סדר יום הושענא רבה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרס״ד

נוהגין ישראל להיות נעורים בליל ערבה [ש"ל] וכבר נדפס הסדר ועמ"ש סי' תצ"ד ואומרים נעריצך כבודו כו': מלאכ' של חול. ויש שמסירין אפי' הכיס [לבוש] ועכשיו נהגו בקצת מקומות לגבות מעות אתרוג בבה"כ ואינו נכון:

קודם אנא אזון. ובהג"מנ כ' לאומרו קודם חרוז הבט לברית ע"ש וכ"כ הלבוש וכן יש לנהוג:

ללבוש הקיט"ל. מהרי"ל לבש הקיט"ל אבל שאר בגדי ח"ה לא הי' משנה [ד"מ] ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיט"ל ערסי' תק"ל מ"ש:

ונוטלין ערבה. יש מקפידין שלא לאגד' בלולב משום חציצה ול"נ דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש רסי' תרנ"א:

וכל הפוסל. חוץ מנשרו רוב עלי':

על הקרקע. דוקא יש לחבוט כ"כ המ"ב וכ"כ המקובלי':

אין לחוש. דלא חיישי' לחציצה:

שלא ליטלה עם הלולב. והאר"י הזהיר מאד שלא לחברם וכן יש לנהוג, כ' מ"ע סי' כ"ה מצוה מן המובחר בשני בדים נפרדים בידו וכן בכל שעה שהי' חובט בקרקע וגאון א' נטל קלח א' שהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק [כ"ה] וגם בי"מ מח"ד ח"ב פכ"ד כ' שלא לאוגדן:

התנה עליה. כ"כ הג"מ בשם הרא"ם והוא עצמו כתב בס' יראים סתם אסור ליהנות ממנה כל היום ולא הזכיר דמהני תנאי ונ"ל שזה תלוי בפלוגתא שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה דלדעת התוס' ל"מ תנאי לאותו יום ע"ש, א"כ לפמ"ש רמ"א כדעת התו' גם הכא ה"ל לכתוב דל"מ תנאי:

והביאו כשרה. משמע ברשב"א אפי' צוה לו ישראל:

יש להחמיר. אפי' לא צוה לו לקוצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למ"ש [שם]:

כמו בי"כ. לפי שבחג נידונים על המים וכל חיי האדם תלוים במים והכל הולך אחר החתום:

ונוטלין ערבה. שהי' זכר למקדש שהי' מקיפין המזבח בערבה ומקשינן בגמ' למה לא תקנו לנוטל' כל ז' כשם שתקנו בלולב ומשנינן לולב דאית לי' עיקר מן התורה שהרי יום ראשון הוא מן התור' אף בגבולין עבדי' לי' זכר למקדש ערבה דל"ל עיקר מן התורה לא עבדי' ליה ז' וקבעו יום ז' לערב' יותר מיום אח' נ"ל כיון שבמקדש הי' ג"כ יותר קדוש' ביום זה שהרי היו מקיפין ז"פ ביום זה:

יש מי שאומר שאף ביום זה. הוא דעת הר"ן דבגמ' יש פלוגתא אם מקיפין בלולב או בערבה וכיון שבכל יום מקיפין בלולב ה"נ ביום זה נוטלין הלולב לבד להקפה ולא נהגו כך ונתן ב"י טעם לפי שגם מ"ד מקיפין בלולב אין פוסל אם מקיף בערבה וכן למ"ד בערב' אין פוסל משום הלולב:

משום בל תוסיף טעות הוא כו'. טעמו דהאגד של הלולב עם הערב' הוה כמאן דליתא דהא קי"ל א"צ אגד אלא משום נוי כדלעיל נמצא דהוי ערב' זו כמו ערבה של לולב כמ"ש ב"י בשם המרדכי ועוד נרא' דטעות הוא מטעם דאין מתכוין להוסיף על מצות נטילת ד' מינים אלא שמכוין לעשות מצוה אחרת שהיא נטילת הערב':

נ"ל דלאחר שהקיף יסיר כו'. ויש לכאור' סיוע לזה ממ"ש בהושענות אל נא דורשיך בענפי ערבות כו' ש"מ דבערב' לחוד מתפלל ואין זה הכרח דעכ"פ גם הערבה בידו ואדרב' נראה דיש לחוש ליטול כל הד' מינים בידו דהא הושענות הם תפלה על המים וכל ד' מינים באים לרצות על המים כדאי' פ"ק דתענית דף ב' ותו יש ראי' ממ"ש בהושענות שיחים בדרך מטעת' עומסים בשועתם מבואר דעל כל הד' מינים קאמר שהם צריכים להיות דרך גדילתם כדלעיל דהא אמר שיחים ל' רבים אילנות הרבה והיינו כל ד' מינים שנזכר בהם שיהיו דרך נטיעתם וע"ז אמר עומסי' בשועתם פי' שנושאין אותן בשעת שועתם מזה ראיה ברורה שיש לאחוז הלולב עם הושענ' בשעה שאומר הושענות עד שעת החבט' כנ"ל וכן ראיתי במהרי"ל שכ' וז"ל וכן כשאומר הושענות לא יפרד את הלולב מן האתרוג:

שלא יקוץ ישראל כו'. גבי הדס אי' כן בגמ' ר"פ לולב הגזול אר"ה להנהו אוונכרי [פי' מוכרי לולבים] כי זבינתו אסא מעכו"ם לאגוד בהם ההושענ' לגזיזו אינהו מן המחובר ויתנוהו לכם ולא תגזזו אתון מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעת' נינהו פירש"י גזלי ארעת' מישראל ושמא אותה קרקע מישראל הי' הלכך ליגזזו אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי רשות בידייכו ומקשי' סוף סוף כי גזו אוונכרי ליהוי יאוש בידייהו דאוונכרי ושינוי רשות בידן ולא הו' מצוה הבאה בעביר' לדידן ל"צ בהושענ' דאוונכרי גופייהו באותן שהן קונים לצורכם לצאת בו משמע מזה אפי' אם ישראל אחר קוצץ די בכך וא"צ דוקא עכו"ם אפי' לכתחל' דאל"כ מאי פריך ס"ס כי גזו כו' דהא רב הונא למד' היאך יעשו לכתחלה וכאן הביא ב"י דברים אלו בערב' דהושענא בשם מ"כ ואע"ג שהוא תלמוד ערוך כ' כאן יש מי שאומר בשביל שחידש בזה דאע"פ שפירש"י סתם עכו"ם גזלי שדות מישראל היו לאו דוקא דמ"ל עכו"ם מ"ל ישראל גזל העכו"ם אסור ואני תמה למה לא הביאו הרי"ף ורא"ש ורמב"ם וטור מימרא זאת דר"ה כיון דלית בה מחלוקת וע"ק לי על הך דרב הונא שחושש שמא שדה זו גזלה העכו"ם מההיא דהגוזל בתרא רב אשי אזל באורח' חזא שיבשי דגופני בפרדיס' ותלי בה קיטפ' דעינבי א"ל לשמעי' זיל חזי אי דעכו"ם נינהו אייתי לי ואי דישראל לא אייתי לי שמע ההוא עכו"ם אמר דעכו"ם שרי א"ל עכו"ם שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי הרי שצו' רב אשי ליקח אי הוה דעכו"ם ואמאי לא חש שמא גזולה היא מעכו"ם אחר ובב"י כאן הביא זה שאותו הכותי הרגי' בזה וכ' עלה וז"ל מפרשי רבותי משום הפקר דתלו לבר מפרדיס' עכ"ל וזה א"א דא"כ לא הוצרך לומ' אי דישראל לא אייתי דהא הפקר נינהו ותו גבי עכו"ם לא הי' צריך ליתן דמים ונ"ל דהפוסקים מפרשי' הא דר"ה שלא אמרה אלא בבבל דר"ה הי' שם והיו שהרוב יהודים והוחזקו שם עכו"ם מסתמא בגזלני' על השדות אבל במקומות אחרים אין חוששין לזה ואע"ג דכ' רמ"א לעיל בקוצץ לסכך הסוכה שלא יקצץ ישראל לסכך הסוכה אלא יתן לעכו"ם לקצוץ והוא מדרשת מהרי"ל נ"ל שאין זה אלא ממדת חסידות לא מצד הדין ותו נ"ל דבמקום שיש עצי יער של שר העיר והוא נותן רשות לקצוץ שם מי שירצה ודאי לכ"ע אין איסור דהא דינא דמלכותא דינא כדאיתא בזה בפ' הגוזל בתרא דמצד דינא דמלכותא מייאשי מרא קמא מינייהו וה"ה אם עכו"ם א' יש לו שדה ויערות מצד דין המלכות שאין בזה חשש איסור כלל לרב הונא דלא איירי רב הונא אלא בבבל שהיו העכו"ם גוזלים שדות מישראל לא מצד דין המלכות וכ"ש אם אין הישראל עצמו קוצץ לצורך שלו אלא אדם אחר קוצץ משדה העכו"ם מרשותו שמותר לכתחלה כמ"ש ראיה מפורשת מהנהו אוונכרי דר"ה שיש היתר לכתחלה לאחרים ע"י האוונכרי ומ"ה כ' בש"ע כאן יש מי שאומר כו' לא דרך הלכה ברורה ופסוק' כנלע"ד:

של חול. ויש מסירין אפי' הכיס של מעות לבוש ובקצת מקומות נהגו לגבות מעו' אתרוג בבה"כ ואינו נכון. מ"א:

פזמון. ויש לומר קודם חרוז הבט לברית. לבוש מ"א:

הלבנה. עיין פלאים מזה. בכוונת האר"י:

לטבול. ונכון לטבול מבערב ללמוד כל הלילה בקדושה. ודין הזווג כמו בליל שבועות עשל"ה. מהרי"ל לבש הקיטל בשחרית אבל שאר בגדי חה"מ לא היה משנ' ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיטל רק הש"ץ:

עלה א'. כ' רמ"מ סי' כ"ה בשם גדול א' שיהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק והאר"י ז"ל כתב חמשה בדים עמ"ש בסי' תר"ס ס"ק ד' ועמ"א:

פוסל. חוץ מנשרו רוב עליה. מ"א:

ליטול. עמ"ש סי' תר"ס סק"ד:

התנה. עסי' תרמ"ט ס"ה דכ' רמ"א דלא מהני תנאי ע"ש:

יקוץ. עסי' תרל"ז ס"ק ב' מש"ש בשם הט"ז ועט"ז כאן:

יש להחמיר. אפי' לא צוה לו לקצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למוצאי שבת:

א ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו': וא"א נשמת. עיין רשב"ם פ' ע"פ ק"ב ב' סוף העמוד ד"ה ושמואל אמר. ומה שאין כו': ואומרים מזמור לתודה. כמ"ש בפ"ב די"ט י"ט ב': ואומרים כו'. כנ"ל: כתבו כו'. שאז גמר דין של האדם גם כן עם המים שהמים חיים לעולם ואמרו עשרה דברים נקראו חיים כו' וכתיב ונסו הצללים סר צלם מעליהם: בצל הלבנה. שהיא ממונה על המים והם מתרבים ומתחסרים בחסרונה ותוספתה: ויש מי כו'. כמ"ש בפר' בתרא דהוריות ובפ"ק דכריתות: ויותר כו'. כמ"ש בפ' ע"פ ע"ש: ויש נוהגים כו'. עמ"א ובמדינתנו כו' וכמ"ש בירושלמי הנ"ל לובשין לבנים כו': ומרבים תחנונים כו'. כנ"ל:

ס"ב ואין מברכין עליה. דקי"ל כריב"ל אף נגד ר' יוחנן מהא דרפ"ד דמגילה ורב וראב"צ עבדו עובדא כוותיה: ונהגו ששמש כו'. שם מ"ג ב' ערבה שלוחי ב"ד כו' וע' רש"י שם והקשו עליו הריטב"א והר"ן דהל"ל ערבה ליתא אלא בכהנים ועוד דמאי פריך האידנא נמי דהאידנא נטילתה בכל אדם וכהנים עתה אינן זריזים יותר מישראל ומה שפירש רש"י ויטלוה שלוחי ב"ד חדא דאין זה דומה למקדש ועוד למ"ד בנטילה היתה בכל אדם אלא שההקפה היתה בכהנים ע"כ פירשו כיון ששלוחי ב"ד כו' היא מזומנ' וא"צ לחזר אחריה ולא חיישינן לדרבה ופריך האידנא נמי דעכשיו ג"כ הוא ע"י שלוחי פרנסי הקהל זכר למקדש:

ס"ג יש מי כו'. כמ"ד בלולב: ולא נהגו כו'. כמ"ד בערבה ונוטלין גם הלולב אגב שאר ימים שא"א ולצאת כל הדעות:

ס"ד שיעור כו'. דקי"ל כר"ש לגבי ר"נ באיסורי. מיהו כו'. ע"כ כו'. כמ"ש הוי מתנאה כו' וכ"כ רש"י שם: ושיעור כו'. כמ"ש צריכה שיעור כו' ולא הקילו אלא בעלין ולאבא שאולמחד קרא יליף ללולב וערבה וז"ש וכל כו': וי"א כו'. כפי מ"ש חביט כו':

ס"ה אבל אם כו' כפירש רש"י שם משום היכרא וכן משמע בגמרא מדאמרינן מ"ד ה"מ היכא דלא אגבהיה והדר כו':

ס"ו וי"א כו'. דה"ל ר"ח ור"י תרי לגבי חד נגד רב אמי והיינו היכא דאגבהיה והדר אגבהיה דעלה קאי. רא"ש:

ס"ז יש מי כו' ואם כו'. כמ"ש המ"מ בפ"ז דבמין אחר לאו בל תוסיף הוא לרבנן כמ"ש בפ"י דסנהדרין ומ"מ לכתחלה אסור כמ"ש בפ"ג דסוכה ל"ל א' ארבעת מינין כו' ובאותו המין אלא שאינו ראוי להמצוה מותר לכתחלה כמש"ש ל"ו ב' בסיב ועיקרא דדיקלא לר' יהודה אבל באותו מין וראוי אף עובר עליו משום בל תוסיף וכמ"ש בשני תפילין בפ' בתרא דעירובין ובניתנין מתנה אחת שנתנן במתן ארבע בזבחים ובר"ה אלא כל שלנוי בין מינו בין שאינו מינו מותר לכתחלה ולזה הותר רבוי ההדס ואגד הלולב אף במין אחר לרבנן הואיל ואגודת הלולב לרבנן אינו אלא משום ואנוהו ועמ"ש בסוף סי' תרצ"א דדעת הגאונים דמין אחר אף לנוי אסור אלא משום כיון דאגד הוא שלא כדרך גדילתן אין חוששין כיון דבלא"ה אינו אסור אלא לכתחלה כנ"ל. וכ"ד הרשב"א בסי' ע"ה דבמינו עובר משום בל תוסיף וכ"כ הרמב"ם: ואחר הנענוע כו'. כמ"ש בפ"ג דר"ה דלעבור בזמנו לא בעי כונה כו' וכל שעברה מצותו הוי שלא בזמנו כמ"ש שם בסוגיא: ואע"פ כו'. כמ"ש בכ"מ שם שהרמב"ם חזר בו וכתב שאין עובר משום בל תוסיף וכ"ד הראב"ד שם בהשגות ע"ש: וכתב עוד כו'. כמש"ל ואינה ניטלת כו' ופירש רש"י משום היכר: והמנהג כו' ויותר כו'. כצ"ל: נ"ל דלאחר כו'. משום היכר כצ"ל:

ס"ח יש מי שאומר שהושענא כו'. ע' סי' כ"א ס"א בהג"ה ושם ס"ב כמ"ש הראב"ד מהא דפי"ז דשבת:

ס"ט יש מי כו'. כמ"ש באתרוג שם מ"ו ב' לכולי יומא אתקצאי: ונהגו כו'. כמ"ש בעירוב הואיל ואתעביד כו' ואע"פ שעברה מצותה:

ס"יא אם חל כו'. כמש"ל סי' תרנ"ה ע"ש: מיהו אם כו'. אפי' לא צוה שיקוץ בשבת וכמש"ל סי' רמ"ד ס"ג וס"ד ועמ"ש שם:

משנה ר"ה ט"ז

טור והמרדכי בפרק ג דסוכה וסמך לזה כפת חסר ו' פי' ו' ימים יהיה כפות

פי' של מעלה רוקח

מהא דתנן ואותיי יום היו מקיפין כו' סוכה מ"ה

שם בגמרא מ"ד

מהא דר"א בר צדוק ורב שם דסברי דמנהג נביאים הוא וכר' יהושע ב"ל טור בשם הרי"ף. ורא"ש

הר"ן ושכ"כ רש"י בתשובה ורמב"ם ספ"ז

ב"י

כר' ששת שם בגמ' הסכמת הפוסקים

הר"ן

שם בגמרא חביט וכפי' רמב"ם והביאו הטור

מימרא דרב אמי שם

שם וכרבי אמי טור בשם רמב"ם

שם בשם אבי העזרי ורא"ש

ה"ר שלמה בן הרשב"ץ ובשם הגאונים ורשב"א בתשובה

שם

הגהות אשירי בשם א"ז בפ"ד דמגילה

הגהות מיימוני בשם רא"ם

מצא כתו' מהא דרב הונא סוכה ל'

במרדכי בשם רבי אביגדור כהן בפ"ג דסוכה