דין קבלת התענית. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ב - 13 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקס״ב
סעיף א׳
דין קבלת התענית. ובו יג סעיפים:כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים דהיינו שיראה ג' כוכבים בינונים או שהלבנה זורחת בכח ותאיר על הארץ (הגהות אשירי פ"ק דתענית והגהות מיימוני פ"א) אינו תענית ואם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו: הגה מיהו נוהגין להתפלל עננו אע"פ שאין משלימין עד צאת הכוכבים וכן דעת מקצת רבוותא (תה"ד סי' קנ"ז) ונראה לי דדוקא ביחיד דאומר עננו בשומע תפלה דבלאו הכי יכול להוסיף כמו שנתבאר לעיל סי' קי"ט אבל שליח ציבור לא יאמר עננו אא"כ משלימין וכן נוהגין:
סעיף ב׳
יש אומרים שמי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה כיון שאין רגילות לקבלם בתפלה אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא עד שיצא מבה"כ: הגה והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פ"ק דתענית) וכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תה"ד סימן קנ"ז) אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך להשלים אע"ג דאינו צריך קבלה וכן מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה רק מתענה יום או יומים בעי קבלה והשלמה (תה"ד סי' קמ"ו) ונראה לי דדוקא בסתם אבל אם התנה שלא להשלים הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית:
סעיף ג׳
יחיד שקבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלימו הצבור תפלתם: (וע"ל סימן רמ"ט):
סעיף ד׳
תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים ואפי' בע"ש (וע' לעיל סי' רמ"ט סעיף ד'):
סעיף ה׳
כל תענית שלא קבלו עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית: הגה להתפלל עננו ולא לענין אם חייב תענית סתם והתענה כך לא יצא ידי נדרו (מרדכי והגהות מיימוני פ"א) (מיהו) יש אומרים דמתפלל עננו (מרדכי בשם ר"י) וכן נראה לי לנהוג בתענית יחיד ולכולי עלמא המתענה תענית חלום מתפלל עננו אע"פ שלא קבל עליו מאתמול:
סעיף ו׳
אימתי מקבלו בתפלת המנחה אומר בשומע תפל' או אחר שסיים תפלתו קודם שיעקור רגליו הריני בתענית יחיד מחר יהי רצון שתהא תפלתי ביום תעניתי מקובלת ואם לא הוציא בפיו אם הרהר בלבו שהוא מקבל תעני' למחר הוי קבלה והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה: הגה וטוב יותר לקבלו אחר תפלה מבשעת תפלה כדי שלא להפסיק תפלתו: (המגיד והגהות מיימוני כל בו וב"י):
סעיף ז׳
קיבל עליו תענית בתפלת המנחה אע"פ שהוא אוכל ושותה בלילה לא הפסיד כלום וכן אם קבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים או יותר זה אחר זה להתענות בימים ויאכל בלילות אף ע"פ שהוא אוכל כל הלילות לא הפסיד כלום דהוי קבלה לכולם אע"פ שלא קיבל כל אחד ואחד במנחה שלפניו: הגה ואם קיבל להתענות שני ימים רצופין מותר לאכול בלילה שביניהם אם לא פירש בהדיא אף הלילה (מרדכי פ"ק דתענית) ואז מתפלל כל יום במנחה עננו (בפסקי מהרא"י סי' ק"ח):
סעיף ח׳
אם קיבל עליו בתפל' המנחה שלשה או ארבע' תעניו' ולא רצופין זה אחר זה כגון שקבל עליו להתענות שני וחמישי שני וכיוצא בזה יש מי שמסתפק אי סגי בקבלה אחת לכלם או אם צריך קבלה לכל אחד ואחד: הגה מיהו נהגו העם לקבלם בקבלה אחת וסגי בהכי וכן דעת מקצת רבוואתא (מרדכי והגהות מיימוני):
סעיף ט׳
קבל עליו להתענות למחר והתענה ובליל' שאחר התענית נמלך להתענות אע"פ שלן בתעניתו שלא אכל בליל' והתענה כל היום השני אינו תענית מפני שלא קבלו עליו מבעוד יום:
סעיף י׳
מתענה אדם תענית שעות והוא שלא יאכל כל היום כיצד (הרי) שהי' טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד ט' שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום הרי זה מתענה אותם שעות ומתפלל בהם עננו שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית ויש אומרים שגם זה תענית שעות צריך שיקבלנו עליו מאתמול והיכי משכחת לה כגון שמקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום נמלך וגמרו או שקבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום ראשון הרי זה תענית שעות:
סעיף י״א
