סדר ליל יום הכפורים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי״ט

שאומר ש"ץ. ועכשיו אומר הגדול לבד [ב"ח]:

כל נדרי וכו'. די נדרנא כ"ה הגירסא הנכונה (ד"מ תי"ט נדרים) ורי"ו כ' לו' די נדירנא ודי משתבעינא וכו' איחרטנא בהון וכ"כ בהגמ"נ דנדרנא גם להבא משמע ע"כ דלא כלבוש שרצה לשבש ספרים ישנים, וב"ח כ' שקבל לו' דאיחרטנא כלו' כשאתחרט בהון יהון בטלים ואין לזוז מנוסחות ישנות:

אומר שהחיינו. כ' הכל בו והכי שפיר לברך כ"א לעצמו ע"כ ואין נוהגין כן אלא הכל סומכין על הש"ץ (ד"מ) ושל"ה כת' דמותר לסמוך על הש"ץ כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד וה"ה בברכת הלל ולולב עכ"ל ול"נ דעכשיו על הרוב אין הש"ץ מכוין להוציא אחרי' לכן יברך לעצמו וכן נוהגין בהלל ולולב:

בלא כוס. משום דכיון דאו' שהחיינו קבלי' ליה עליה ואסור למשתי ואי ניתיב לתינוק אתי למסרך עסי' תקנ"ט ס"ז: יש להתעטף בטלית (כתבי') עסי' י"ח:

בעודו יום. אף על גב דאנו מתנין על להבא מ"מ דמי קצת להפרת נדרי' שאין מפירין בשבת וי"ט:

עד הלילה. כדי להתפלל ערבית בלילה: הקהל אומרים כל נדרי בלחש עם הש"ץ דאין תנאי הש"ץ מועיל לצבור (ד"מ רא"ש מרדכי לבוש דלא כב"ח):

בניגוני'. שמבלבלי' דעת הקהל: יאמר מקר' קדש זכר כו' וא"א באהבה ואם הוא שבת א"א אלהינו כו' רצה במנוחתינו ויסיי' כי אתה סלחן וכו' (לבוש):

בקול רם. משום שבכל השנה אומרים אותו בלחש מפני שמשה גנבה ממלאכי' אבל ביו"כ גם ישראל דומין למלאכים (טור) והא דכתב בסי' ס"א נימרי' לא אמרה משה כלו' שלא כתב' בתורה להצניע' מפני המלאכי' ע"ש וכ"כ בהג"מ פ"א מק"ש:

צריך להעמיד. ועכשיו אין השנים עומדים אלא עד ברכו ועיין בב"ח ומ"ש סי' תקס"ו ס"ז:

שעומדים. היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הליל' לא יוכל להתפלל בכוונ' ביום (ב"י) ויזהרו שלא ישהו נקביהם ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר (מהרי"ל ד"מ) ערסי' תקפ"ה וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו וכמ"ש ססי' תר"י (מט"מ):

ללון בבה"כ. ולבוש כ' מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכוונה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר, וכתב בשל"ה קודם שישן יאמר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים שהם שמירה לקרי:

שאומר ש"ץ כו'. לא זכר כאן שיהיו עוד שנים עמו ובמנהגי' כתוב שצריך עוד לצרף שנים עמו ונ"ל לחלק דאם הש"ץ שהוא מתפלל הוא אומר נוסח זה א"צ לצירוף כי הוא משולח מן הקהל והוי כאלו כל הקהל ביחד אומרים כן אבל אם הרב או הגדול שבקהל אומר כן לא נקרא משולח אלא הוא עצמו אומר כן ע"כ צריך לצירוף שנים עמו שהם במקום כל הקהל ובמהרי"ל כתב וז"ל טרם שירד ש"ץ לפני התיבה היה עומד הוא לפני התיבה ואמר בישיבה כו' וכן עמא דבר לומר הגדול שבכל עיר עכ"ל משמע שמהרי"ל עצמו בלי צירוף אמר כן והיינו שמהרי"ל היה ש"ץ בקהל ורמייז"א ודי בו לבד וכמ"ש ומ"ש וכן עמא דבר שיאמר הגדול לא דק בזה כי אז צריך צירוף ב' אלא שזכר אמירת הגדול כנלע"ד וכתב בלבוש והולכים ב' חשובים מקהל ועומדים אצל החזן שהוא שלישי כדי להתיר להתפלל עם העבריינים אבל משום כל נדרי א"צ ג' שאינו אלא תנאי להבא כו' עכ"ל וא"כ היה לאלו הג' לילך משם אחר אמירת בישיבה כו' ולפי מ"ש שצריך צירוף משום שיהיה מפורסם שכל הקהל מסכימים בתנאי זה וכאלו אמרו הם עצמם פה א' כן ע"כ צריכים להיות עד גמר כל נדרי ומה שנוהגים להשהות עד אחר ברכו נראה דאם היו הולכים קודם אפשר שיאמר הש"ץ ברכו בעודם הולכים ועדיין לא באו למקומם ואינם יכולים לכוין לדברי הש"ץ כנלע"ד:

ע"ד המקום כו'. מו"ח ז"ל פירש שאומרים כן כדי שלא יחשבו העבריינים שכבר נפטרו כיון שכבר התפללו עמהם לז"א ע"ד המקום כו' שיחזרו בתשובה למקום וק' ע"ז דדי היה בכך אם שומעים שאומרים אנו מתירים להתפלל כו' דמשמע תפלה לחוד ותו דא"כ במקום הקירוב יהיה מרומז הריחוק אם לא ישובו וקמי שמיא גליא העתיד ונמצא זה לקטרוג אלא נראה ע"ד שכתבנו שאלו הג' מודיעי' שהם במקו' כל הקהל והם עושים על דעתם כאלו עשו בעצמם אלא שצריך צירוף המקום ב"ה תחלה לזה שהוא מסכים עם אמירה זו וע"כ נ"ל שהגי' הנכונה לומר הנוסח כמ"ש בישיבה כו' ואח"כ ע"ד המקום כו' ולא כמ"ש במחזורי' תחלה ע"ד המקום ואח"כ בישיבה כו' דהיאך יזכיר תחלה הסכמת הקהל ואח"כ יזכיר הסכמת הישיבות אלא איפכא מסתברא שהישיבות מסכימים לצרף דעת המקום לדעת הקהל להתיר: כתב הטור ואו' כל נדרי כו' די נדרנא ודי אשתבענא ודי אחרימנא מי"כ שעבר עד י"כ הזה. שמכוונים להתיר הנדרים והחרמו' והשבועות שעברו אולי עברו עליהם וכדי להנצל מן העונש והקשה לר"ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומ' מי"כ זה עד י"כ הבע"ל וגם הנהיג לו' די נדירנא ודאישתבענ' כי אמר שפשט זה ממה דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים והוא שלא יזכור התנאי בשעת הנדר שאם הוא זוכר לתנאו ואפ"ה הוא נודר הרי מבטל התנאי אבל אם אינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי ולכך צ"ל כולהון איחרטנא בהון כלו' אם אשכח ואדור מעתה אני מתחרט עליהם ומתנה שיהיו בטלים עכ"ל. הקש' ב"י על קושיי' ר"ת דהא ודאי התר' מועלת לנדרים שעברו אלא הקושי' היא דהא צריך להתרה חרטה ושלשה הדיוטות או יחיד מומחה ועוד דקי"ל דצריך לפרט הנדר. ועוד שהחזן שאו' כל נדרי מי יתיר לו נדרו ונראה לי דהטור כיון על נכון כי הרא"ש כ' תירוצים על קושית ר"ת דמ"ש דבעי' חרטה תירץ ע"ז אנן סהדי דכל מי שעובר על נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש והנה הארכנו קצת בי"ד סימן שכ"ג בביאור דברים אלו וכאן נזכיר בקיצור דודאי אין היתר לעקור הנדר למפרע מחמת יראת עונש. דא"כ בטלה כל חיוב דשחוטי חוץ דיתחרט קודם שבא לידי כרת אלא צריך פתח וכו'. וע"כ יפה הקשה ר"ת דמה מועיל זה להציל מן העונש שעבר דודאי אין כאן פתח של חרטה לכל הקהל וא"כ אין מועיל ההיתר כלום ועל כן כ' הטור והוקשה לר"ת ולא כ' והקשה ר"ת כי לא הקשה כן בפי' אלא כוונת קושיתו היתה בדרך זה דמה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והיינו בדרך שזכרתי והרא"ש תירץ דזה הוא הפתח עצמו שאילו ידע יראת העונש הנמשך מהנדר לא היה נודר ע"ש ביו"ד מזה. ואנו מנהגינו כר"ת דאומרים מיום כפור זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה. ולענין הפירוש של הגירסא שזכר ר"ת נ"ל דהכי הוא דאי קאי על העבר אמרינן דנדרנא דהיינו בקמ"ץ תחת הנו"ן ופתח תחת הדל"ת והוה במשקל אמרנו שהוא עבר אבל לשון עתיד צריך לנקוד חיר"ק תחת הדלת. ובאשתבענא ודאי קאי על העבר הנקודה היא בפת"ח תחת התי"ו ותחת הבי"ת ושב"א תחת העי"ן אבל לשון עתיד יש לנקוד חיר"ק תחת העי"ן: כתב בלבוש דנוסח כל נדרי יש בו טעות דפתח בל' יחיד דאינדרנא כאשר ראוי להיות וסיים בל' רבים כי נפשתנא ושבועתנא ל' רבים אלא צ"ל על נפשאי ובסוף יאמר נדראי לא נדרי ואסראי לא איסור ושבועתי לא שבועות וגם צריך לומר דאינדרנא פירוש שאדור אני ולי נראה דהכל לשון רבים דלשון אינדרנא הוא כמו נדר שלנו דכן מורה לשון נא דבסוף והאלף של אינדרנא אינה מורה שימוש של לשון יחיד אלא האל"ף שייכ' להמקור כמו אישתכח או אנוקב' או איפחת דרגא וכהנה רבות בלשון תרגום וכן אינדר הוא המקור ולא הוא כמו שלנו ונמצא פי' המלה נדר שלנו אנדר שלנו וכ"ה באשתבענא הוה המקור אשתבע נמצא פי' אשתבע שלנו ר"ל שבועה שלנו וכ"ה באסור וזה מוכח דאם תפרש האל"ף של אנדרנא לשון שימוש נמצא דהוי המקור נדר ואיך תפרש ודאסרנא אם תפ' האל"ף לשימוש יהיה המקור סר ואין זה מקור כלל אלא ע"כ האל"ף שייכא להמקור נמצא שפיר מתפרש כל התיבה על רבים דהיינו איסור שלנו נמצא כל הנוסח של כל נדרי הוא ל' רבים ובחנם קרא בלבוש תגר על נוסח שלנו בכל נדרי ואין לשנות כלל:

אומר שהחיינו כו'. הטעם דלמא אתי למסרך פי' לשתות כשיהיה גדול וא"ל א"כ יהיה אסור ליתן לתינוק לאכול בי"כ מטעם זה נ"ל דהוא יסבור דמצוה שאני דיכול לשתות משא"כ בשאר אכילות שאינם של מצוה כנלע"ד:

ואינו מזכיר של י"כ. הטעם בגמ' דערבית אפי' בשבת אינה חובה שיחזיר הש"ץ אלא משום סכנה ולעיל סי' תרי"ח ס"י הבאתי הגמרא בזה:

כל היום וכל הלילה. פי' ב"י בשעת התפלה בלילה דאל"כ לא יוכלו להתפלל ביום כי יתנמנמו:

שליח צבור. ועכשיו אומר הגדול לבד. וצריך לצרף עוד שנים עם הגדול ושוהים עמו עד אחר ברכו ועיין ט"ז:

העבריינים. והם העוברים על גזירות וחרמות הקהל מתירין להם כדי שיכלו להתפלל דכל ת"צ שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית ונוהגים לומר זה ג' פעמים:

שהחיינו. ונכון לאומר' בלחש עם הש"ץ ויסיימה קודם הש"ץ שיאמר אמן:

יום. משום דדומה להתרת נדרים שאין מפירין בשבת וי"ט ולכן צ"ל מבע"י ב"ח. והקהל אומרים כל נדרי עם הש"ץ בלחש דאין תנאי הש"ץ מועיל לציבור ד"מ לבוש ומנהג פשוט הוא להתעטף בטלית מבעוד יום ומברכין עליו וכ"כ האר"י ז"ל. ואם נתעטף בלילה אין לברך עליו ועיין ספר הכוונת ועיין יד אהרן. והבאר היטב אשר לפני לא דק בזה ע"ש:

שעומדים. היינו בשעת תפלת ערבית אבל מי שעומד כל הלילה לא יוכל להתפלל בכוונה ביום כנה"ג. ויזהרו שלא ישהו נקביהם. ואם נחלשו יכולים לסמוך לשום דבר מהרי"ל ד"מ. וטעם העמיד' להיות דוגמת המלאכים ולכן הנשים לא יעמדו מט"מ. ומי שעומד פעם אחד ודעתו לעשות כן כל ימיו צריך התרה:

שירות. ומי שעיף ויגע יאמר עכ"פ ד' מזמורים הראשונים שבתהלים קודם שישכב כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי שבהם ש"י תיבות וד' מזמורים יעלה למנין קרי. וטוב שלא יעטוף בכרים וכסתות המחממין ועכ"פ לא יכסה רגליו של"ה והישן בבה"כ יישן במערב או בבה"כ של נשים דהישן בבה"כ עונשו גדול מצאתי. יה"כ שחל בשבת אין מקבלין שבת אבל מזמור שיר ליום השבת יש לאומרו. שכנה"ג:

ס"א ליל יה"כ כו'. כריתות ו' ב': ונוהגים שאומר כו'. לגי' ר"ת הוא משום דראב"י בפ"ג דנדרים ויה"כ נקרא ר"ה כמ"ש בערכין י"ב א' ולגי' הראשונים משום דבהתרת נדרים כתיב ואם הניא כו' וה' יסלח לה והיום יום סליחה ועמ"ש למטה וע' בראב"ן סוף פ"ג דעירובין: ואח"כ אומר כו'. עבה"ג: ונוהגים כו'. לגי' הראשונים דאין נשאלין לנדרים אלא לצורך היום כמ"ש בסוף שבת וגי' הראשונים היא עיקר כמ"ש הרא"ש ועמ"א: וממשיך כו'. עמ"א: ואומרים אותו ג"פ כו'. וכן אומר הש"ץ כו'. לגי' ר"ת משום דדרך דברי חכמים כ"ה מגל זו כו' ונסלח אומרים אע"ג שבטלן שמא יעבור ולא ידע שבטלו וכמ"ש בנזיר כ"ג ובקדושין פ"א אבל לגי' הראשונים ונסלח על שנדר וכמ"ש בנדרים כ"ב ושם ע"ז וכ"ש אם עבר וערמב"ם בפיי' ספ"י דנדרים ואומר ג"כ כמ"ש בטוש"ע י"ד סי' רכ"ח ס"ג וע' בירושלמי פי"א דנדרים הלכה י' והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה וע"ש וגי' ר"ת קשה להולמו שיבקש סליחה על עונות שיעשה להבא וע' ברא"ש: ואל ישנה כו'. כמ"ש בב"מ פ"ג ובירושל' שם זאת אומרת מנהג מבטל הלכה ושם פ"ו לעולם אל ישנה כו' ובפ"ד דפסחים אפי' להקל מהלכה וע' ברי"ף בפ"ד דפסחים בשם ירושל' כל הדברים תלו אותן במנהג כו' דוקא במנהג חשוב כמ"ש בירושלמי שם במ"ש אחר דתתפני סדרא לאו מנהגא וכמ"ש במ"ס ובגמ' ר"פ ע"פ מאי ארי' כו' התם סי' ברכה כו' ופי' הר"ן כיון דלא חמיר איסורה א"י לומר מקום שנהגו בע"ש ועי"ט דמנהגא בזה לאו כלום הוא וער"ן שם וברא"ש ובב"ק קי"ו ב' ובפ' בתרא דתענית כ"ח ב' ובפ"ג דמנחות ובפי"ב דיבמות אם יבוא אליהו כו' ובמ"ס פי"ד ונהגו העם כך שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג כו':

ס"ב בליל כו'. מ"ר סוף פ' ואתחנן:

ס"ג אומר ויכולו. כמ"ש בפט"ז דשבת ע"ש: וא"א א"מ כו' אבל כו'. מהא דירושלמי הנ"ל שכ' בסי' תר"ב אבל הסליחות כיון שהוא באמצע הברכה וכשחל בחול אומרים אותו ה"ל כטופס ברכה משא"כ באבינו מלכנו. שם:

ס"ד צריך כו'. כמ"ש ואהרן וחור כו' ומכילתא ופר"א שם:

ס"ה יש כו'. במדרש הנ"ל מה מלאיכי השרת אין להן קפיצין אף ישראל עומדין כו' ובפר"א ראה ס"מ שלא מצא חטא בישראל ביה"כ ואמר רבון העולמים י"ל עם אחד כמ"ה מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ מה מלאכי השרת אין להם קפיצים כך ישראל עומדים על רגליהם ביה"כ מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה אף ישראל כן ביה"כ מה מלאכי השרת שימת שלום ביניהם אף ישראל ביה"כ כן מה מ"ה נקיים מכל חטא אף ישראל כן ביה"כ. רא"ש סכ"ד:

ס"ו ומי שאינו כו'. דטעם היתר השינה משום שלן שם לצורך מצוה מותר לישן ג"כ כמ"ש בפ' בתרא דמגילה ות"ח ותלמידיהם כו' ביתא דרבנן ובירו' שם ריב"ל אמר ב"כ וב"מ לחכמים ותלמידיהם רבי חייא ור' ייסא מקבלין בגו כנישתא רבי אמי מפקיד לספריא אין אתא בר נש גביכון מלוכלך באוריי' תהוון מקבלין לי' ולחמרי' ולמנוי כו' ובפ"ק דפסחים שם ב"כ וב"מ מהו שיהו צריכין בדיקה מה צריכא ליה שכן מכניסין שם בעיבורין ובר"ח וכן בגמ' פ"ק דב"ב ועיילי' לפוריה התם כו' וע' בהג"מ פי"א מה"ת:

טור בשם מנהג אשכנז וש"פ מהא דר"ש חסידא

לדעת ר"ת והביאו התו' וב"י הנוסח שמתיר על העתיד כדאיתא בי"ד סי' רי"א וכן נהגו בפלאניא והרא"ש הסכים למ"ש רב סעדיה גאון כמנהג הקדמונים להתיר השבועות משנה שעברה כגון נדרי שגגות ואונסין וכן מנהג הספרדים

עירובין מ'

טור בשם מנהג אשכנז על פי מדרש רבה פרשת ואתחנן

מימרא דרב שבת כ"ד

טור ע"פ פרקי ר"א וכ"כ הג"מ בשם מכילתא

טור על פי מדרש שהביא בסימן תר"ו

שם מברייתא ומיקירי ירושלים יומא י"ט