זמן נטילת לולב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ״ב

יטלנו אח"כ. עב"י סי' תרס"ה בשם הר"ן משמע דאם לא נטלו עד ב"ה ביום ראשון נוטלו ב"ה דספק דאורייתא לחומרא משא"כ בשאר הימים דפטור ע"ש ומ"מ נ"ל דיטלנו ב"ה בלא ברכה:

משתנץ החמה. ואם נטלו משעל' ע"ה יצא:

גם בשעת התפל'. דכיון דלקיחתו מצוה לא מטרד ביה ושל"ה כתב שינענע בסוכה קודם הליכתו לבה"כ ע"ש:

אסור לאכול. משמע דטעימ' בעלמא שרי כמ"ש סי' רל"א וססי' רל"ב וסי' תל"א אך מדברי התוס' שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה מוכח דטעימ' אסור דאל"כ ה"ל לשנויי דר"ח טעימא בעלמא טעים ויש לדחות דלשון מטביל משמע דרך טיבול בסעודה וצ"ע: מי שבא בדרך ומצפה שיבוא למקום הלולב משמע לכאורה דצריך לעבור זמן אכילה א' עד שיטלנו כמ"ש סי' קפ"ב ס"א ורצ"ו ס"ג מיהו בהג"מ כתב דאם אין לו כוס לקידוש אוכל בלא קידוש דאסו' להתענות בשבת כמ"ש ססי' רפ"ט א"כ ה"ה בח"ה אסור להתענות לכן נ"ל דאף המחמיר לא יתענ' יותר מחצי היום ערסי' רפ"ח:

משתנץ החמה. בטור כתוב שמצותו מע"ה כו' וכתב ב"י לאו עיקר מצותו לכתחלה קאמר דעיקר מצותו לכתחלה משתנץ החמה כדתנן פרק ב' דמגילה כו' ואיני יודע למה כ' כן דהא רש"י שם במשנ' כתב דמע"ה יממא הוא אבל אין הכל בקיאין בו צריכים להמתין עד שתנץ החמה מ"ה יפה כ' הטור שמצותו מע"ה שהיא עיקר הזמן מן התור':

והמדקדק כו'. בטור כתוב המדקדק במעשיו ר"ל שבלא"ה הוא מדקדק בשאר מעשיו אבל אם אינו מפורסם כן בשאר מעשיו מיחזי כיוהרא אם רוצה לנהוג בזה ליותר על החיוב וכ' שם עוד קורא בתורה מניחו ע"ג קרקע והטעם דצריך לאחוז הס"ת בידו בשעת ברכה:

ומיום ראשון ואילך. נראה די"ט שני לדידן שהוא משום ספיקא דיומא דינו כמו בראשון אע"ג דבקיאין בקביעא דירחא דאין לזלזל ביה כדאיתא לענין פסולים לעיל סי' תרמ"ט. ובגמ' לא מיירי מספיקא דיומא דהא דתנן מי שבא בדרך ומינה דייקי' דמיירי בי"ט שני דאי בראשון מי שרי לילך בדרך ש"מ דמיירי באותן דלא עבדי י"ט שני משום ספיקא דיומא:

ואם התחיל לאכול כו'. תמוה לי במ"ש הרב דין זה שהוא דעת הר"ן בב"י ואנן ודאי לא קי"ל כן חדא דאפי' בחול כתב לעיל סי' פ"ט דאם התחיל לאכול קודם ע"ה צריך להפסיק לדעת הרא"ש בשם ר"י ובש"ע לא הכריע שם וממיל' אזלי' לחומרא וכ"ש בי"ט שצריך קידוש ותו דכ' רמ"א בסי' תל"א דאפי' אם התחיל ללמוד מבע"י צריך להפסיק בשביל בדיקת חמץ והוא אינו אלא מדרבנן כ"ש כאן דביום ראשון לולב מן התורה וכ"ש בשביל אכילה ודאי צריך להפסיק טפי מכי מטא זמניה דלולב כנלע"ד פשוט:

ביום. עב"י סי' תרס"ה בשם הר"ן משמע דאם לא נטלו עד בה"ש ביום א' נוטלו בה"ש דספק דאורייתא לחומרא משא"כ בשאר ימים דפטור ע"ש. ומ"מ נ"ל דיטלנו בה"ש בלא ברכה. מ"א:

החמה. ואם נטלו משעלה ע"ה יצא. מ"א:

התפלה. בטור כ' המדקדק במעשיו. ר"ל שבלא"ה הוא מדקדק בשאר מעשיו אבל אם אינו מפורסם כן בשאר מעשיו מיחזי כיוהרא אם רוצה לנהוג בזה יותר על החיוב ט"ז. וכתב עוד הטור קורא בתורה מניחו ע"ג קרקע ע"ש. עיין במהר"ם בן חביב שכתב דלענין מעשה ראה למקצת גדולים דכשקורין אותם לעלות לתורה מניחין הלולב במקומ' ועולין לקרות בתורה בלי לולב בידם ומקצת גדולים עולין ולולב בידם ובשעת ברכת התורה נתנו לסומך שבמגדל כדי שיאחז בעמוד התורה בשעת ברכה ומנהג ראשון נראה יותר עכ"ל ועיין יד אהרן. ומהר"א הלוי בס' גן המלך סי' קל"ט כתב דדוקא בזמן הראשון שהיה שם טורח מרובה לפתוח ולגלול להכי לא מעלה לולבו בידו אמנם לאחוז בעמוד בשעת ברכה לבד שפיר מצי לעלות ולולב בידו ע"ש. בשל"ה כתב שינענע בסוכה ויברך ואח"כ שאר הניענועים יהיו בבה"כ ע"ש איתא בירושלמי ספ"ג הניחו על הארץ אסור לטלטלו עכ"ל וכתב המ"א משמע דס"ל דלאח' גמר מצות הלולב אם הניחו על הארץ אסור שוב לטלטלו וצ"ע דהא קי"ל אין מוקצה לחצי שבת ועסי' של"א ס"ו מ"ש מ"א ס"ס תרנ"א ע"ש. ועסי' ש"ח ס"ג. אבל האתרוג מותר לכ"ע:

לאכול. אפי' טעימא בעלמא אסור וצריך עיון מ"א. ומי שבא בדרך ומצפה שיבא למקום לולב צריך להמתין עד חצות ולא יתענה יותר מחצי היום ע"ש:

יפסיק. וה"ה יום טוב שני לדידן. ט"ז:

א"צ. וט"ז כתב דודאי צריך להפסיק ע"ש:

א מצות לולב כו'. סוכה מ"ג א' מ"ה ב': וכל היום כו'. מגילה כ' ב': ומ"מ כו' ונוטלין כו'. פסחים ד' א' וכ"ת זריזים כו': וזמנו כו'. מגילה כ' א' אין כו' מנלן כו': והמדקדק כו'. סוכה מ"א ב':

ס"ב ואם התחיל כו'. ממ"ש בע"פ אין מפסיקין לשבתות ואע"ג שהיא דאורייתא כמש"ש:

משנה מגילה כ'

משנה סוכה ל"ח

ברייתא פסחים ד'

שם במגילה

משנה סוכה לז

ברייתא ברכות ל'

משנה וברייתא סוכה ל"ח וכאוקימתא דרבי זירא: