טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ז

יכול לטעם. אם יש בו מלח או תבלין (רש"י) דלא קביל עלי' שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתי' ואפשר דאפי' כוונתו להנא' עצמו שרי כמ"ש בי"ד רסי' רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י:

רביעית. הלוג היינו ביצה ומחצ' (ב"י):

בכל ת"צ. דבשלמא בתעני' שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכיל' משא"כ בת"צ:

מעט מעט. כ"כ הרב"י בשם הג"מ ורוקח וז"ל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא יטעום רביעית בחיך בפעם א' אלא מעט מעט ולרוקקו ומ"כ בסי' ישן בשם רי"ץ גיאו' שבכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עכ"ל ועסי' תרי"ב:

ויש אומרים שאפי' וכו'. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית (רשב"א סי' רס"ז):

לא כשר. צ"ע דזה לקוח מדברי ת"ה דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י שפסק לעיל דוקא ביה"כ וט"ב אסור טעימ' א"כ למה כ' הכא לא כשר וצ"ל דמיירי ביתר מרביעית:

ואפילו יש במים. כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעו' לא מתהני אפי' ביותר מרביעי' ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית (ת"ה) ולטעם זה אסו' לרחוץ בשאר משקין ביות' מרביעי', ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ בסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה:

ומותר ללעוס כו'. כיון דהנאה לא קבל עלי' (מרדכי) משמע דאף שאר אוכלין מותר ללעוס ולפלוט משמע לפי מ"ש רמ"א בס"א דבכל ת"צ אסור טעימה א"כ ה"נ אסור ללעוס וא"כ תימה היאך כ' רמ"א בלבד ביה"כ דאסור הל"ל בכל ת"צ אסור לכן נ"ל לאסור בכל ת"צ וגם בבד"ה כ' להחמיר וכ' הא דאמרי' כס פלפלי פטור היינו מפני ששורפין הגרון ומזיקין לו משא"כ בקנמון ושאר בשמים עכ"ל, כ' האגודה פ"י דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דקי"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח עמ"ש סי' צ' סי"ג:

יכול לטעום. דאכיל' ושתיה קבל עלי' אבל לא הנא' ומ"ה מי שמודר מאיז' מאכל אסור אפי' לטועמו:

לטעום. אם יש בו מלח או תבלין. רש"י:

רביעית. היינו ביצה ומחצה. ב"י:

מעט. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עסי' תרי"ב. מ"א:

רביעית. ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית. רשב"א מ"א:

שדרכו. מהרי"ל היה נוהג לרחוץ לעולם אך היה כופף צווארו שלא יזובו המים לגרון חוץ מיה"כ דאסור:

למעבד. ודוקא ביותר מרביעית. מ"א ע"ש:

ואפי'. ודוקא מים וכן חומץ אבל שאר משקין אסור ביותר מרביעית מ"א ע"ש. עיין דב"ש סימן צ"ז להתיר ליקח תרופה מרה בתענית:

קנמון. ומ"א אוסר בכל ת"צ בכל בשמים זולת פלפלין ע"ש. כתב האגודה בפ"ח דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ וב"ח בסימן תרי"ב אוסר. ולי נראה דמותר ברוק כיון שאין כוונתו כלל לאכילה מ"א וכ"כ בספר חסידים. השכנה"ג אוסר שתיית הטוטין בין בי"ט בין בתענית אבל בתשו' דרכי נועם סימן ט' כתב להתיר בשניהם אלא דבט"ב ראוי למנוע מלשתותו ובשאר תענית ראוי ליזהר מלשתותו בחוץ בשוקים וברחובות ע"ש ועיין סימן תקי"ד סעיף קטן א' ובסימן תקנ"א סעיף קטן ל"ט מש"ש. אם נפל דיו בספר יכול ללחוך אותו בלשונו בתענית ס"ח:

ס"א ובלבד כו'. דאל"כ ה"ל שתיה וכן לענין ברכה כמ"ש אסור לטעום בלא ברכה: וביה"כ כו'. דא"א לומר קביל עליה ולאו בקבלתו תליא: ויש כו'. בתעניות הכתובים. תוס'. וס' הראשונה ס"ל כיון דברצו תליא א"כ תליא בקבלה: ס"ב י"א כו'. מיהו מדמשוה שם לברכה ובברכה ודאי כל היום אינו מצטרף מ' כסברא האחרונה וכ' הרשב"א שלכך לא התירו יותר מרביעית מתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:

ס"ג מי שדרכו כו'. עמ"א וכמ"ש בספ"ו דברכות לצמאו לאפוקי כו' וע' תוס' ורא"ש שם: ומותר כו'. כנ"ל דהנאה לא קביל עליה: מלבד כו'. כנ"ל ס"א וה"ה לכל ת"צ לדעת ההג"ה שם ואף שאמרו כס זנגבילא ביה"כ פטור חדא דפטור אבל אסור משמע ואת"ל דפטור ומותר ואמר פטור משום דבשאר דברים חייב ל"ד דשם שורף ומזיק לגרון ועב"י ובד"ה:

בעי' ונפשטא ברייתא ברכות י"ד

תו' ורא"ש בשם ר"ח

רא"ש בפ"ק דתענית בשם הר"י ברצלוני

הגהת מיימוני בפ"א והרוקח

רשב"א

תרומת הדשן: