הקטנים מתי יתחילו להתענות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרט״ז

לו' לעכו"ם. אבל ישראל אסור לרוחצן ולסוכן מפני שהוא נהנ' במה שרוחץ וסך ידיו [ב"י] וצ"ל דהא דאי' בגמ' והא מותרין לכתחלה קתני היינו שהגדול מציק להם מים בכלי והן רוחצים עצמן וב"ח כת' דמותר לישראל לרחוץ אותו בחמין שהוחמו מאתמול וע"י עכו"ם מותר להחם להם חמין וכ"כ במרדכי פ"ב דביצה עכ"ל: ופליאה בעיני עליהם דהא משנה שלימ' שנינו מרחיצין הקטן בין לפני המילה כו' הא אפי' בלא מילה שרי והר"ן שם והמ"מ פ"ב מה"ש כתבו דאפי' במילה לא שרי אלא זילוף ומשמע בהדי' דבשאר קטן אסור הכל, לכן נ"ל דודאי כל דבר שהוא משום עינוי לא גזרו בקטן ולכן מותר גדול לרחצן בצונן ולסוכן בידים כדאיתא בגמ' בהדיא אבל רחיצה בחמין שאסורה אפי' בשבת אף בתינוק אסור ולא הותר אלא ע"י עכו"ם כמ"ש סימן שכ"ח ססי"ז ולזה נתכוין הטור כנ"ל ברור אבל לומר לעכו"ם שיחם לו חמין אסור כדאיתא בהדיא בגמ' בעירובין דף ס"ח ודברי ר"י שבמרדכי פ"ב דביצה צ"ע ואפשר דבי"ט מקיל ועסי' תקי"א ס"ב בהג"ה מוכח שכ"ד רמ"א ובזמן הזה אין נוהגין לרחצן ולסוכן כלל (לבוש) וכ"מ סי' של"א:

מחנכין אותו. פי' ר"י כל חינוך קטן לא שייך אלא באב ע"ש בתוס' (הג"מ) ומ"מ נ"ל דלא תתן להם לאכול דהוי כמאכילו נבילות בידים ול"ד לסוכה שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה דהתם באכיל' אין איסור והיא נותנת לו ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה משא"כ כאן דהאכילה בעצמ' אסור והוי כנותנת לו נבילה אלא כשאוכל א"צ להפרישו עסי' שמ"ג ועוד דהתם הוי מ"ע עסי' רס"ט: מה שאין מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיבי חולים [ב"ח]:

שמא נשרו. ואפי' הוא נעשה בן י"ג בי"כ עמ"ש סי' צ"ג ס"י ובא"ע סימן קנ"ה ס"ב אבל שאר תעניות משמע דא"צ להתענות אא"כ יש לו ב' שערות:

ומותר לומר לעכו"ם לרוחצן כו'. כ"כ הטו' בשם ה"ר יהודה. רחיצה ע"י עכו"ם הוא דשרי ונתן ב"י טעם לחלק דרחיצ' וסיכ' שהגדול עושה לקטן הגדול נהנה בזה שגם הוא רוחץ וסך ידיו משא"כ באכילה. אלא דקשה הא אמרינן בברייתא תינוקות מותרים בכולן חוץ מסנדל ומפרשי' בגמ' מותרים לכתחלה ופירש"י שאם בא לימלך א"ל האכילהו ורחוץ אותו ומכח זה כתב הר"ן דמוכח בגמרא שמותרים הגדולים להאכילן ולהשקותן ולהרחיצ' ולסוכן עכ"ל. ונ"ל דה"ר יהודה מפרש דהיתר הוא שיכול לעשות מעשה בידים אבל לא יהנה אלא הרחיצה תהי' ע"י כלי ולא ידיח ידיו במים ואע"ג דתנא דבי מנשה מדיחה ידה במים ונותנת פת לתינוק שם הוא הכרח משום סכנה. וכן סיכה אפשר לסוך ע"י כלי אבל לא בעצמו אלא ע"י עכו"ם ואפשר דגם הר"ן ורש"י כיונו זה דלא באו אלא להורו' שיש היתר לעשות בידים והיינו בדרך שזכרנו:

מאכילין אותו ברביעי'. זה אינו מדוקדק דהא מאכילין אותו בשלשה ג"כ היינו ברביעית אלא צ"ל בארבע והיינו בחמישית וכ"ה ברמב"ם:

וה"ה לקטנה הבריאה כצ"ל:

שא"צ להשלים מדרבנן כלל. אבל חינוך לשעות צריך דזה דעת ר' יוחנן שאמר בן י' בן י"א מחנכין אותו לשעות ובן י"ג לתינוק ובת י"ב לתינוקת משלימין מדאורייתא:

ואפי' הוא רך כו'. דהוה ספיקא דאורייתא דשמא נשרו הסימנים:

לרחצן. ובזמן הזה אין נוהגין לרחצן ולסוכן כלל לבוש עיין סימן של"א סעיף ט':

שא"צ. אבל חינוך שעות צריך ט"ז. ואין מדקדקין בזמן הזה להתענות תינוק בשנת י"ב משום דהכל לומדים והוי כחולים ועוד דסתמא חשיבי חולים. (ב"ח):

ס"א שאין חוששין כו'. שם: ומותר לומר כו'. כ"כ הטור בשם ר' יהודה ועמ"א מ"ש בשם ב"י וכ' ולכן נ"ל דודאי כו' ולזה נתכוין הטור כו' וכ"ה בהג"מ פ"ג ס"כ וז"ל שם וכ' רבינו יהודה שמותר לומר לא"י לרחוץ התינוק אפי' בחמין שהוחמו בו ביום דא"ר כל מידי דרביתייהו ל"ג רבנן וחמין ושמן רביתייהו דאר"ח חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בזקנותי ועוד דסתם תינוקות חולין הן אצל חמין והוי כמו חולה שאין בו סכנה דאומר לא"י ועושה וכ"כ סמ"ג וכ"ה דברי הטור וכ"מ שמחנכין כו'. והר"ן חולק ע"ז: אבל כו'. כנ"ל ס"ס תרי"ב:

ס"ב קטן. כגי' הרי"ף בדר"ה בן ח' וט' מחנכין בן י' וי"א משלימין מד"ס בן י"ב מדאורייתא ובדר"נ בן ט' וי' מחנכין בן י"א משלימין מד"ס בן י"ב מדאורייתא ובדר"י בן י' וי"א מחנכין בן י"ב מדאורייתא בתינוקת ובן י"ג מדאורייתא בתינוק אבל ר"ה ור"נ אין מחלקין בין תינוק לתינוקת וכן לר"י אין מחלק בחינוך והשלמה מדרבנן בין תינוק לתינוקת ופסק הרי"ף לענין השלמה דאורייתא כר"י דקי"ל בפ' יוצא דופן דתוך הפרק כלאחר הפרק ובכתובות נ' א' דאמר אביי כו' אבל לענין חינוך והשלמה אין הלכה כר' יוחנן אלא כר"נ. ולשיטה זו מש"ש תנן כו' בשלמא כו' לא כפירש"י לפני שנה קודם השנה שהוא שתים אלא שנה ממש וה"ק לפני שנה דדבריהן דהיינו שנת י' לר"ה ושנת י"א לר"נ ולפני שנה לחולה ושנתים לבריא. א"ל ר"י כו' לפירקן. היינו י"ב וג"כ לחולה ולבריא. ושם א"ל רבנן מאי חנוך כו'. ולר"ה קודם י"ב כמו לר"י וג"כ לחולה ולבריא דר"ה מחלק ג"כ בהשלמה לחולה ולבריא כמ"ש בן עשר ובן י"א אבל ר"נ דאין מחלק כ' הר"ן דה"ק לפני שנה בהשלמה ולפי שנתים בחינוך לחולה ודוחק. ולי נראה דהכל בהשלמה ובשנת י"א וה"ק לפני שנה בתינוקת ולפני שנתים בתינוק אבל לר"נ ולר"י קאי הכל אפירקן דתינוקת: הבריא. אבל בחולה מבן י' וכן בתינוקת. וכמש"ש אר"ח ל"ק כו' ושם בשלמא לר"ה ור"נ כו' ולשיטת רש"י בקטנה בת ח' ובת ט' מחנכין ובת י' ובת י"א משלימין מדרבנן והיינו בת ח' ובת י' לבריאה ובת ט' ובת י"א לחולה וכן בתינוק בן ט' לחינוך וי"א להשלמה לבריא ובן י' וי"ב לחולה משא"כ לשיטת הרי"ף הנ"ל דבהשלמה אין חילוק בין חולה לבריא וכן לי"א דפסקו כר"י לשיטת רש"י בן י"א וי"ב מחנכין בתינוק ובת י' וי"א בתינוקת דלעולם ב' שנים לפני הפרק מחנכין וג"כ חילוק בין חולה לבריא וע' ברא"ש. ולרי"ף אין חילוק בין זכר לנקיבה לעולם בן י' וי"א ולא ביאר הרב לפי שלא פסק כהי"א רק לענין השלמה בנער כחוש כו': מחנכין. עמ"א ס"ק ב' פר"י כל כו'. והוא בנזיר כ"ט א': וה"ה כו'. כנ"ל: וי"א כו'. כר' יוחנן שם וכ"ט תוס' בכתובות שם מהא דאביי שם: וכ"מ כו'. ממ"ש אין מענין משמע בכל עינוי וקאמר אבל כו': אבל אם כו'. מתני' בספ"י דיבמות: ואפי' כו'. כמ"ש בנדה שם הלכתא חוששין שמא נשרו היכא דבעל לאחר זמן דספיקא דאורייתא: אין כו'. אפי' כו'. דלא כפירש"י ועמ"ש בסי' תרכ"ד ס"ה בהג"ה שם ואין לנהוג כו':

ברייתא יומא ע"ח

משנה שם פ"ג וכדמוקי לה רב חסדא ורב נחמן

ברייתא שם

כרב הונא ורב נחמן שם

כרבי יוחנן בשם הרי"ף ורמב"ם בפ"ב שם

רמב"ם שם וכל בו: