דין גובה הסוכה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל״ג

אמה בת ו' טפחים מצומצמות [ב"י] עסי' שס"ג סכ"ו: פסולה. דכיון שהיא גבוה כל כך צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מכ' אף על פי שעשא' חזקה כשרה:

יורדים למטה. עד שמגיע לחלל כ' [הרא"ש] ואף על גב דכשהסכך למעלה מכ' כשר מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שירדו לחלל כ' [ר"ן]:

לא הוי מיעוט. דלאו מין סכך נינהו [רש"י]:

וביטלו. עסי' שנ"ח ס"ב די"א דבעי בטול לעולם ועסי' שע"ב סי"ו וברא"ש ונ"ל דאסור למעט' בי"ט עסי' שי"ג ס"י:

מהאצטבא והלאה. דהוי כפסל היוצא מן הסוכה כיון שבאמת סכך כשר אלא שהוא למעל' מכ' [הרא"ש]:

על האיצטבא דוקא. דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [הרא"ש] ול"ד למ"ש סי' תרל"ב ס"ב דהתם הסכך כשר ומונח למטה מכ' ולכן אף על פי שאנו אומרים דופן עקומ' מותר לישב תחתיו דאותו היושב תחתיו מחשבתו לסכך אבל הכא (אי) אתה בא להכשירו מכח פסל היוצא מן הסוכה וא"כ אתה צ"ל שהוא כדופן ודו"ק, והא דבססי' תרל"א כ' דמותר לישן תחת הדפנות משום דהוי כפסל היוצא מן הסוכה צ"ל כיון דאיכא אוהל במקום א' ה"ל כאלו כולו אוהל כמ"ש הרא"ש וא"כ ה"ל כאלו הוא גבוה כולו י':

הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל [ש"ג]:

ג"ט כשרה. משמע אפי' חוץ לחקק, אבל הטור כ' דוקא תוך החקק אבל חוץ לחקק ליכא מחיצה כלל וכן עיקר [ב"ח] וא"כ צ"ע למה פסק ססי' תרל"א דמותר לישן תחת הדפנות וה"ה אם ניטל מן הסכך מלמטה עד שנעשית גבוה י' כשר' כמ"ש סי' תרל"ה:

ג"ט פסולה. ולא אמרי' דופן עקומה דלא איקרי דופן כלל כיון דאינו גבוה י':

בין שהיא גדול'. לאפוקי מדר' זירא שאמר טעם פסול גובה דאז אין דר בצל סוכה אלא בצל דפנות וא"כ כל שהיא גדולה יותר מן ד"א דרווח יש צל סוכה אפי' ביותר מכ' אמה ולאפוקי מדרבא דאמר טעם פסול גבוה משום דלא שלטא בה עינא וא"כ אם הדפנו' מגיעות לסכך שלטא בי' עינא אפי' ביות' מכ' אמה קמ"ל דזה ל"מ אלא טעם פסול גבוה כרבא משום דסוכה בעי' דירת עראי פי' שתהיה ראוי' להתקיים בדירת עראי ואז אפילו עושה אותה דירת קבע ובנין חזק ש"ד אבל למעלה מכ' אינה ראויה לדירת עראי אלא צריך לעשות קבע וע"כ אפי' אם היה עושה דירת עראי אסור:

אם צלתן מרוב' כו'. התו' ריש סוכה מקשי' אמאי כשר הא אי קלשת פי' אם תטול מה שלמעלה יהיו ההוצין נופלין כדאשכחן בריש עירובין גבי מקצת סכך בתוך כ' דפסלי' הסכך משום דאי קלש' ליה יהיה חמתה מרובה מצלת' ע"י שיפזרם הרוח וי"ל דהכא יש להכשיר יותר שיש רוב הוצין וראוים להתקיים בקל אם היה שם דבר הסומכ' ע"כ והר"ן הק' על הפסול דהוצין אם חמתן מרוב' מצילתן הא אמרי' ריש עירובין מקצת סכך בתוך כ' ומקצתו למעלה מכ' כשיר' אפילו אם קלשת מה שלמעלה פש ליה מה שבתוך כ' חמתה מרובה כיון שיש בחלל הסוכ' לא יותר מכ' והכא נמי נימא הכי וי"ל דל"ד דהוצין יורדין לא חשיב כסכך הלכך כל שחמת' מרובה כמאן דליתנהו דמי משא"כ במקצת סכך דחשוב עכ"ל והנה לכאורה יש כאן פלוגתא בין התו' להר"ן דלהתו' יש מעלה בהוצין טפי משאר מקצת סכך ולהר"ן גרעי הוצין ובאמת אין פלוגתא בין תו' להר"ן דשם בריש עירובין יש אמוראי דס"ל מקצת סכך למעלה מכ' פסול בסוכה ואליבייהו מתרצו התו' הך דהוצין הו' עדיף ורבא ס"ל במסקנ' התם דכשר בסוכ' ואליבי' מתרץ הר"ן דהך דהוצין הוה גרע משאר מקצת סכך נמצא לפי דק"ל שם כרבא יש גריעות' בהוצין מ"כ צריך שיהיו צילתן מרובה אבל בשאר מקצת סכך כשר אפי' אם אותו המקצת הוא חמתה מרובה כשר כדברי הר"ן מטעם כיון דהחלל הוא בהכשר מה לנו לעובי הסכך שלמעלה אפי' הוא הרבה:

דברים נאים. עמ"ש ססי' תרכ"ז מדין נוי סוכה:

בתבן וביטלו. היינו בפי' כדמסיק אח"כ והכלל בתרוייהו הן בעפר הן בתבן צריך דוקא ביטול בפי' ובגמ' אמרי' דבתבן ואין עתיד לפנותו שאנו יודעים שא"צ לו ובעפר סתם יש מחלוקת בין רבנן לר"י דלרבנן לא בטיל אפי' בזה עד שיבטל בפי' ולר"י מהני בזה כביטלו בפי'. וכ' ב"י דידוע דהל' כרבנן וכ"כ הרא"ש אלא דבטור כ' בזה דהו' מיעוט וא"כ פסק כר"ו והוא תימא ובדפוס של מהר"א מפראג כתוב בטור נ"א וז"ל וכן אם מיעטו בתבן ועפר סתם שאין אנו יודעים אם צריך לו אם לאו או אפי' אנו יודעים שאין עתיד לפנותו כגון שאינו צריך לו לא הוה מיעוט אא"כ ביטלו בפי' כו' עכ"ל וזה עולה כרבנן ונוסחא זו עיקר וכן משמע שהי' הנוסחא לפני הב"י מדלא כ' מידי ע"ד הטור אלא הביא סתם הלכ' כרבנן ובלבוש העתיק כנוסחא של הטור שלפנינו ואינו עיקר:

אפי' מהאיצטבא והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוה שם עיקר הסוכה כדינא וזה החלק הוה כפסל היוצא מן הסוכ' נידון כסוכ' שהוזכר בסי' תרל"א ס"ז וכן הקנים היוצאים כו':

פחות מד"א. דאם יש ד' אמות משפת האיצטבא ולכותל השני שהרחיקו ממנו פסול' דאין לאיצטבא זו אלא שני דפנות אותו שסמך לה מן הצד השני שראש האצטבא מגיע לו. אבל פחות מארבע אמות כשרה שאף הוא הוכשר ע"י דופן עקומ' ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועוקם עד כנגד שפת האיצטבא וכאן מודדין גבהו משפת האיצטבא ולמעל' ואע"פ שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשה אינו כלה עד כאן זהו גובה חללה. והרי נתמעט חלל' מתחתיו ולא כשר כאן כל הסוכ' שהרי אין לה סכך כיון שרואים הסכך כאלו היא כותל עקום:

האצטבא באמצע. קמ"ל דאפי' מב' צדדים אמרי' ד"ע:

יות' מי'. ולא אמרי' דאז הוה אצטבא רשות אחר:

אפילו האצטבא גבוה י'. פי' דאביי ס"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו אצטבא בראש' שיש ז' על ז' ומשהו גיד אסיק מחיצה על איצטבא סביב הגבוהים סביבות ראשו וחשוב' סוכה על ראשה ודפני האיצטבא הם דפנותיה ע"י גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה ואינו למעלה מכ' מראש האיצטבא וכדאמרי' לענין שבת גוד אסיק קמ"ל רבא דלא אמרי' כן גבי סוכה דבעי' מחיצות הניכרות כעין דירה וליכא ואע"ג דבסי' תר"ל ס"ח אמרי' פ"ת יורד וסותם פי תקרה חשוב שפיר מחיצות הניכרות כ"כ התוס':

אפי' חמתן מרובה. ופי' והיה לנו לומר שאין ההוצין נקראת סכך כלל אפ"ה פסול דכל שאין בחללה י' ה"ל דירה סרוחה ולא דיירי כך אינשי אבל הנוי לא מזיק בזה לפסול הדירה:

אם אין בין חקק כו'. דאז יש להחקק מחיצות הסוכה ע"י לבוד. וכ' רבינו הטור בזה דההכשר הוא דוקא בתוך החקק ולא חוצה לו וק' מ"ש מהיתה גבוה עשרים ובנה איצטבא דמכשרינן בסעיף ה' כל האיצטבא ואמאי לא נימא גם כאן כן דהחלק החוצה לה הוה כפסל היוצא מן הסוכה כדלעיל וכן הקשה ב"י ומש"ה לא זכרו כאן דהכשר דוקא בתוך החקק ובאמת לק"מ דשאני הכא כיון שהפסול משום דירה סרוחה אמרי' אף אם ירצה לישב שם באותו חלק בודאי יצא תיכף משם וכמו דאמרי' בסי' תרכ"ט סי"ד לענין סכך שריחו רע ה"נ כאן כיון שצר לו שם המקו' וע"כ אין מועיל כאן הכשר החקק לחוצה לו:

ויש ביניהם כו'. ולא אמרי' כאן דופן עקומה דלא אמרי' ד"ע אלא כשיש כבר דופן אלא שיש בו פסול משא"כ כאן שאין גבוה עשרה ואין שמו דופן אלא שע"י העיקום אתה רוצה לעשותו דופן הא לא אמרינן:

מעשרים. אמה בת ו"ט מצומצמות. ב"י:

פסולה. דכיון שהוא גבוה כ"כ צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מעשרים אע"פ שעשאה חזקה כשרה:

למטה. עד שמגיע לחלל כ':

בתבן. ואסור למעט' בי"ט. מ"א:

והלאה. דכיון דכשר מצד שכנגד הכותל האמצעי הוי שם עיקר הסוכה כדינה וזה החלק הוי כפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:

דוקא. ודמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו היא כותל ועיין מ"א:

מעשרה. ולא אמרינן דאז הוי אצטבא רשות אחר:

עשרה. ר"ל כיון שיש הכשר סוכה באותו איצטבא הוי אמרינן גוד אסיק מחיצה על האצטבא קמ"ל דלא אמרינן כן. ועיין ט"ז:

הנויין. וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל. ש"ג:

כשרה. דהיינו בתוך החקק ולא חוצה לו עט"ז ומ"א:

פסול'. ולא אמרינן דופן עקומה ולא מקרי דופן כלל כיון שאינו גבוה י':

ס"א סוכה כו'. כת"ק ואע"ג דדרש רבה בר רב הונא שם י"א א' כר"י ור"י אזיל לשיטתיה כמ"ש למטה לא קי"ל כרבה בר"ה מדאביי ורב יוסף שם י"ט ב' דלא שריא אלא כילתחתנים וכר"א שם כ"ו א' רבא שרא לרב אחא ברדלא כו' וכן שמואל בתרתי לישני שם פליגי עליו ואמרינן נר תנוכה שהניחה למעלה כו' וערז"ה: בין כו'. ר"ל דלא כרבה ור"ז אלא כרבא דהוא בתרא וכתב הריטב"א ואע"ג דאין הלכה כתלמיד ה"מ היכא שהרב ישמע דבריו כו' וערא"ש פי"ט דשבת וג"כ סוגיא דגמ' כוותיה כמ"ש שם י"א א' כמאן כר"י כו' אלמא טעמא דר"י דסוכה דירת קבע בעינן וכן שם כ"א ב' ואב"א ר"י לטעמיה כו' ושם י' א' איכא בינייהו אי דיכולה כו' ואזיל לשיטתייהו דר"י ס"ל דירת קבע בעינן ורבנן לטעמייהו כמ"ש הרי"ף וכן אביי אף שהקשה על רבא קבלה מיניה כמש"ש ז' ב' אמר אביי כו' ואף שדחאה תוס' שם לא נחו המפרשים בסברתם דא"כ למה אוקמיה אביי לר"י בשיטה הא לא פליגי ר"י ורבנן בזה דאף רבנן מכשרי למעלה מכ' אמה בחד צד ואי לית הלכתא כר"י גם כרבנן לית הלכתא וא"כ כמאן: אבל כו' אפי' כו'. עירובין ג':

ס"ה אפי' מהאצטבא כו'. עמ"א.

ס"ו על האציטבא כו'. כמש"ש משום דופן עקומה וע"ל סי' תרל"ב ס"א:

ס"ז אפי' אם כו'. ר"ל דלא כריז"ג שכ' דמש"ש בנה בה עמוד מיירי בתוך ד"א לכתלים ואפ"ה פסל רבא כיון שגבוה עשרה חלק רשות לעצמו ואצטבא מיירי שאינו גבוה עשרה וחלק עליו הרא"ש דעמוד מיירי חוץ לד"א וסבור אביי להכשיר משום גוד אסיק ופסל רבא כן פירש"י שם וכן פי' שם הריטב"א וכן שם תוס' כ' כריז"ג וז"ש ואם יש כו' ואפילו האצטבא גבוהה:

משנה ריש סוכה

טעמא דרבא שם דסוכה דירת עראי בעינן

מסקנת הגמ' שם ג'

שם דף ז'

מימרא שם י'

שם בגמ' ג' ד'

שם ד'

שם כרבנן משנה פט"ו דאהלות הרי"ף ורא"ם שם והרמב"ם פ"ד

שם

טור בשם רש"י שלזה הסכים אביו הרא"ש וכ"כ הרמב"ם

שם בגמ'

כפירש"י שם וכ"כ רא"ש

שם בגמרא

כרבא שם דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא דבעינן מחיצות הניכרות

משנה שם ריש סוכה

שם בגמרא ד'

מימרא שם י'

שם בגמרא