שצריך לחזור אחד הידור מצוה בקנית - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ״ו

אם קנה אתרוג. היינו כשאינו סבר ליקר האחרים רק להידור מצוה [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין בי"מ פ"ק דפאה]:

אתרוג שראוי כו'. ודוקא גבי אתרוג שנאמר בו הדר אם כן לא נקרא הדר בשיעור הגרוע שאין למטה ממנו אבל שופר ודכוותיה אף בשיעור הקטן א"צ להוסיף שליש ומ"מ טוב להדר אחר נאה וכל א' כפי' נדבת ידו [יש"ש] ול"נ דהא בגמרא סתמא קאמר בהידור מצוה וגם רש"י פי' על ב' ס"ת ע"ש אלא שהוא פסק כר"ת:

כביצה מצומצמת. אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אף על פי ששניהם באים כא' לפניו לקנות אין מחויב לקנות ההדור לסברא זו (ב"י):

כדי להחליפו. אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחויב לקנות כיון שכבר קנה זה (ב"י):

יקח ההדור. אבל אם כבר קנה א' א"צ להוסיף להחליפו בהידור לכ"ע כ"נ דעת הש"ע וכ"פ של"ה דף ס"ה וגם ביש"ש הקשה דאם נא' שצריך להוסיף כל פעם שליש א"כ אי אתרמי ליה ק' אתרוגים זה אח"ז כל א' הדור מחבירו ליתב לכוליה ביתי' עכ"ל ול"נ דא"צ להוסיף שליש אלא כשהוא הדור שליש יותר מחבירו וא"כ לק"מ דודאי א"א שיהיה ק' אתרוגים שיהיה כל א' הדור שליש יותר מחבירו:

א"צ לבזבז. כ' ד"מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה דלא כמ"ש נ"י ואמרי' בגמ' דהמוסיף יוסיפו לו בעוה"ב:

מצוה עוברת. וכתב רי"ו דמ"מ חייב להוציא עישור נכסיו לזה ולא ידעתי מנין לו (ב"י) ואפשר דקאמר שנה ראשונה מן הקרן מכאן ואילך מן הרווח כדאי' בי"ד סי' רמ"ט וכתב ביש"ש דמי שחייו נדחקים א"צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצו' עצמה א"צ לקנות דה"ל לדידי' כהון רב זולת נ"ח וד' כוסות עכ"ל והנ"י כתב דצריך להוסיף מיגיעו ודוחק חייו כדי להדר המצוה והיש"ש חולק עליו:

יתן כל ממונו. עבי"ד סי' רל"ב סי"ב דגבי שבוע' מקרי אונס ממון אונס דאמרי' אדעתא דהכי לא נדר ועב"ח וט"ז שם: משמע קצת בגיטין ד' נ' ובמעש' דבר קמצא שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות ע"ש: אם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזה מצו' עוברת וזו מצוה שאינה עוברת (קידושין דף כ"ט):

אם קנה אתרוג. בפ"ק דב"ק בהדור מצוה עד שליש במצוה פירש"י שאם יש לפניו ב' אתרוגים כו' וכמ"ש כאן ויש מי שאומר כו' והרא"ש כתב אם מצא אתרוג שראוי לצאת בו כו' וכמ"ש כאן בדיעה קמיית' וסיים לא שיהיה מחויב לקנות אתרוג יפה שימצא בתוס' שליש על אתרוג שחפץ לקנות אלא שבפ' לולב הגזול כתב הרא"ש פירוש אם קנה לולב ונזדמן לו אחר יפה יותר יוסיף עד שליש בדמי הראשון להחליפנו ביפה עכ"ל לכאורה דבריו סותרין אהדדי ונ"ל דלק"מ דהרא"ש ס"ל כל שלא גילה דעתו באיז' סך הוא רוצה לקנות אז חיוב ההוספה שליש עליו על השיעור הכשר ע"פ חכמים כמ"ש ב"י וש"ע ותו לא דאל"כ לעולם ימצא נאה ונאה כמ"ש ב"י בשם סמ"ג אבל אם כבר קנה אתרוג ממילא הוה ליה אותו אתרוג לגבי דידי' כמו שיעו' חכמים לכל אדם ואז חיוב ההוספ' על אותו סך שקנה:

שליש מלגיו. פי' אם הקטן נמכר בשש יוסיף שני דינרין דהיינו שליש של תוך הדמי' ושליש מלבר היינו שיחלוק הדמים לשנים ויוסיף חלק שלישי דהיינו שיוסיף ג' דינרין ובעי' היא בגמרא איזה שליש יוסיף ולא איפשטא ואזלינן לקולא:

כביצה. אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אע"פ ששניהם באים כאחד לפניו אין מחויב לקנות ההדור לסבר' זו. ב"י:

מלגיו. פי' אם הקטן נמכר בשש יוסיף ב' דינרין דהיינו שליש של תוך הדמים ושליש מלבר היינו שיחלוק הדמים לשנים ויוסיף חלק שלישי דהיינו שיוסיף ג' דינרין:

להחליפו. אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחויב לקנות כיון שכבר קנה זה. ב"י:

ההדר. אבל אם כבר קנה א' א"צ להוסיף להחליפו בהידור לכ"ע כן נראה דעת הש"ע וכ"פ של"ה. אבל דעת הט"ז ומ"א דגם בקנה כבר חייב להוסיף שליש על סך שקנה אם הוא הדור שליש יותר מחבירו ע"ש. המוכר לולב או אתרוג לחבירו ונמצא בו ריקובים לאחר שבא לידו המוציא מחבירו עליו הראיה ש"ג. כתב הרמ"מ מי שקנה אתרוג גדול יפה בדמים יקרים ובא אחר ופסלו אין חייב לשלם אלא אתרוג קטן לצאת בו מיהו מה ששוה הגדול יותר מהקטן אחר החג חייב לשלם לו ע"ש ועיין בכנה"ג אבל בתשובת חכם צבי סי' ק"ך חולק עליו וכתב דחייב לשלם דמי האתרוג ע"ש וכן הסכים בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן כ"ט ע"ש:

רב. וכתב ד"מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה. וכ' ביש"ש דמי שחייו נדחקים א"צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצו' עצמו א"צ לקנות דה"ל לדידי' כהון רב זולת נר חנוכה וד' כוסות עכ"ל ועמ"א:

ממונו. משמע קצת בגיטין דף נ"ו במעשה דבר קמצא שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות ע"ש. אם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת קידושין דף כ"ט:

א אם קנה כו'. כפי' תוס' שם והרא"ש: ויש מי כו'. וכ"כ הר"י בס"ה וכ"מ בירושל' פ"ק דפאה רב הונא למצוה עד שליש כו' א"ר אבין אפי' למצוה אחת ר"ח בשם רבנן דתמן מהו שליש לדמים היאך עבידא לקח אדם מצוה מצא אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחין עליו עד שליש תני ר"י זה אלי ואנוהו כו' אנוהו לפניו במצות אעשה לפניו לולב נאה כו': משליש מלגו. אבל הר"ן והר"י שם כתבו שליש מלבר: ומי שאין כו'. ממש"ש אלא מעתה כו': אפילו כו'. מדחשיב רבותא הא דר"ג בספ"ג דסוכה: ודוקא כו' אבל כו'. דאפילו שבות דשבות לא התירו במקום הפסד כמ"ש א"א כבה כו' וכ' בספ"ב די"ט כי קא מיבעיא לי משום איבוד ממון כו' וכן שכח ארנקי בחצר ודכוותיה:

מימרא דרב הונא בב"ק ט' וכפי' הסמ"ג בשם רבי יעקב

כפירש"י שם