מנהגי ט״ב ודין מילה בט״ב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ״ט
מנהגי ט״ב ודין מילה בט״ב. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ״ט - 10 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקנ״ט
סעיף א׳
מנהגי ט"ב ודין מילה בט"ב. ובו י סעיפים:חל תשעה באב במוצאי שבת אין אומרים צדקתך במנח' בשבת: הגה ומבדילין בלילה בתפלה כשאר מוצאי שבת (הגהות מרדכי הלכות תשעה באב) ואם שכח מלהבדיל ע"ל סי' רצ"ד סעיף ג' ומתפללים בנחת ודרך בכי כאבלים וכן עושים בקריאת איכה (הגהות מיימוני) ובכל איכה מגביה קולו יותר (מהרי"ל) וכשמגיע החזן לפסוק השיבנו אומרים אותו הקהל בקול רם ואח"כ מסיים החזן וחוזר הקהל ואומר השיבנו בקול רם וכן החזן (הגהות מיימוני):
סעיף ב׳
בליל תשעה באב (מתפללים ערבית ואומרים איכה וקינות) (הגהות מיימוני ומהרי"ל) ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה ומתחיל מואתה קדוש ואם חל במ"ש אין אומרים ויהי נועם: הגה ולא למנצח בנגינות ולא ויתן לך (כל בו) ומסירין הפרוכת מלפני הארון על שם בצע אמרתו (מנהגים):
סעיף ג׳
ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת המנחה: (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מב"ה שחרית ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות) ואין מדליקין נרות בלילה כי אם נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה:
סעיף ד׳
אין אומרים תחנון (ולא סליחות) (הגהות אשירי) בת"ב ואין נופלין על פניהם משום דמקרי מועד: הגה וקורין בתורה כי תוליד בנים ומפטירין בירמיה אסף אסיפם וכל הקדישים שאומרי' אחר איכה עד שיוצאים למחר מב"ה אין אומרים תתקבל ואין אומרים אל ארך אפים (טור ומנהגים) ולא למנצח (מנהגים) ולא פטום הקטורת (מרדכי) ואין צריך לשנות מקומו בת"ב:
סעיף ה׳
בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת חוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבלות וכל שכן שלא ישיח עם העכו"ם (ונוהגין לומר קצת נחמה אחר הקינות לפסוק בנחמה) (הגהות מיימוני):
סעיף ו׳
אם יש אבל בעיר הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום עד שיגמרו הקינות:
סעיף ז׳
אם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגומרים הקינות ויש ממתינים למולו עד אחר חצות ומברכין ברכת המילה בלא בשמים (והמנהג כסברא ראשונה) ואם היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה ממנו היולדת והוא שתשמע הברכה ולא תפסיק בדברים בין שמיעת הברכה לשתיית הכוס ואם אינה שם יברך על הכוס ויטעים לתינוקות:
סעיף ח׳
בעל ברית לובש בגדים אחרים אך לא לבנים ממש: הגה ואבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית (ב"י) ומותרים ללבוש בגדי שבת לאחר שגמרו הקינות ובאין למול התינוק אבל לא ילבשו לבנים: (מהרי"ל)
סעיף ט׳
ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלם תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא:
סעיף י׳
נוהגים שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה עד אחר חצות: הגה והולכין על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת [ב"י בשם תוס'] ואם אירע מת בט' באב אין אומרים צדוק הדין (תשב"ץ):
ויפסיק בין כל פסוק מעט ובין כל איכה יותר מעט ופסוק האחרון שבכל איכה אומר בקול רם [מהרי"ל] ומברכין לפני איכה על מקרא מגילה (מנהגים) ועמ"ש בסי' ת"ץ וטוב שיחיד יקרא איכה גם ביום [של"ה]: ערבית. אומר קדיש שלם אחר תפל' ערבי' [טור] עמ"ש רסי' תרצ"ג אם חל במ"ש אין מברכין הבנים [מהרי"ל]:
ב׳
לארץ. ונ"ל דמותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב ע"ג קרקע עבי"ד ססי' שפ"ז:
ג׳
אחר שיצאו מבה"כ. דהולכים על הקברות והוי עד חצות דאז רשאי לישב על הספסל וכ"ה במנהגים:
ד׳
נר א'. ומהרי"ל כתב להדליק עוד נר א' שאם יכב' נר החזן ידליק ממנו משמע שהקהל לא יאמרו איכ' וקינות רק ישמעו מהש"ץ:
ה׳
א"א תחנון וכו'. בשחרית משכימין קצת לבה"כ (מט"מ) ואין קורין לבה"כ אלא הם באים מעצמם [מהרי"ל] ובמדינתינו נוהגין לקרות לבה"כ, נוהגין לברך ברוך דיין האמ' קוד' שקורא בתור' [ב"י לבוש של"ה] ובד"מ כתב שאין נוהגים כן וטוב שהקורא יאמר אותו בלא שם ומלכות:
ו׳
אסף אסיפם. בניגון איכה:
ז׳
ולא פיטום הקטור'. דלא מקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו ומכ"ש סדר הקרבנות הכתובים ססי' א':
ח׳
אבל בעיר. ז"ל הרא"ש דתני' אבל כל ג' ימים אין הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ובט"ב נמי הוי כאבל מג' ימים ואילך והולך לבה"כ עם שאר הקהל שהם כמו אבלים עכ"ל וכתב בבד"ה דט"ב כיון דהוי אבילות ישינה לא חמיר אלא כמו אבל מג"י ואילך עכ"ל וצ"ע דמה בכך ממ"נ אם האבל תוך ג"י הרי אסור לילך לאבל אחר אפי' אותו האבל הוי אחר ג"י וא"כ בט"ב נמי אסור ואם הוא אחר ג"י לאבלו אפי' הוי ט"ב בתוך ג"י מותר לילך דהא יותר יש היתר לילך לאבל תוך ג"י דתקפה אבלו, וברי"ו כ' בהדיא דדוקא אבל אחר ג"י מותר לילך לבה"כ ע"ש וידוע שכל דבריו הם בנוים על פי הרא"ש אבל הטור כתב סתם משמע דאפי' תוך ג' מותר וכ"מ ברא"ש פ"ג דמ"ק וצ"ל דה"פ ובט"ב הוי כאבל מג"י ואילך כלומר כי היכי דשאר אבל מותר לילך אחר ג"י ה"נ בט"ב מותר לילך אפי' תוך ג"י כיון שכלם אבלים וצ"ע הקשה מהרא"י דהא בלילה רשאי לצאת לצורך כמ"ש בי"ד סי' שצ"ג וי"ל דהיינו אם הולך לבדו אבל הכא כיון שהולך בחבור' אנשים הוי אסור אי לאו טעמא דכולהו הוי אבלים עסי' תקפ"א:
ט׳
לתינוקות. ולא חיישי' דלמא אתי למיסרך כמ"ש סי' תקנ"ו כיון דלא קביעי בכל שתא [טור] וב"ח כתב ליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א ס"ג לענין יוה"כ אבל דעת רמ"א כיון שט"ב הוא דרבנן לא מחמרי' כ"כ ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה כמ"ש סי' רס"ט:
י׳
לא לבנים ממש. וכן בשבת של חזון אין מחליפין כליהם אלא הכתונת בלבד ופי' בהגהה שכתונת הוי מעיל ולא חלוק וכ' מהר"מ טיקטין שטעמו שחלוק הוי דברים שבצנעה ומעיל הוי פרהסיא ואינו נוהג בשבת אבל הוא פי' דקי"ל איפכא דמעיל אסור משום דדבר המפורסם חמיר בט"ב מאבל (כמ"ש סי' תקנ"ד) וחלוק מותר עכ"ל במרדכי א"כ משמע דבעלי ברי' מותרי' בכתונת לבן וכמ"ש סי' תקנ"א ע"ש בשם המט"מ וכ"מ במנהגים שכ' לובשין בעלי ברית לבנים אך לא לבנים ממש ולא בשבת של חזון כו' ע"ש משמע שאין מחמירים יותר בשבת של חזון ובגדי שבת שהם עדיין חדשים וניכר הגיהוץ בהן נ"ל דאסור ללובשן כמ"ש סי' תקנ"א ס"ו: כתב מהרי"ל אחר המילה פושטין הבגדים:
י״א
ונדחה כו'. אבל אם חל מיל' בט"ב משלימין [ב"י] וכ"מ ממ"ש סי' תקנ"ח בשם מהרי"ל והקש' המקשה למור"ם לובלין בתשו' דהא ספ"ג דעירובין אמרי' מהא דר"א בר צדוק שאמר פעם א' חל ט"ב בשבת ודחינהו לאחר שבת והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט שלנו הוא [פי' שהי' קרבן עצים בי' באב] ופריך טעמא די"ט הא עי"ט משלימין [פי' שבכל ט"ב היו משלימין אף על גב שהי' עי"ט שלהם ש"מ דמותר להשלים בע"ש] יק' מאי קפריך בשלמא י"ט זה אילו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעי"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים אלא ע"כ שאף בט"ב אין משלימין בי"ט שלו, א"כ למה פסק הרב"י דמשלים בט"ב עצמו ותי' דבאמת המקשן סבר דאין משלימין אפי' בט"ב עצמו אבל התרצן דמשני שאני י"ט דדבריהם הואיל ומתענים בהם שעו' משלימין בעי"ט שלהם א"כ לא דחינן ט"ב עצמו מפניהם עכ"ל ול"נ דהקשה עוד קושיא למאי דס"ל למקשה דלא עביד כר"ג א"כ אמאי לא השלימו דהא אפי' בר"ח וחנוכה ופורים משלימים כמ"ש סי' תע"ב ס"ב ק"ו בי"ט שלהם אלא ע"כ ס"ל כיון שנדחה ט"ב ממקומו לא חמיר כולי האי אבל אי ס"ל כר"ג דלעולם אין משלימין א"כ בכל ט"ב לא היה להם להשלים ומשני שאני י"ט דדבריהם וכו' וא"כ לדידן דלא ס"ל כר"ג דקי"ל דאפי' בר"ח מתענה ומשלים ק"ו בי"ט שלנו אלא בט"ב שנדחה מקלינן וגם בצבור שגזרו תענית צריכין להשלים כלם עסי' תקס"ח ס"ב וע' בתענית דף י"ב וכ' בכ"ה ומ"מ אין לעשות סעודה (ת"י דנ"ה משא מלך מ"ג) והמנהג עכשיו להשלים אפי' בא' מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ל"ה והיכא שמלו אחר חצות אסור להקל אפי' בד' צומות אם לא נדחו וכ' הר"ש הלוי ס"ב חתן ביום ת"צ לא ישלים תעניתו אף על פי שהיה בידו לדחות הנשואין משא"כ במיל' אבל בתוך ז' ימי משתה משלים ומיירי במקום שלא נהגו לצום ביום החופה עכ"ל כ"ה ועכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודו' עושין בליל' א"כ ביום התענית ג"כ אין להקל:
י״ב
בעל ברית. כלם בכלל כמ"ש ס"ח (ב"י):
י״ג
מנחה מבע"י. פי' מנחה גדולה מז' שעות ומחצה ולמעלה [ב"י תשב"ץ] אבל בהג"א פ"ג דמ"ק כ' י"א שעות והוא מנחה קטנ' וכנ"ל להחמיר עסי' רמ"ט ותקס"ב:
י״ד
שלא לשחוט. היינו לאותן האוכלים בשר בלילה אבל לצורך סעודת מצוה שרי קודם חצות עסי' תקנ"א ס"ט בהג"ה מ"ש לענין שחיט':
ט״ו
על הקברות. דאף המתים מצטערים ולכן לא מהני אם הולך על קברי עכו"ם (של"ה) מיהו אם אין קברי ישראל הולכין על קברי עכו"ם כמ"ש ססי' תקע"ט וכ' בכתבי האר"י דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי מתדבקים בו החיצונים עכ"ל:
א"א צדקתך וכ"ש צידוק הדין אם אירע מת בט"ב וכ"כ רמ"א בססי' זה ורש"ל בתשוב' סי' ל"ב כ' שי"ל צ"ה וכן מצאתי במנהגים ישנים אף ע"פ שהמנהג כך בכ"מ שא"א תחנון א"א צ"ה מ"מ נרא' דבט"ב שאני דלא גרע משאר קינות ומאורעו' וכ"מ בשם רש"י שהתיר לומ' צ"ה קודם חצות כמו קינו' ועוד כתב בס' אגודה בשם רוקח שי"ל אפי' תחנון בט"ב משום דבטלה מגלת תעני' א"כ יש להקל ואין להחמיר כשאר מועדו' עכ"ל רש"ל:
ב׳
מתפללין ערבית. ואומרים קדיש עם תתקבל אבל אחר איכה עד למח' אחר יציאת ב"ה קדיש בלא תתקבל כ"כ במנהגים:
ג׳
א"א ויהי נועם. לפי שנתיסד על הקמת המשכן ועת' נחרב:
ד׳
יושבים לארץ. כ"כ ב"י בשם הג"מ דנרא' למהר"מ מנהג צרפתים שאין יושבים ע"ג ספסלים עד תפלת המנחה דומיא דאבל דיושב על גבי קרקע כל ז' ימי אבלו דאיתא בגמ' תניא כל המצות הנוהגות באבל נוהגו' בט"ב עכ"ל והקש' מו"ח ז"ל דהא כתב הטור רסי' תקנ"ה דאות' בריית' לא מיתני' אלא לענין לא תעש' אבל מ"ע שבאבל לא ולק"מ דג"ז הוה מצו' ל"ת דאסו' לישב ע"ג ספסל ואה"נ אם רוצ' לעמוד ודאי אין עליו חיוב לישב דוק' ולישב על הארץ והא דשרי כאן בתפל' מנחה ולמנהגנו אחר חצות משום דתניא שכל המצות שנוהגות באבל נוהגות בט"ב וקא מפרש אח"כ כגון רחיצ' וסיכה כו' ולא חשיב ישיבה על הארץ וברישא משמע כלל והיינו גם ישיבה על הארץ אלא ע"כ דבזה יש חילוק דקצתו אסור כמו בט"ב וקצתו מותר ע"כ חילקו בזמן ביום עצמו אבל רחיצה וסיכה כו' מה דחשיב בסיפא ודאי אסורים עד הליל' כמו אכיל' ושתים כנ"ל בזה והמון העם טועים והולכים אחר חצות במנעלים ומחסרון ידיע' עושים כן וקצת אף על פי שמגלים להם האיסו' אינם מניחים מנהגם וכמעט י"ל בזה מוטב יהיו שוגגים כו':
ה׳
נר א'. במנהגים כתב נר א' לחזן ותמוה לי והלא כל הקהל צריכי' לומר קינות ובודאי לא סגי בלא"ה ומה יועיל אמירת החזן לחוד ע"כ נראה דבכל שכונה יהיה נר א' שע"צ הדוחק יוכלו לומר קינות לאורו ומ"ש במנהגים לחזן היינו בב"ה קטנה שכל הקהל יוכלו לומר קינות לאותו אור אפי' ע"צ הדוחק כנ"ל:
ו׳
משום דמקרי מועד. נ"ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב על גבי קרקע בט"ב דהא בלא"ה מספידין כל הקדושים בו ביום ואפי' אחר חצו' דכולי יומא ההוא קבוע לבכי' והספד ולענין זה לא אשגחי' במה דקרוי מועד וכ"מ מדלא הזכירו איסור הספד בט"ב כמ"ש שאר דברים כנלע"ד:
ז׳
לפי שי"ט שלו הוא. סברא זו אינה מועל' אלא לט"ב שנדחה אבל לא לט"ב שחל בא' משאר ימי השבוע ומ"מ נראה דאם יש סעוד' מצוה כגון מילה או סעוד' חתונה בט"ב שחל ביום ה' מותר לאכול בשר בליל י' אף למנהג כשר שהוזכ' בסי' תקנ"ח:
ח׳
נוהגי' שלא לשחוט וכו'. נרא' דלצדדים קאמר דהיינו לאותם שאינם חשים למנהג הכשר דסי' תקנ"ח ואוכלי' בשר בליל' לא ישחטו עד אחר חצות ואותן שנוהגי' מנהג כשר ודאי לא ישחטו דלא עדיף ט"ב עצמו מן אחר ר"ח אב דמצניעי' סכין של שחיט' אלא דמ"מ לא יכינו שאר צרכי סעודה שלהם עד חצות גם מו"ח ז"ל כ' דלמנהג כשר אין לשחוט עד אחר התענית. וכ"ה בהג"מ עד אחר התענית אבל ראיתי בכל המקומות ששוחטים לצורך אכיל' שאחר ט"ב ואין מוחין בידם:
ערבית. ואומרים קדיש עם תתקבל אבל אחר איכה עד למחר אחר יציאת בה"כ קדיש בלא תתקבל. מנהגים ואחרונים:
ב׳
במוצאי שבת. ואין מברכין בניהם בלילה מהרי"ל. שחרית אין השמש קורא לבה"כ ומשכימין קצת לבה"כ:
ג׳
לארץ. ונ"ל דמותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב ע"ג קרקע. מ"א: מהרי"ל ישב להדיא על הרצפה ולא על גבי המעלה דלפני התיבה והיה לו סרבל גרוע שלא להפסיד בגדיו בישיבת הקרקע ולמנחה החליף מן הגרוע:
ד׳
שיצאו. דהולכין על הקברות והוי עד חצות דאז רשאים לישב על הספסל מנהגים. וכתב הט"ז אבל שאר דברים דהיינו רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל וכו' ודאי אסורים עד הלילה כמו אכילה ושתיה והמון העם טועים והולכים אחר חצות במנעלים ומחסרון ידיעה עושים כן ע"ש ועסי' תקנ"ד ס"ק א':
ה׳
אחר. ומהרי"ל כתב להדליק עוד נר אחד שאם יכבה נר החזן ידליק ממנו. משמע שהקהל לא יאמרו איכה וקינות רק ישמעו מהש"ץ. מ"א. וט"ז כתב דכל הקהל צריכים לומר הקינות דמה יועיל אמירות החזן לחוד ע"כ נראה דבכל שכונה יהיה נר אחד שע"י הדוחק יוכלו לומר קינות לאורו ע"ש. ובאר היטב כ' דמ"ש כ"א נר אחד היינו דוקא בכניסת הלילה אבל בשעת קריאת איכה וקינות יכולין להדליק כל אחד נר ע"ש: מהרי"ל היה נותן ריוח בין כל פסוק ופסוק מעט ובין כל איכה יותר מעט. ופסוק אחרון שבכל איכה אומר בקול רם. וטוב שיחיד יקרא איכה גם ביום. של"ה:
ו׳
תחנון. ואומרים מזמור לתודה כ"ש בעט"ב וכ' א"ז וכן הנהיג זקיני הגאון ז"ל דלא כהגמ"נ. ועססי' נ"א. ואין אומרים שיר מזמור לאסף. כתב הט"ז נ"ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב ע"ג קרקע בט"ב ואפי' אחר חצות ע"ש. וכ"פ בתשו' דבר שמואל סי' ט' ע"ש:
ז׳
בתורה. ויש לברך ברוך דיין האמת קודם שקורא בתורה בלא שם ומלכות. מ"א ע"ש:
ח׳
אסוף. בניגון איכה:
ט׳
הקטורת. וכ"ש שאין אומרים סדר הקרבנות הכתובים סוף סי"א:
י׳
אבל. אונן אסור בלילה ולמחר נכנס ויושב בבה"כ עד שמשלימין הקינות:
י״א
לתינוקות. ב"ח כת' דליתן לתינוק הנימול כמ"ש סי' תרכ"א סעיף ג' לענין יוה"כ אבל דעת רמ"א כיון שט"ב הוא דרבנן לא מחמרינן כ"כ ומוטב ליתן לתינוק גדול קצת שחייב לחנכו בברכה. מ"א:
י״ב
שבת. ואם הם עדיין חדשים וניכר הגיהוץ בהן נ"ל דאסור ללובשן כמה שכתוב סימן תקנ"א סעיף ו' מ"א. ומותרים בכתונת לבן ואחר המילה פושטין בגדיהם. מהרי"ל:
י״ג
ונדחה. אבל אם חל מילה בט"ב משלימין מיהו מותרים לאכול בליל י' בשר כמ"ש בסימן תקנ"ח סק"א:
י״ד
בעל ברית. כולם בכלל כמ"ש ס"ח:
ט״ו
בעוד. הוא מנחה קטנה מ"א עיין שם. וכתב מי"ט וה"ה פדיון הבן למהרש"ל דהוי סעודת מצוה שהאב והכהן לא ישלימו וכ' המ"א בסי' תקס"ח סעיף קטן י' דפשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול אפי' בביתו מיהו קודם הסעודה נראה לי דאסור לאכול בביתו מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די"ט שלהם הוא ע"ש. ועכשיו נתפשט המנהג להשלים אפי' באחד מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ומ"א דעכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודות עושין בלילה א"כ ביום התענית גם כן אין להקל עיין שם. (אבל בספר אליה רבה דחה אותו בשתי ידים ומסיק להיתר גמור רק שלא יעשו סעודה ע"ש):
הקברות. ואם אין קברי ישראל הולכים על קברי עכו"ם ואין לילך על קברי עכו"ם אם יש שם כו"ם. וכ' בכתבי האר"י ז"ל דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי כי מתדבקים בו החיצונים:
א חל כו'. שנקרא מועד וע"ל ר"ס רס"ז: ומבדילין כו'. משום שר"ל ואם שכח כו' אף ע"ג דאין הבדלה על הכוס וא"כ הל"ל להחזיר מ"מ א"צ כיון שלמחר יבדיל: ומתפללים כו'. מ"ס ספי"ח בתפלת ערבית אין אדם שומע לחבירו מפני שהם מתפללי' בלחישה: וכשמגיע החזן כו'. בירושלמי סוף מס' ביכורי' עד השקיפ' היו אומרים קול נמוך מכאן ואילך היו אומרי' קול גבוה:
ב׳
ס"ב מתפללים כו'. ואומרים כו' במ"ס שם שקורין ספר קינות בערב כו' וכ"ה באיכה רבתי: ותחיל כו'. דאין שייך לומר לא ימושו מפיך דאסור בתלמוד תורה: ואם חל כו'. עט"ז ועוד דא"א לומר ומעשה ידינו כוננה דהעושה מלאכה בת"ב כו': ולא כוי. שאינו מסדר היום ואסור: ולא כו'. שאינו זמנו:
ג׳
ס"ג ליל כו'. מ"ס שם אבל מדינא א"צ כמ"ש ר"י מחיי' בכפיי' המטה ולא הודו לו ואמר רבא הלכתא כתנא דידן ולכך מקילין במנחה כמש"ל. ובירושלמי שם מ' דמדינא צריך לנהוג כן דגרסינן שם יאות אר"י מ"ט דרבנן עשו כמי שמתו מוטל לפניו. וכ"ה ברי"ף. אינו לא כופה את מיטתו ולא ישן ע"ג מטה כפויה. כמ"ש במ"ש אבל כ"ז שמתו מוטל לפניו אינו ישן לא ע"ג מטה זקופה ולא ע"ג מטה כפוייה ופי' בתה"א אלא ישן ע"ג קרקע וכדאמרינן אינו מיסב ועי"ד סי' שמ"א ס"ה. אלא דבגמ' דידן לא משמע כן דאמרינן לדידך עוברות ומניקות כו' ואם איתא לדידהו נמי קשיא ועוד דבירושלמי משמע דל"פ אלא בסעוד' המפסקת דאמר עשאוה כמי כו' וזה דוקא בסעודה המפסקת כמ"ש בעובדא דר"י בר אלעא. וכמש"ל סי' תקנ"ב ס"ז אבל בת"ב א"א לומר כן דא"כ אמאי נוהג כל הדברים הנוהגים באבל והא אונן א"צ ועבתוס' פ"א דכתובות ד' א' סד"ה בועל אבל לגמ' דידן מ' דקאי את"ב דאמר עוברות ומניקות כו' ואי הך פורתא לישב לא פריך. מיהו לדברי הר"פ שכ' שנוהג באונן כ"ד שאבל אסור רק חליצת סנדל כי צריך לחזור אחר צרכי המת אתי שפיר וקאי את"ב ולכך נמי אינו חייב במ"ע שנוהג האבל שגם האונן אינו חייב בהן וא"כ מדינא אסור וכן במ"ס שם ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו אלמא כאונן חשיב כל היום: ואין מדליקין כו'. מ"ר והביאו הרא"ש שם:
ד׳
ס"ד וקורין כו'. גמ' סוף מגילה: וכל הקדישים כו'. לפי שנא' שתם תפלתי: ולא פיטום. עמ"א: וא"צ כו'. במ"ס שם ויש שמשנין את מקומן ויש שיורדין מספסליהם למטה. וכ' בתה"א מקום שמשנין את מקומ' עשו אותה כשבת שניה כמ"ש בפ"ג דמ"ק ומקום שיורדין מספסליהם עשו אותה כשבת ראשונה וכן נהגו עכשיו וא"כ א"צ:
ה׳
ס"ה ונוהגין לומר וכו'. כמ"ש רפ"ה דברכות וכן מצינו כו':
ו׳
ס"ו אם יש כו'. כמ"ש בפ"ג דמ"ק אבל כל שלשה ימים כו' וע' מ"א:
ז׳
ס"ז אם יש כו'. כמ"ש כל מצוה שקבלו עליהם כו' ולכן אין מלין בשעת קינות והספד: ומברכין. עבה"ג: ואם אינה כו'. ע"ל סי' תרכ"א ס"ב מש"ש ועמ"א:
ח׳
ס"ח בעל ברית כו'. כמש"ל ס"ט מפני שי"ט שלו הוא והתירו לכבס מפני כבוד השבת ומ"מ ל"ד לשם דשם נדחה משא"כ כאן ואמרינן לייט עלה אביי כו' וז"ש אך לא לבנים ממש:
ט׳
ס"ט ט"ב כו'. הג"א פ"ג דמ"ק ספ"ד ד"ה והשיב כו': נוהגים כו'. בתוספתא סוף תענית מתקנין מט"ב למוצאי ט"ב וכ' הרא"ש ומרדכי ומ' מסוף היום ועוד דאסור במלאכה אבל ממנח' ולמעלה מותר דומיא דקניבת ירק ביה"כ ומפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים וע"ל סי' תקנ"ד סכ"ב בהג"ה ולא נהגו כו': והולכין כו'. רפ"ב דתענית: ואם כו'. כמש"ל ס"א וס"ד:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
