש בקרא. וי"א שאין. טור. משום דברים המותרים כו' כמ"ש בפסחים נ"א א' וב"י חולק עליו וכ' ה"מ במקום שיש טעם לאיסור וראיה לדבריו מירושלמי הביאו תוספות ורא"ש שם הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא עד דתתפני סידרא מנהגא וז"ש וי"א כו' ונתנו טעם כדי להכיר שאסור להשתמש לאורה. הגהות חדשות אצל הגמ"ר. והשמיט מ"ש הטור גם אם י"מ שנהגו כל היום אין להקל. דבזה ודאי אין טעם והאחרונים כתבו הטעם כמו ר"ח דאמר בירושלמי הנ"ל הני כו':

ס"ב ריבוי הסעודות כו'. ונוהגין לומר. מרדכי והג"א בפרק מקום שנהגו בשם הר"מ: וי"א שיש קצת כו' משום דבאותן הימים כו'. בפסיקתא רבתי והובא בילקוט מלכים סימן קפ"ד וכן אתה מוצא במלאכת המשכן אמר ר' חנינא בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן כמ"ש ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את המשכן והיו ישראל מלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לעכב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות וא"ל שוב אשוב כו' ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה בו המלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם מה שילם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי כו'. וע' מ"א בשם מדרש פ' בהעלותך ומגילת תענית ועמ"ר פ' נשא פי"ג קפ"ח א' וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סי' ל"ז וכתב שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה וראיה ממ"ש שם דרב איקלע לבי ישוע הבן וע' תוס' שם ואמרינן בפ' ג"פ דרב לא נהנה מסעודת רשות וכן מדאמר בגמרא ועשאן י"ט וכן במגילת תענית וקבעום י"ט כו' ע"ש שהאריך וז"ש ונוהגין כן' ואז כו': ואין מתענין. כנ"ל ס"א וכמ"ש בפ"ק דר"ה מעשה וגזרו כו' וא"ל צאו כו' כ"ש כה"ג:

בריי' שבת כא

טור מברייתא דלעיל שעשאום י"ט בהלל והודאה

כדי שיהא להם היכר שאסור להשתמש לאורן

טור

שם בשם מהר"ם מרוטנבורג

מימרא דרבא מ"ק כ"ז