אם קבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אח"כ או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל עננו אבל נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו:
סעיף י״ב
תענית שגוזרים על הצבור אין כל יחיד צריך לקבלו בתפלת המנחה אלא שליח צבור מכריז התענית והרי הוא מקובל ויש אומרים דהני מילי בארץ ישראל שהיה להם נשיא לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל אבל בחוצה לארץ צריכים כל הצבור לקבל על עצמם כיחידים שכל א' מקבל על עצמו:
סעיף י״ג
יש מי שאומר שמי שנדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוא דבר הרשות הוי אסמכתא (פי' שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד ועל סמך זה הוא נודר או מתחייב בדבר מה) אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר אם יצילני ה' מצרה או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא:
כתב הג"מ אף על גב דבגמרא מוכח דאי לאו חומרא דט"ב בין השמשות שלו הוי שרי משמע דבשאר תענית שרו ספיקא דידהו י"ל שאני עיולי יומא מאפוקי יומא דליכנס בתענית שרי ב"ה שלו כגון עט"ב אבל סוף התענית מספקא לא נפקא קדושתה עד צ"ה דאז הוי ודאי לילה עכ"ל ב"י בשמו והוא בגמ' פ"ד דפסחים [ועסי' שפ"ו ס"ט מ"ש] ואיתא שם דבת"צ שפוסקים מבע"י ב"ה שלו אסור אך אין ת"צ בבבל עסי' תקע"ה ס"י וא"כ יחיד המתענה לילה ויום א"צ להפסיק ב"ה אבל אם קבל עליו תענית ציבור צריך לנהוג כחומר כל ת"צ [ב"י סי' תקס"ג] ועסי' רמ"ט ומ"מ טוב שלא לכנס לבית הספק ויפסיק מבע"י עמ"ש ס' רצ"ט סס"ו: בינונים. אבל (קטנים) [גדולים] לא מהני [כ"נ להגיה ואפשר דפירושו קטנים מאד כמ"ש בי"ד סי' רס"ג ס"ה ובש"ך שם]:
ב׳
אף על פי שאין משלימין. היינו אם פי' בשעת קבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל ענינו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים [עס"ב וססי' רמ"ט] ואם לא השלים ואכל עסי' תקס"ח ואם אכל קודם שהתפלל אין מתפלל ענינו [ת"ה סי' קנ"ז]:
ג׳
ש"ץ לא יאמר. דהעיקר קי"ל דלא מקרי תענית בלא השלמה כמ"ש סי"א [ד"מ]:
ד׳
שאין רגילות לקבלם. שמקובלים ועומדים מכח מנהגם ואפי' המתענים כלם חוץ מיום א' כדי שלא יהא עליו כנדר א"צ קבל' והשלמה (ת"ה) ולפ"ז אותם המתענים לעולם יום ראשון של סליחות א"צ קבלה והשלמ' כיון שמקובלים מכח מנהגם, מיהו העולם נוהגין להשלים ואפשר דאסור להתיר להם עבי"ד סי' רי"ד ואפשר שנתפשט המנהג מכח טעות שראו בש"ע שכ' מי שאינו מתענה כל ימיו כו' בעי קבלה והשלמה וטעו בזה דמיירי במי שאינו נוהג להתענו' כל שנה וא"כ צריך לקבל התעני' לכן צריך להשלים אבל מי שמתענ' כל שנה אפי' יום א' א"צ קבלה והשלמה ומכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה שא"צ להשלים:
ה׳
עד שיצא מבה"כ. ערבית [הג"א] משמע דוקא אחר תפלת ערבי' שהיא אחר י"א שעות פחות רביע וכמ"ש בב"י סי' רמ"ט בשם המרדכי דזה מקרי השלמ' אחר שנכנס יום שלאחריו וכ"מ ס"ג וס"א וסי' תקנ"ט ס"ט מיהו נ"ל דכל שהתפלל בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחל' השקיעה מקרי השלמת תענית ועסי' תקנ"ב סי"א וכ"כ הב"ח גבי חתן וכ"מ בת"ה:
ו׳
צריך להשלים. שמתענין על העבר על החורבן לא אמרי' לצעורי קמכוין משא"כ בימי תשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרי' דלא קבלו אלא לצעורי (ת"ה) וא"כ ה"ה המתענים מ' יום לפני יה"כ א"צ להשלים דהא מתענין מפני התשוב' והא דמתענין אותן ימים מפני שהם ימי רצון דוגמת י' ימי התשובה: הקשה הב"ח דהא ר"א ב"צ התענה ולא השלי' בט"ב שנדח' אעפ"י שהוא התענ' על העבר על החורבן ול"נ דלק"מ דר"א ב"צ לא היה צריך להתענו' כלל שי"ט שלו הוא אלא שקיבל על עצמו לצער עם הצבור ע"ש וכ"כ רש"י אבל יחיד שמקבל עליו תענית על צרה שעברה צריך להשלים:
ז׳
התנ' שלא כו'. פי' בשע' קבלת התעני' עס"י ומ"ש ססי' תרכ"ד:
ח׳
תעני' סתם. מחמת נדר:
ט׳
לא יצא. ומ"מ אם התחיל להתענות ביום זה אדעתא שלא להשלי' צריך לשל' נדרו וגם הוי כפר' עון דלא גרע ממי שמצטער עצמו מבשר ויין עסי"א:
י׳
לנהוג בתעני' יחיד. כמ"ש ס"א דאפי' לא קבלו מעולם מתפלל ענינו [ד"מ]:
י״א
הוי קבלה וחייב להתענו'. עיין בי"ד ססי' רנ"ח ומ"מ דוקא כשקבל בלבו להתענו' אבל אם היה רק בדעתו להתענו' לא מקרי קבל' וכ"מ בי"ד סי' רי"ד דדוקא כשהתחיל להתענו' צריך התר' (ב"ח) וכ"מ סי' תקצ"ז בהג"ה ע"ש:
י״ב
בשעת תפל' המנחה. משמע דאסור לקבלו אחר תפלת המנחה אבל הב"ח כת' דשרי לקבלו כ"ז שהוא יום וכ"מ בגמ' ועסי"א:
י״ג
וטוב וכו'. ומ"מ גם בשעת התפל' כשמגיע לש"ת יהרהר בלבו שמקבל התעני' (ב"ח):
י״ד
ואז מתפלל כו'. הלשון אינו מדוקדק דפשיטא כשאוכל הלילה שבנתיים שמתפלל בכל יום עננו דכל יום הוי תעני' בפ"ע אלא אפי' התענה גם הלילה מתפלל כל יום ענינו דהא מדינא דגמרא ראוי להתפלל בכל תפלה ענינו רק שגזרינן שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו ולכן בכל מנחה שכבר פנה יום מתפלל ענינו אפי' מתענה ו' ימים רצופים וכ"ה במהרא"י ובהגמ"נ ה' ר"ח ובב"ח:
ט״ו
שלא קבלו עליו מבע"י. משמע אף על פי שקבלו אח"כ בלילה לא מהני וא"ת הא כת' בס"י דאם קבל עליו התענית שעות קודם שעות התעני' מקרי קבלה וי"ל דא"כ תקשה לך ממ"ש ס"ה כל תענית שלא קבלו מבע"י לא שמיה תענית משמע דאפי' קבלו משחשיכה לאו כלום הוא ואם כן קשה נמי למה יגרע מתעני' שעות אלא צ"ל כמ"ש המרדכי דלעולם בעי' קבלה קודם שיתחיל להתענו' לשם תענית בתעני' שעו' קוד' שיתחיל להתענו' השעו' וביו' שלם קודם שחשיכ' וכ"מ בר"ן וא"כ אף על פי שקבלו בלילה אינו עולה לו לתענית יום שלם ומ"מ מתפלל ענינו כיון שקבלו קודם שהתחיל להתענו' לשם חובה אבל אם התחיל להתענו' לשם חובה ואח"כ קבלו לא הוי קבל' כלל ולהי"א בס"י אינו מתפלל כלל ענינו:
ט״ז
הוי אסמכתא. ברי"ו השוה תעני' וצדקה לדברים אלו וצ"ע גבי צדקה פסק דאפי' לדבר הרשו' לא הוי אסמכתא כמ"ש ב"י בי"ד סרנ"ח ס"י ובח"מ סר"ז ודוחק לחלק דהא בסי' תקס"ג כ' ג"כ בשם הרא"ש דתעני' דמי לצדק' ואפשר דמ"ה כת' יש מי שאומר להודיע דרבים חולקים בדבר ולכן יש להחמיר:
וכן דעת מקצת רבוואת' הוא דעת הרמב"ם שכתב אפי' אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות מקרי תעני' לשעות והוא ע"פ הירושלמי ונגד תלמודינו דאר"ח והוא שלא אכל כל אותו היום וכבר כתבו בשם הרשב"א ששמע שהרמב"ם חזר בו והצריך דוקא שלא טעם כל היום וע"כ תמוה מה שכ' רמ"א שהיחיד יאמר ענינו דהיאך יאמר ביום צום תעניתנו ותעניתו אינו תענית ומו"ח זכרונו לברכה כתב שמכל מקום רשות הוא לומר ענינו וכת' שהרמב"ם ורמב"ן והרז"ה והר"ן ס"ל דקבלת תענית קודם שעות התענית מהני כו' ובאמת לא ס"ל כן אלא אם על כל פנים התענה כל היום רק שקצת היום היה בלא קבלת תענית אבל מ"מ לא אכל כל היום וכמ"ש הטור ומוזכר לקמן ס"י רק שהרמב"ם היה סובר כן דלא בעי' תענית כל היום וראבי"ה ביקש לתרצו ומה לנו לתירוצו כיון שהוא עצמו חוזר בו כמ"ש הרשב"א רק שמרדכי בשם ראב"ן והג"א ס"ל דאפ"ה מתפלל ענינו ונלע"ד דודאי אין אחר מנהג כלום מ"מ מאן דלא מתפלל ענינו בתענית שאינו משלים מרויח ספק ברכה לרוב פוסקים ואע"ג דאין לזה ברכה בפ"ע ביחיד אלא כוללה בש"ת מ"מ לשון צום תעניתנו אין הגון לדידהו דסתם תענית הוא יום שלם ותו דכיון דלפוסקים שלא לומר ענינו הוי הפסק בברכה של ש"ת כמ"ש הטור סי' תקס"ג לענין קבלת תענית בש"ת טוב שלא להפסיק בתפלה והדולג אז ב' תיבות אלו צום תעניתנו יפה עושה לע"ד:
ב׳
שאין רגילות לקבלם. כ"כ הטור ומרדכי ומפרש בת"ה דמקובלים ועומדים מכח מנהגם אבל המתענה רק ב' או ג' ימים לחוד צריכים לקבל וכמ"ש רמ"א בסמוך ונלע"ד אע"ג דעכשיו אין מקבלים המתענים בכך מ"מ כל המתענה קצת ימים דעתו על כך כי המנהג כן הוא והוי כאלו פי' שאינו רוצה להשלים וק"ל דאם הם מקובלים ועומדים ה"ל ממש קבל עליו כמ"ש בסי"ב אלא נרא' דהך שאין רגילים לקבל פי' שבכוונה אין מחזיקין זה לתענית אלא צער בעלמא וכמ"ש אח"ז אפי' לדעת ת"ה:
ג׳
מי"ז בתמוז כו'. כ' בת"ה דהנהו דמי לד' צומות של החורבן ול"ד לי' ימי תשובה שהתענית לצערא בעלמא על העתיד כדי לקבל התפלה ויקרע גזר דינם וא"ל על בעל הת"ה ממה דפריך בגמ' על רב חסדא דבעי תעני' כל היום ת"ש דאר"א ב"צ פעם א' חל ט"ב בשבת כו' ולא השלמנו מפני שי"ט שלנו היה ומשני התם נמי לצעוריה נפשיה קא מכוין והא ר"א ב"צ לא התפלל על העתי' לק"מ דמה שהקילו בשביל קבלת צער לחוד היינו שלא כיוונו כלל שיהא זה תענית אלא צער וזכר בעלמא אבל בת"ה מיירי שהוא תענית ובזה מחלק בין עבר לעתיד ובזה מתורץ מה שמקשי' התוס' שם על מ"ש התם לצעורי כו' ואע"ג דאמרי' משחרב ב"ה בטל' מגילת תענית כו' האי תנא ס"ל דלא בטל' ולפ"ד ניחא דתעני' שהוא בתורת תענית בטל האיסור מה שגזרו במגילת תענית דלא להתענות בי"ט אבל קבלת צער בעלמא לא היה נאסר מעולם וע"כ לא היה בכלל הביטול כנלע"ד:
ד׳
וע"ל סי' רמ"ט. גם לענין תעני' יאר צייט ע"ש בדברינו:
ה׳
וכן נ"ל לנהוג בתענית יחיד. כבר כתבנו לענין שלא שקעה עליו חמה בסמוך בתפלת ענינו וכ"ה ג"כ כאן כי שני דברים אלו שוין דהיינו השלמת התענית וקבלת התעני' ובמקום שהצריך רמ"א ליחיד לומר ענינו ידלג ב' תיבות דהיינו צום תעניתנו כי אינם אלא לצעורי בעלמא ובזה יוצא לכל הדיעות כנלע"ד:
ו׳
מתפלל ענינו. נרא' הטע' דשפיר יוכל לו' בצום תעניתנו אע"פ שלא קבלו כיון דמשמיא הוא דרמו עליה הוי במקום קבל' מעצמו:
ז׳
אימתי מקבלו. בגמ' פליגי רב ס"ל במנח' דהיינו כשיגיע זמן המנחה וס"ל להרא"ש דקודם לזה אפי' יוציא בפיו לא מהני וראבי"ה ס"ל דכ"ש דמהני קודם למנח' ושמואל ס"ל בתפלת המנחה פר"ח שיאמר בש"ת הריני בתענית יחיד למחר יר"מ שתקבלני באהבה עכ"ל רי"ף. וכת' הטור וכיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא הרי"ף פוסק כשמואל והראב"ד כרב טוב שלא להפסיק בתפלה פי' דכיון שיש סברא לפסוק כרב או כשמואל יש לנו לבחור כרב שלא להפסיק והב"י הביא בשם המגיד דיש בקצת ספרי הרמב"ם בלשון זה כשיתפלל תפלת המנחה או אחר המנחה וכן העתיק כאן ודבר פשוט שיותר טוב לאמרו אחר התפילה דהיינו קודם אלהי נצור ולא להפסיק בתפלה עצמה בש"ת וא"ל דהא קי"ל שואל אדם כל צרכיו בש"ת דהכא שאני שאומר אהא בתענית שזהו ענין נדר לא ענין תפלה והוה הפסק לאומרו קודם נצור וכ"כ בסמ"ק:
ח׳
אם הרהר בלבו. ז"ל הרא"ש פ"ק דתענית כת' הר"ר יהודה בשם ר"ת אם היה בדעתו להתענות מאתמול ולא קבל עליו במנחה אך בלבו היה להתענות מאתמול אלא שלא הוציאו מפיו מקרי שפיר תענית דהוי בכלל נדיב לב כדאיתא פ"ג דשבועות דאם גמר בלבו אע"פ שלא הוציאו בשפתיו מועיל ואע"ג דאמר התם דלענין שבועה לא מהני גמר עד שמוציא בשפתיו דכתי' לבטא בשפתים מסתבר דכל עניני נדר ילפינן מהדדי דהא גבי צדקה דרשינן מוצא שפתיך תשמור ומועיל גמר בלבו והא דבעי' קבלה בתפלה לכתחלה הוא דבעי וסיים הרא"ש ע"ז ונ"ל דראיית ר"ת לא היתה אלא למי שהרהר קבלת תעני' בתפלת מנחה ולא הוציאו מדהביא ראיה מנדיב לב ומצדקה דמחשבת הלב כאלו הוציאו בפיו אבל לא עדיף הרהור של כל היום יותר מהוצאת פיו עכ"ל. והטור פוסק כן כאן וקשה דבסי' רי"ב בח"מ מביא הטור תשו' הרא"ש במי שקונה קרקע אדעתא שיעשנו הקדש אם לא הוציא מפיו כלום הוי דברים שבלב ואמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו אע"ג דכתיב כל נדיב לב עולות הא אמרי' חולין מקדשים לא ילפי' והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין עתה הקדש לבדק הבית ואינו אלא לצדקה הלכך צריך שיוציא בשפתיו כו' א"כ לא ס"ל כר"ת וקשיין דברי הרא"ש והטור אהדדי וב"י בי"ד סי' רכ"ח הביא בשם מהרי"ק שורש קס"א שהרא"ש בתשו' זו אינו תופס כר"ת דבפ"ק דתענית כ' דגבי צדקה מועיל גמר בלבו ומש"ה פסק דגבי צדקה אינו מועיל גמר בלבו עכ"ל וגם המרד' פ"ק דב"ב כ' בשם תשו' רש"י דצדקה כנדרים ונדבות דמיא הלכך גמר בלבו ליתן צדקה חייב כאלו הוציאו מפיו עכ"ל ונלע"ד דהרא"ש וטור הסכימו לפסק דר"ת לענין תענית אלא דמ"מ בפי' הפשט לא הסכימו דאיתא בפ"ג דשבועות אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנא' לכל אשר יבטא האדם בשבועה מיתיבי מוצא שפתיך תשמור ועשית אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב שאני התם דכתיב כל נדיב לב ונגמור מיני ומסקי' חולין מקדשים לא ילפינן ויש להקשות לר"ת דמחלק שבועה מנדר מאי פריך בגמ' מנדר דמוצא שפתיך קאי על הנדר דהא כתי' גבי נדר ושמואל מיירי משבועה וא"ל דפריך נגמור שבועה מנדר ובזה מתרץ דחולין מקדשים לא ילפינן דא"כ לא היה לר"ת לחלק בין שבועה לנדר אלא בין חולין לקדשים בין בשבועה בין בנדר ונ"ל דר"ת ס"ל דודאי בשבועה לא הוה בשום דוכתא דמהני כיון דלא ילפי' מקדשים אבל בנדר ילפי' כל נדר מפסוק זה וא"צ ילפות' בזה אלא דהכל היה בכלל פסוק זה כיון דגלי לן קרא בנדר סתם ומצינו בנדר אחר דמהני הרהור דהיינו בקדשים ומסתמא הכל בכלל אפי' חולין משא"כ שבועה שלא נכלל בפסוק זה אלא דעתה בא לילף מפסוק זה בזה אמרי' חולין מקדשים לא ילפינן כנ"ל דעת ר"ת אבל הרא"ש לא ס"ל האי סברא דכל נדר נכלל בפסוק זה אלא קרא כתיב דוקא קדשים ואתה בא ללמוד ממנו שאר נדר ע"כ אמר חולין מקדשים לא ילפינן אפי' בנדר עצמו אלא דכאן בתעני' הוא נחשב ממש כקדשים דהא תעני' במקום קרבן שהוא מקריב גופו לשמים עדיף מצדקה שהיא לצורך הבריות וראיה לזה מדברי הרא"ש פ"ק דתענית שהביא שם דברי הראב"ד שכ' וקבלת תעני' אינו אלא לצדקה כאלו מתנדב מחלבו ודמו לגבוה כו' וחלק שם הרא"ש עליו אמ"ש דהוה לצדקה דהיינו יש לו פדיון אלא דוקא בגופו משלם דכן נדר את גופו אלמא דעכ"פ הוה תעני' במקום קרבן ע"כ הכריע כאן שפיר דילפי' לענין תענית מנדר דקדשים מ"ה מהני כאן הרהור משא"כ בח"מ סימן רי"ב לענין צדקה ועוד דפליג הרא"ש על ר"ת דר"ת מפרש הך קרא דמוצא שפתיך וקרא דנדיב לב לענין צדקה וס"ל כמ"ש בסמוך בשם המרדכי תשוב' רש"י דצדקה הוה כמו נדרים ונדבות דהיינו שהכל בכלל נדר דקרא והרא"ש מפרשו דוקא אנדרים ונדבות ממש מתפרש וממילא ה"ה תעני' אבל לא צדקה ואע"ג דכת' הרא"ש כאן מדהביא ראיה מנדיב לב ומצדקה דמחשבת הלב כי' היינו לפי דעת ר"ת דמשוה צדקה לנדרים אבל לים עצמו לא ס"ל כן לענין צדקה ואם כן מתורץ הכל בס"ד:
ט׳
בשעת תפלת המנחה. אבל קודם לזה לא מהני ההרהור להרא"ש פשיטא דאפי' הוציא בפיו לא מהני ואפי' לראבי"ה דס"ל בהוציא בפיו קודם מנחה כ"ש דמהני מ"מ נראה דבהרהור לא מהני רק בשעת מנחה כיון דדרך האדם להתנחם במחשבתו ע"כ לא הוה ההרהור גמור עד שעתו הקבוע לו לרב או לשמואל דאז גומר בלבו שלא יועיל לו חזרה מן ההרהור כנלע"ד:
י׳
וטוב יותר לקבלו כו'. הצד היותר טוב נראה דבשעת התפלה יקבל בלבו התעני' ואחר התפלה קודם אלהי נצור יקבלנו בפה ויוצא ידי הכל נ"ל וראיתי כן בשם רש"ל:
י״א
ואז מתפלל בכל יום ענינו. איני יודע לפרש לשון ואז דהא בין אכל בנתיים בין לא אכל מתפלל בכל יום ענינו ואפשר דלרבותא אמר דאפ אז שמתענה גם בלילה הוי כל יום בפ"ע לענין ענינו כמפורש בפסקי מהרי"א סי' ק"א:
י״ב
שני וחמישי. בתשו' ר"מ מינץ סי' קט"ו כת' מי שנדר להתענות בה"ב יכול לשנות הב"ה וכן לסירוגין ע"ש ומ"מ יש להסתפק כו' עמ"ש סי"ב:
י״ג
קודם שעות התעני'. זהו סברת הרמב"ן שכ' הרא"ש וז"ל והרמב"ן כ' דאפי' לא קבל עליו מזמן המנחה כיון שקיבל עליו תענית קודם שעות התעני' ותימא מ"ש מתענית יום שצריך לקבלו במנחה ואם קבלו עליו בלילה לא הוה תענית וי"ל דהתם הוא מחויב תעני' יום שלם הלכך צריך קבלה קודם שיתחיל התעני' ולפ"ז מי שלא היה בדעתו להתענו' ובלילה נמלך וקיבל עליו תעני' הוה תענית דלא גרע ממקבל עליו תעני' מן ו' שעות ולמעלה וא"א לומר כן מדא"ל אביי ושאני הכא דלא קבליה עלויה ואמאי והא בלילה קבלי' עלויה והוא לא מחויב תעני' יום שלם הלכך נ"ל דכל תענית צריך קבלה בתפלת המנחה עכ"ל וא"כ צ"ע למה מביא כאן דעת הרמב"ן בזו כיון שהוא עצמו פסק בסעיף ט' בנמלך להתענות אע"פ שלן בתעניתו והתענה כל היום אינו תעני' והיינו ההיא דאביי ואמאי והא קבל עליו קודם התעני' שעה כמ"ש הרא"ש ונ"ל דעת הרמב"ן שצריך שתהיה הקבלה בעת שלא חל עדיין התעני' שרוצ' בו ובס"ט מיירי שאחר שעבר קצת מן הלילה הוא נמלך ומקבל עליו להתענו' תעני' שעות בלילה זה לא מהני אבל באמת אם קבל עליו מבע"י להתענו' בלילה ונמשך שהתענה כל היום השני מהני שפיר ובזה ניחא נמי קושיית הרא"ש על הרמב"ן במ"ש בתי' דאביי דאמר ושאני הכא דאיכא שעו' דלילה דלא קביל עליה מעיקר' הרי מבואר כמ"ש דאותן שעות שעברו בלילה קודם הקבלה מבטלים הקבלה אח"כ אלא צריך קבלה קודם התחל' תעני' שעות וה"ה אם קבל עליו אפילו באמצע לילה להתענו' למחר מחצו' ואילך ולא אכל אפי' בתחלת היום מעצמו בלא נדר מהני למקרי תעני' שעות כיון דהוה הנדר קודם התחל' תענית ע"פ הנדר כנלע"ד נכון:
י״ד
והיכי משכח' לה. פי' כיון דבעי' קבלת התענית לתעני' שעות:
ט״ו
שצריך להשלים נדרו. דה"א דמותר לאכול תוך אותו זמן שקיבל עליו דלא כוי נדר כלל קמ"ל דמ"מ צריך להתענו' אותו זמן:
ט״ז
אלא ש"ץ מכריז כו'. וכן מנהגינו בתעני' בה"ב אחר פסח ואחר סוכו' שמי שעונה אמן אחר מי שבירך שאומר החזן על התעני' הוי קבלה ומזה תמהתי מאד עמ"ש בס"ח יש להסתפק אי סגי בקבלה אחת כו' דהא הרא"ש כ"כ והביאו הטור וכאן פשוט דמה שמחויב להתענו' מחמת הגזירה א"צ קבלה וכ"ש שם שהוא עצמו קבל עליו בנדר להתענו' אלו ימים דחייב להתענו' מן התור' ודאי א"צ אז קבל' ודבר זה הביא ג"כ הרא"ש והטו' וכ"ש שיש לתמוה על סבר' הדא"ש שזכרתי לעיל דאם קבל התעני' עליו קודם מנחה דלא מהני וצ"ע:
י״ז
אם יצילני ה' כו'. תמהתי למה תלה דין זה בשם יש מי שאומר והוא דברי רי"ו בב"י והלא מקרא מלא הוא גבי יעקב אם יהיה אלהים עמדי וגו':
בינונים. אבל (גדולים) לא מהני ועסי' רל"ה ס"ק א' (אמר המגי' אע"פ שבספרי ישנים נכתב קטנים הוא טעות במ"א עיין סי' רל"ה):
ב׳
משלימין. היינו אם פי' בשעת הקבלה שלא להשלים אפי' התענה עד מנחה גדולה מתפלל עננו אבל אם קבל תענית סתם צריך להשלים עס"ב. ואם לא השלים ואכל עיין סי' תקס"ח ואם אכל קודם שהתפלל אין מתפלל עננו ת"ה מ"א וט"ז כתב מאן דלא מתפלל עננו בתענית שאינו משלים מרויח ספק ברכה לרוב פוסקים ואע"ג דאין לזה ברכה בפ"ע ביחיד אלא כוללם בש"ת מ"מ לשון צום תעניתנו אינו הגון דסתם תענית הוא יום שלם והדולג שני תיבות אלו צום תעניתנו יפה עושה. עכ"ל:
ג׳
עשרת. וה"ה מ' יום קודם י"כ או א' של סליחות עיין מ"א:
ד׳
שיצא. ערבית הג"מ וכתב המ"א משמע דוקא אחר תפלת ערבית שהיא אחר י"א שעות פחות רביע דזה מקרי השלמה אחר שנכנס יום שלאחריו מיהו נ"ל דכל שהתפלל מנחה בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחילת השקיעה מקרי השלמת תענית עיין שם:
ה׳
להשלים. הטעם שמתענין על העבר על החורבן ולא אמרינן לצעורי קמכוין משא"כ ביו"ד ימי התשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרינן דלא קבלו אלא לצעורי ת"ה. וזהו טעם המתענים מ' יום לפני י"כ דא"צ להשלים דהא מתענין ג"כ מפני תשובה:
ו׳
התנה. פי' בשעת קבלת התענית ובמנהגים כתב המחמיר להשלים ביו"ד ימי תשובה תע"ב:
ז׳
רמ"ט. ועיין שם לענין יאר צייט בערב שבת:
ח׳
יחיד. וכתב ט"ז כבר כתבנו לענין תענית שלא שקעה עליו חמה שלא לאמר ב' תיבות צום תעניתנו הוא הדין כאן באם שלא קיבל התענית כי שני דברים אלו שווין הן דהיינו הקבלת התענית והשלמת תענית:
ט׳
קבלה. וחייב להתענות. ומ"מ דוקא כשקבל בלבו להתענות. אבל אם היה רק בדעתו להתענות לא מיקרי קבלה. בית חדש מגן אברהם:
י׳
המנחה. והב"ח כתב דשרי לקבלו כל זמן שהוא יום וכ"כ המ"א אבל קודם מנחה לא מהני. ט"ז ע"ש:
י״א
תפלה. ומ"מ גם בשעת התפלה כשמגיע לש"ת יהרהר בלבו שמקבל התענית. ב"ח מ"א:
י״ב
ואז. לשון ואז אינו מדוקדק דהא בין אכל בנתיים ובין לא אכל מתפלל בכל יום ענינו ואפשר דלרבותא אמר דאפי' אז שמתענ' גם בלילה הוי כל יום בפ"ע לענין עננו. ט"ז ועיין מ"א:
י״ג
מבעוד יום. משמע אע"פ שקבלו אח"כ בלילה לא מהני והיינו דאין עולה לו תענית יום שלם אבל עולה לו לתענית שעות ומתפלל ענינו כיון שקבלו קודם שהתחיל להתענות לשם חובה. ועיין אחרונים ובסעיף י':
י״ד
להשלים. דה"א דמותר לאכול תוך אותו זמן שקיבל עליו דלא הוי נדר כלל קמ"ל דמ"מ צריך להתענות אותו זמן:
ט״ו
מקובל. וכן מנהגינו בתענית בה"ב אחר פסח ואחר סוכות שמי שעונה אמן אחר מי שבירך שאומר החזן על התענית הוי קבלה ט"ז וכתב המ"א בסי' תקס"ג סע"ק א' דאפי' גמר בלבו אז להתענות אין מחוייב להתענות כיון שהוא שלא בשעת תפלת המנחה אבל אם הוציא אז בשפתיו נ"ל להחמיר ע"ש:
ס"א דהיינו שלא כו'. ר"ל סוף שקיעה שניה ועתוס' סוף פ"ב דשבת וכמ"ש שם והוא שלא טעם כלום עד הערב ועוד מדפריך שם מיתיבי אנשי משמר כו' ת"ש כו' אלמא שקעה החמה להשלים הוא ואמרינן בספ"ג דעירובין בר בי רב כו' תניא כו' ואי בשקיעה ראשונה לא היה אומר כדי שלא יכנס לשבת כו' ועמש"ל סי' רס"א ס"ב ואף תחילת שקיעה שניה הא רבי יוסי ס"ל בה"ש כהרף עין משלים בה"ש דר' יהודה יהדר מתחיל בה"ש דר' יוסי וקודם לכן יממא לר' יוסי כמ"ש ספ"ב דשבת וע' תוס' שם ד"ה אי אתם כו': עד צ"ה. כ"כ הרא"ש שם וכ"כ המרדכי שם אלא דבגמ' פ"ד דפסחים איפלגו בת"ב אי בה"ש שלו אסור משמע דבשאר תענית ודאי מותר אלא שהמרדכי ספ"א דתענית סי' תתקע"ה כ' בשם ר' אלחנן דסברא הוא עד צ"ה וא"ת הא אף בת"ב איפלגו כו' וי"ל שאני עיולי יומא מאפוקי יומא כו' וכ"כ הג"מ פ"ד מה"ת אבל הר' יונה והרא"ש בספ"ב דשבת כת' דבה"ש בתענית יחיד מותר אפי' באפוקי יומא וכ"מ פשטא דגמ' דקאמר ספיקו כו' וע' בתוס' דע"א ל"ד א' בד"ה מתענין: דהיינו שיראו כו'. גמ' ספ"ב דשבת: או שהלבנה כו'. ירושלמי פ"א דברכות תני כל זמן שפני חמה מאדימים זהו יום הכסיפו זהו בין השמשות השחירו ונעשה עליון שוה לתחתון זהו לילה רבי אומר הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות זהו בין השמשות א"ר חנינא סוף גלגל החמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות. ר"ל דר"ח פליג ואמר דאין מתחיל הלבנה לעלות עד סוף שקיעת השמש ומביא שם סייעתא ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. ר"ל דאין זורחת בשעת שקיעתה אלא משיגמור שקיעתה. ואף שבתה"א פי' הירושלמי לענין ב' השקיעות דת"ק סבר שקיעה ראשונה הוא בה"ש ור' חנינא אמר שקיעה שניה אין פירושו מכוון דהא אמר כ"ז שפני כו' והוא אחר שקיעה שניה כמ"ש בספ"ב דשבת אלא דהכל קאי על שקיעה שניה דליכא למ"ד דבשקיעה ראשונה שיעור ד' מילין יהיה הכל בה"ש אלא דת"ק סבר דהתחלת גלגל הלבנה לעלות הוא בה"ש שהוא תחלת שקיעה ור' חנינא אמר שהוא לילה שהוא סוף שקיעה ור"ל לעלות לזרוח דעולה אף ביום: ואם דעתו כו'. כמ"ש שם מתענין לשעות ומתפללין כו' אר"ח הא דאמרת כו' וגי' ר"ח דאמר רב חסדא כל תענית כו': וכ"ד מקצת רבוותא. כ"כ מרדכי וס' ראבי"ה כל תענית שלא שקעה כו' נראה דהיינו הצומות י"ז בתמוז כו' וכן מי שקבל התענית בפי' דסתם תענית יום שלם אבל עשו"ת אין רגילים לקבלם וצערא בעלמא קביל עילויה כמש"ש מיתיבי אנשי משמר כו' התם לצעורי כו' ת"ש כו' ור"ל דאם קבל לצעורי בעלמא אף שלא השלים הוי תענית לענין ענינו דכל שקיבל עליו לכתחילה שלא להשלים הוי תענית לענין זה שמתפלל ענינו דהוי לצעורי בעלמא דדוקא אם קיבל עליו יום שלם ולא השלים דאינו תענית כלל אז אינו מתפלל ענינו וכ"ד הג"א כ' בד"מ דודאי דברי הפוסקים החולקים עליהם עיקר שהם רוב הפוסקים ומה שנוהגים להתפלל ענינו משום כו' כמש"ו ונ"ל כו':
ב׳
ס"ב י"א שמי כו'. כמש"ל בס"א ממש"ש התם לצעורי כו' ודוקא בכה"ג דאיכא תרתי לצעורי בעלמא משום תשובה ואין מקבל דאם קיבל בסתם הוא תענית שלם וכמ"ש הרא"ש בספ"ב שם ובספ"ג דעירובין וכמ"ש בהג"ה אבל מי כו' וכן כו' וכמ"ש בגמ' התם כו' דמשמע דאינו תענית כלל וכיון שמקבל תענית ע"כ צריך להשלים: כיון שאין כו'. דמתענה מחמת הנדר כמ"ש בסוף נדרים וא"צ לקבל ועסי"ב: והיחיד כו'. כנ"ל ס"א: וכן חתן כו'. דמתענה ג"כ רק לצעורי משום תשובה לכפר עונותיו כמו שכתוב בסוף ביכורים בירושלמי תניא חכם חתן נשיא גדולה מכפרת חכם מפני שיבה כו' וכי יגור כו' מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו תתן וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו נשיא בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה כו': יתפלל כו' ואז כו'. משא"כ אח"כ דלא אמרו שאוכל ושותה ומתפלל תפלת תענית אלא בליל שקודם תענית אבל לא בכה"ג: ונ"ל כו'. כמ"ש בירושלמי והביאו הרא"ש שם ותוס' בפ"ב דע"א מילתיה דר"י מתענין לשעות דאר"י הריני בתענית עד דנחסל פירקין ופירש הרא"ש לענין זה דנקרא נדר וצריך לקיים נדרו אף דאינו תענית להתפלל ענינו וכמש"ל בסי"א ודלא כרש"י ד"ה לשמוטי כו' דרש"י לשיטתו שפירש כל מש"ש אינו תענית דאם רוצה לאכול הרשות בידו וא"צ לקיים נדרו וכן פי' מש"ש התם כו':
ג׳
ס"ג יחיד כו'. גמ' ספ"ג דעירובין ופי' תוס' שם ר"ל אם ירצה וכ' הרא"ש וכיון שקיבל בסתם וכל תענית שלא שקעה כו' ע"כ צריך להשלים:
ד׳
ס"ד ת"ה כו'. כ"מ בגמ' שאמרו יפה תענית לחלום כו' דקרי לה תענית וכן מ"ש היושב בתענית בשבת: ואפי'. דהא אף בשבת מתענין:
ה׳
ס"ה להתפלל כו' ולא כו'. הרא"ש שם. אבל צריך לקיים נדרו דלא כרש"י ומרדכי שם ואזלי לשיטתייהו אבל לדעת הרא"ש שמפרש הירוש' דצריך לקיים נדרו כמש"ל בס"ב ה"ה כאן וע' בהגהת ב"י: מיהו י"א כו'. וראיה מתענית חלום דבגמרא קרא תענית אלמא דמתפלל ענינו ומ"ש אינו תענית לצאת ידי נדרו אם קבל עליו מקודם כמה תעניתים. וס' הראשונה ס"ל דל"ד לת"ח דשם משמיא הוא דרמו עליה וכמש"ל בסי"ב משם הירושלמי דע"כ נמשך אחר הנשיא או הציבור אע"ג שלא קיבל וכ"ש בכה"ג וז"ש ולכ"ע כו' וע' תוס' שם בד"ה לן וכ' ר"מ כו': וכנ"ל לנהוג כו'. ר"ל דאע"ג דלא קי"ל כהאי סברא מ"מ יש לנהוג כן בתענית יחיד וכמש"ל בס"א ונ"ל דדוקא כו' וכמש"ש:
ו׳
ס"ו בש"ת. כן פי' ר"ח וכ"כ תוס' י"ב א' ד"ה כל כו' וכן מ' בגמ' בתפלת המנחה וכמ"ש בפ"ה דברכות ופ"א דע"א שואל אדם צרכיו בש"ת: או אחר כו'. רש"י שם ובע"א פ"ב דס"ל דאין זה דומה לשאילת צרכיו והוי הפסק בתפלה: הריני כו'. גמרא שם י"ב ב' אע"ג דקי"ל כשמואל דאין ת"צ בבבל מ"מ אם היה מקבל עליו בפירוש ת"צ היה צריך לנהוג לכך טוב לפרש כי היכי דלא אתי למטעי וכ"כ תוס' הנ"ל ד"ה כל ועב"י בסי' תקס"ג וע"ל בש"ע סי' תקס"ח ס"ו: י"ר כו'. דאל"כ לא הוי שאילת צרכיו ואסור להפסיק ואף למפרשים אחר התפלה מ"מ הוי הפסק: ואם לא כו'. הרא"ש שם ותוס' בפ"ב דע"א וכמ"ש בח"מ סי' רי"ב וי"ד סי' רנ"ח ודוקא בצדקה דדמיא להקדש וכן קבלת תענית אבל שאר נדרים לא וכמ"ש בי"ד ריש סי' ר"י וכמ"ש בשבועות שם חולין מקדשים לא ילפינן וברפ"ב דקדושין מה להנך כו' ואף בזה פליגי הרבה פוסקים וס"ל דדוקא בקדשים ממש: והוא שיהרהר כו'. כמ"ש בסי' תקס"ג דלא עדיף כו' ודלא כמ"ש תוס' בע"א בשם ר"ת וכ' דמ"ש כל תענית שלא קיבלו כו' היינו לכתחילה ע"ש: וטוב כו'. הואיל ומחלוקת הפוסקים בפירושו כנ"ל. טור:
ז׳
ס"ז וכן אם כו'. כגי' ר"ח ורי"ף יחיד שקיבל עליו ב' ימים זא"ז אפי' אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית כו'. כפי' הרא"ש שם: ואם קיבל כו'. כפירוש המרדכי בשם ר"י על גי' ר"ח הנ"ל דקמ"ל דאע"ג שאכל כו' לא הפסיד ולא אמרי' שקיבל רצופים וז"ש אם לא כו': ואז כו'. ט"ס הוא וצ"ל ואפי' הכי כו' ור"ל דלא אמרי' כיומא אריכתא וכחד יומא הוא וכמו שפי' הרוקח יחיד שקיבל עליו ב' ימים כו' אז מתפלל ב' הימים עננו לן בתעניתו אינו מתפלל עננו ר"ל אם יתענה הלילה שבין ב' הימים אינו מתפלל ביום שני אם התפלל ביום ראשון. אבל אין הפירוש כדבריו וכנ"ל דהא אף אם אמרינן דיומא אריכתא הוא מ"מ מתחייב בכל תפלותיו כמ"ש בפ"ב דשבת ואף להגאונים שכתבו דחיישינן לבולמוס מ"מ בכהאי גוונא לא מחזי כשקרן ביום ראשון מה שאכל בלילה שאחריו וכמ"ש המרדכי דמ"ש יחיד שקיבל כו' למחר כו' קמ"ל דלא אמרינן שהפסיד התענית מ' דוקא מה שמתפלל למחר אבל ביום הראשון אף שאוכל בינתיים מתפלל אף בכה"ג:
ח׳
ס"ח יש כו' לגי' ר"ח ורי"ף הנ"ל וכפי' הרא"ש דקמ"ל דהוי קבלה לכולם ומדנקט ב"י זא"ז מ' קצת דוקא זא"ז או שמא אורחא דמילתא נקט: וכ"ד כו'. דבהג"מ ומרדכי פ' ונראה דשמואל מודה לרב דאם קבלו קודם תפלת המנחה דש"ד וכ"ש קודם לכן אבל רב ל"ל דשמואל וכן נהגו העם לברך בשבת מקבלי תענית בה"ב והרמ"א סמך על סברתם בבה"ג דגם הרא"ש מסתפק בזה אבל לא כסברתם לגמרי כמ"ש בס"ו ולקמן בסי' תקס"ג:
ט׳
ס"ט והתענה כו'. דקרי ליה שם תענית שעות ואמרינן שם והוא שלא טעם כו' כמ"ש בס"י: נמלך. גמ' שם ל"צ דאימלך אימלוכי: מפני שלא כו'. גמ' שם א"ל אביי כו' ושם שאני הכא כו':
י׳
ס"י כיצד כו' שהרי כו'. לשון הרמב"ם וכן פירש"י: וי"א שכם זה כו'. כ"כ הרא"ש ותוס' בע"א ל"ד א' ד"ה מתענין כו' וצ"ל דמיירי כו' וש"פ דלסברא ראשונה דוקא במחוייב יום שלם צריך יקבל קודם הלילה שהלילה ג"כ הוא מכלל התענית אע"פ שאוכל ושותה וכמ"ש הר"ן משא"כ באינו מחוייב כל שקבל מקודם הוי תענית וא"כ אמאי אמרו שם גבי לן בתענית ושאני הכא כו': כגון כו' או כו'. ברא"ש שם שני פירושים על מתענין לשעות והכל בקבל מבע"י:
י״א
ס"יא אם קיבל כו' או כו: אינו כו' אבל כו'. ירושלמי מילתא דר' יוחנן ור' יונה וכפירוש הרא"ש וע"ש בתוס' דע"א הנ"ל א"נ איכא כו' ובירושלמי כו'
י״ב
ס"יב תענית כו'. גמ' שם כ"ד א' דבי נשיאה כו': וי"א כו'. דס"ל נשיא דוקא כמש"ו וכמ"ש בירושלמי פ"ב הלכה א' ר' חלבו א"ל לר' יהודה הנשיא פוק עמן וצערן עביד אמר ר' ייסא הדא אמרה אלין תעניתא דאנן עבדינן לית אינון תעניתא למה דלית נשיאה עמן וז"ש אין ת"צ בבבל ול"ד בבל אלא כל ח"ל כמ"ש אין דנין דיני קנסות בבבל:
י״ג
ס"יג יש מי כו'. וכ"מ בפ"ג דסנהדרין. רי"ו. ור"ל שם נ"ה א' ההיא ר"י משום ר"ט כו' אלמא אפי' בנזירות אסמכתא הוא משום שהתנה בדבר הרשות ועתוס' שם ד"ה ההיא כו'. וזהו דלא כדעת הר"מ שכ' המרדכי בשמו בפ"ד דב"ק והג"מ בספר הפלאה דאפי' בדבר הרשות לא הוי אסמכתא והביא ראיה ממ"ש אמרה פרה זו הריני נזירה כו' וכו פ' בי"ד סי' רנ"ח ס"י ובח"מ סי' ר"ז סי"ט ובמ"א נסתפק אם הם חולקים. ולא עיין בשורשן דודאי הם חלוקים וראיית מהר"מ יש לדחות דשם הוא אליביה דת"ק דר"ט דסבירא ליה דכל שתולה שלא בדעתו לאו אסמכתא היא וכמ"ש בסנהדרין שם וע' ספ"ה דנזיר: אבל אם כו'. דעשה לזרז עצמו וגמיר בדעתיה וכמ"ש בסוף נדרים ההוא גברא דאתסר הנייתא דעלמא כו': וכן אם כו'. כמ"ש וידר ישראל נדר אם נתן תתן כו': או כו'. כמ"ש וידר יעקב נדר כו' אם יהיה אלקים כו' וכתיב אשר נדרת לי כו':
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ב, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
