דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים - שולחן ערוך אורח חיים סימן ס׳

וחוזר וקורא. ואפי' לא קראן כלל יצא ידי חובת ק"ש עסי' נ"ח ס"ו:

שאם הקדים. ואף ע"ג דאינה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה סמוכה לחברתה אף כשקורא אותה בפ"ע אין בה שם ומלכות [כ"מ] ובתשו' הרשב"א סימן שי"ז כתב הטעם משום דהוי ברכה קצרה וצ"ע וע' בטור סי' ו': איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת, וקרבתנו מעמד הר סיני, לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם, להודות לך הפה לא נברא רק להודות ולא לדבר לשון הרע וזהו זכירת מעשה מרים, וזכרתם את כל מצות ה' זהו שבת ששקולה כנגד כל המצות וכשאומר והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ יניח הכנפות של הטלית שעל כתפיו ליפול למטה עכ"ל, ובילקוט פ' בחקותי מביא ג"כ זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר וגו' זכור בפה ע"ש בשם ספרי ונ"ל שיזכור זה כשיאמר באהבה לאפוקי באותו פעם לא היו אוהבין השם וצריך טעם למה תקנו לקרות פ' עמלק מה שלא תקנו בזכירות אחרים עססי' תרפ"ה וי"ל דמ"ת יש לנו חג עצרת וה"ה שבת ומעשה מרים ומעשה עגל לא תקנו מפני שהי' גנותן של ישראל:

וכן הלכה. ודוקא במצות דאורייתא אבל מצות דרבנן א"צ כוונ' [רדב"ז ח"א כ' /ח"ד אלף צד/ ומ"צ ח"ב ס"ב כ"ה סי' תקפ"ט]:

יצא. אף על גב דבסעיף ד' פסק דמצות בעי כוונה היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפ' ראשון עב"י סי' ס"ג ס"ד בשם הרשב"א ואף על גב דאמרי' בגמ' בקורא להגיה לא יצא היינו כשאינו קורא כהלכתו כמ"ש תר"י אבל בקורא כהלכתו יצא כנ"ל ובכ"מ פ"ב משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת רק בפ' ראשון יצא וכ"מ לשון הרמב"ם ועמ"ש סי' ס"ג ס"ה:

סדר הברכות כו'. בטור כתוב זה בשם רב האי ולא חילק בין יחיד לצבור ותמה ב"י שהרי הרא"ש ורשב"א כתבו בשם רב האי לחלק בין יחיד לצבור דהיינו דבצבור דוקא סדר אינו מעכב אבל ברכות עכ"פ מעכבו' וביחיד אפי' לא אמרן כלל אינו מעכב ונרא' דט"ס הוא בטור וצ"ל אלא לענין זה קאמר בגמ' שאין מעכבות שאם שינה הסדר לומ' ראשונה לבסוף ושניה תחל' אינו מעכב וההי' דירוש' מיירי דוקא ביחיד אבל בצבור מעכבין ע"כ. ולענין הלכה פסק הש"ע דלא כרב האי בחילוק יחיד וצבור שכן מסקנת הרשב"א:

הברכות. ואפי' לא קראן כלל יצא ידי חובת ק"ש עיין סי' נ"ח סעיף ו'. כתב בספר הכוונות ד' זכירות הם. והם א' זכירת מתן תורה כמ"ש זכור את יום אשר עמדת וגו'. ב' זכור את אשר עשה לך עמלק. ג' זכור את אשר עשה ה' למרים וגו'. ד' זכירת מצרים: והד' זכירות אלו יכוין כשיאמר ובנו בחרת יכוין במעמד הר סיני שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו לקבל תורתו: לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק כי אין השם מלא עד שימחה שם עמלק: להודות לך. יכוין שהפה והלשון נבראו כדי להודות ולהלל שמו ולא לדבר לשון הרע ובזה יזכור ממעשה מרים. וזכירת מצרים יכוין בפרשת ציצית על פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים עכ"ל: וכתב המ"א שצריך ג"כ לכוין זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך וגו'. ויכוין זה באומרו באהבה לאפוקי באותו פעם שלא היה באהבה ע"ש. וקודם ק"ש יכוין לקיים מ"ע של ק"ש. מי שהיה מברך ברכת ק"ש ומצא עצמו בהאל הגדול ונסתפק לו אי קאי בשם קדשך הגדול בטחנו שבאהבת עולם או בהגיבור והנורא קדוש הוא שבברכת יוצר אור חוזר לברכה ראשונה. פרי הארץ חלק א"ח סי' ג' אבל בתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סימן י"א פסק שאינו חוזר לברכה ראשונה דספק ברכות להקל ומהיות טוב יחזור לראש ברכה שניה. ע"ש וכ"פ היד אהרן ע"ש וע"ל סי' ס"ז:

וכן הלכה. ודוקא במצוה דאורייתא אבל מצוה דרבנן א"צ כוונה. רדב"ז מ"א:

ראשון. אע"ג דבסעיף ד' פסק דמצוה בעי כוונה. היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפסוק ראשון עמ"א ועיין סי' ס"ג ס"ד ועיין כ"מ:

ס"א ברכה כו'. גי' הרי"ף ורא"ש ורבנן אומרים אהבת עולם תנ"ה א"א אהבה רבה אלא אהבת עולם וכה"א כו' וט"ס בספרים שלנו וכ' וקי"ל כרבנן דת"כ והא דאמר שם השכים לשנות כו' ושם מאי ברכה אחת כו' הכל מימרא דשמואל הוא ואזיל לטעמיה אבל אנן קי"ל כרבנן: וי"א כו'. מכל הנ"ל משא"כ בערבית דלא מיירי שם תוס' ורא"ש: ואינה כו'. כמ"ש בפסחים קד ב וברכות מ"ו א' ולא הוצרך שם אלא בברכה אחרונה שק"ש מפסקת ביניהם ובמתני' שם אחת ארוכה כו' פי' הרמב"ם קצרה שאינה מתחלת בברוך וכן פי' הרשב"א וכ' דא"א לו' להאריך ולקצר כמשמען דהא אמרינן מנימין רעי' כו' ואמרי' פתח בדשכרא כו' אע"פ שמאריך לפי' הרי"ף ועוד הוכיח מירושלמי דלא כרש"י ותוס' ועמש"ל סי' ס"ט:

ס"ב קרא כו'. מתני' רפ"ב היה קורא כו' ואמר עלה בירושלמי א"ר בא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות ואף שר"ה גאון כתב דוקא ביחיד אבל בציבור מעכבות כמש"ש י"ב א' דסדרן דוקא אינו מעכב ושם בציבור כמ"ש א"ל הממונה וה"ה דמעכבות לק"ש מ"מ הסכים הרשב"א לס' ראשונה דהברכות לא קאי על ק"ש דאל"כ היאך מקילין להפסיק בין הפרקים ומקילין בהן יותר מבאמצע כ"מ וע' מ"א סי' ר"ו סק"ד: וחוזר כו'. ר"ל אע"ג דאינן מעכבות לק"ש ויצא י"ח ק"ש אף אם לא בירך כלל מ"מ י"ח ברכות לא יצא ויכול לברך בלא ק"ש כי לא נתקנו על ק"ש שאינו מברך וצונו וז"ש בספ"ג אם יכול לעלות כו' אף שאין פנאי לברך ויברך אח"כ ובספ"ק לא הפסיד הברכות אף שהפסיד הק"ש ואינו אלא כקורא בתורה וז"ש לעיל סדרן אינו מעכב ומברך אחר ק"ש וגדולה מזו אמרו כל שלא אמר אמת ויציב שחרית כו': ונ"ל כו'. כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כמ"ש בירושלמי פ"ק ר"י ור"א נפקין לתעניתא כו' כמ"ש לעיל ר"ס נ"ח אע"ג דבעי לממחי להון משום שקראו שלא בזמנו כמש"ש: סדר הברכות כו' כנ"ל:

ס"ד י"א כו'. כמ"ש בר"ה כ"ח שלחו ליה כו' א' רבה זאת אומרת כו' רבא אמר לצאת כו' והוי ר"ז יחיד לגבייהו וכן ר' יוסי יחידאה הוא דת"ק פליג עליה כמ"ש בפ' ע"פ קי"ד ע"ב וכן מסקנא דסוגיא דר"פ בתרא דערובין וכן קי"ל כרב בפ"ב דחולין בנדה שנאנסה וטבלה דר"נ ס"ל כותיה כמש"ש הפוסקים: וי"א כו'. כר"ז בר"ה שם ואע"ג דשלחו ליה ורבא ורבה פליגי עליה קי"ל כר"ז דר"ל דייק מתני' דפסחים שם כותיה ור"י נמוקו עמו ובירושלמי על מתני' דר"ה שם היה עובר כו' דייק הד"א מצות צריכות כוונה ותנ"ה נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע כו' ואע"ג דבגמ' שנינהו שנויי דחיקי נינהו וגם הא דשלחו ליה כבר פ' הרמב"ם אף ע"ג דס"ל כר"ז כמ"ש הר"ן דלר"ז אמרינן כמש"ש מ"ד התם אכול כו' דלא כרבא וגם ל"ל דר"ז ס"ל ג"כ דא"צ כוונה והא דאמר איכוין כו' לשם תקיעה כ"ד כמו שפי' קצת מפרשים דהא אוקים ליה כר"י ור"י ס"ל בע"פ דצריכות כוונה ועתוס' שם קט"ו א' ד"ה מתקיף כו': וכן הלכה. דפשטא דמתני' וברייתות דספ"ג דר"ה כ"מ ושינויי דגמ' שינויי דחיקי נינהו כנ"ל וכן בירושלמי הנ"ל:

ס"ה הקורא כו'. דס"ל מדקבע שם כל הסוגיא ע"כ בעי כוונה בתר דאמר ש"מ מצות כו' בקורא כו' מ' דשאר אף בקורא להגיה וערשב"א בחי' ובתשובה סי' שמ"ד שתמה על דבריו:

ברכות י"א וכרבנן הרי"ף

טור

שם י"ג ובירושלמי ד'

רב האי והרשב"א מההיא דברכות דף י"ב

ירושלמי ד'

תוס' ור' יונה

כה"ג ורא"ש בפ"ב דר"ה

רמב"ם פ"ב מה"ת וכרבי מאיר שם בדף י"ג: