דין הרואה ערי יהודה וירושלים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״א

בחורבנן. אף על פי שיושבין בהן ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מקרי חורבן:

הרואה ירושלים. פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה שקדושת העזרה וירושלים קדשה לעתיד לבוא ועיין ביבמות דף פ"ב בתוס', והראב"ד הקשה דכמה מקומות במשנה אמרינן ואם אין מקדש ירקב וכו' אלא ע"כ לא קדשה לפיכך הנכנס עתה לשם אין בו כרת עכ"ל וכ' בכ"מ שזהו ודאי קושיא היא שהרי רבינו פסק כן בפ"ז מהלכות מעשר שני עכ"ל ול"נ דהרמב"ם ס"ל כגי' התוספו' במכות דף י"ט דאפי' למ"ד קדש' ל"ל בכור ומעש' לא מתאכלי ע"ש וא"כ דברי הרמב"ם שרירין וקימים והנכנס עתה למקו' המקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתי' וכ"מ בשבועות דף י"ד ע"ב בתו' ונעלם כו' וכ"כ בס"הת וכ"כ באגודה בשבועות:

מן הצופים. פי' אף על גב דראה ב"ה או ירושלים קודם שיגיע לצופים לא חשיב ראיה דרחוק מקום הוא (ב"י) אבל התוס' בפסחים דף מ"ט כתבו דצופים הוי פירוש כל מקום סביב ירושלים יכולין לראו' משם עכ"ל והתי"ט כ' שגם דעת רש"י כן ע"ש:

שיגלה את לבו. ולכן יקרע בצד שמאל עבי"ד סי' ש"מ ס"ט:

מאחה. היינו תפירה מבפנים ואחר' עליה מבחוץ (טור) ורש"י פירש תפירה מיושרת:

ובא לירושלים. נ"ל דהרואה ירושלים תוך ל' יום אף על פי שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה: ומי שנולד בירושלי' אפי' הגדיל א"צ לקרוע דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ לקרוע דהא ראה אותן תוך ל' יום ועמ"ש סימן רכ"ד ובי"ד ססי' שצ"ו:

ערי יהוד'. משמע ולא ערי ישראל והקש' ב"י מפסוק ויבואו אנשי' משכם ומשילה ושומרון מגולחי זקן וקרועי בגדים ואלו היו ערי ישראל ותי' דהקריע' לא הית' עד שראו המצפה שהיא מערי יהוד' והאי בחורבנן היינו אפי' אם נתיישבו מקרי בחורבנן כיון שהם אינם ביד ישראל כן מסיק הב"י:

בחורבנן. אפי' יושבים בהם ישראל כיון שהעכו"ם מושלים עליהם מקרי חורבן. ב"י:

בית המקדש. והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכלנו טמאי מתים. מ"א ע"ש:

וקורע. עב"ח שחייב להשתחות ולקרוע ולבכות ולקונן ולומר מזמור אלהים באו גוים עד סוף וכשקורע מברך ברוך דיין אמת כי כל משפטיו אמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו':

מאחה. פירוש תפירה מיושרת:

לירושלים. נ"ל דהרואה ירושלים תוך למ"ד יום אעפ"י שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה. ומי שנולד בירושלים אפי' הגדיל א"צ (לברך) [לקרוע] דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ (לברך) [לקרוע] דהא ראה אותן תוך ל' יום. מ"א:

ס"א ואינו חייב כו'. דהטעם דאינו חשוב ראיה ברחוק יותר כמ"ש בצופי':

ס"ב וכל כו' כ"ש. כמ"ש כ"ו ב' תנ"ה רי"א כו':

ס"ג אם כו' ואם כו'. מדאמרינן הרואה ערי יהודה כו' ירושלים כו' והלא ירושלים מכלל ערי יהודה:

ס"ד כל כו'. ממ"ש שם ת"ר ואלו כו' אלמא שכולן שוין לאביו ואמו וכמ"ש שם כ"ב ב' באביו ואמו: ומעומד. הדין כן בכל הקרעי' כמ"ש שם כ' ב' כ"א א'. והראב"ד והרמב"ן הקשו עליו ממ"ש שם כ"ב ב' לא הושוו כו':

ס"ה היה כו'. ירושלמי הביאו הרא"ש פ"ג דמ"ק סי' קי"א ופ"ט דברכות: וה"ה כו'. כמ"ש בירושלמי שם וכי תעלה על דעתך שהרואה המלך כו' וכן בכל הראיות ועיין רא"ש פ"ט דברכות כנ"ל:

מימרא דר"א מ"ק כ"ו

ברייתא שם

פי' דלא חשיב ראיה מרחוק מקום אלא משהגיע לצופים חשיבא ראיה ב"י

כדין מי שמת לו מת אחר מת

רמב"ם לפי פירושו שם בגמרא הא דפגע במקדש וכו'

כן דקדק רא"ש שם וה"ה בסוף ה' תענית בשם הרמב"ן

רמב"ם שם בברייתא דאלו קרעים שאין מתאחים וכו' ושם בגמרא מ"ק כ"ו

ברייתא שם

ירושלמי בפ"ט דברכות והביא הרא"ש בפ"ג דמ"ק וכן כ' הרמב"ם