לומר נחם ועננו בתשעה באב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ״ז

אם שכח לומר נחם בבונה ירשלים יאמר אותו אצל ועל כלם (ב"י אבודרהם ירושלמי): מי שמתענה בעשירי יאמרהו בעשירי בערבי' ושחרית ומנחה (של"ה): יאמר נחם בב"ה. בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בב"ה דליכא מנהג יש לאומרו (שם):

בבונה ירושלים נחם. לפי שהוא מענינה וכ' ב"י בשם אבודרה' טעה ולא הזכירו במקו' הנהוג שיאמר אותו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין כו' עכ"ל וק"ל דהא מביא ב"י ירוש' היכן אומרה א"ר ירמיה כל שהוא להבא אומרה בעבודה וכל שהוא לעבר אומרה בהודא' וכתבו הרי"ף והרא"ש דנהגו עלמא לאו' בבונה ירושלים וסמכו אהא דאמרו שואל אדם צרכיו בש"ת ואם בא לו' בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר עכ"ל והך תפלה דנחם היא להבא ולמה כ' האבודרהם שמקומו בהודאה ונראה שיש ט"ס כאן וצ"ל בעבודה ולענ"ד כיון שסמכינן על ההיא דשואל צרכיו כו' א"כ מי ששכח לאומרו במקומו כיון דהטעם משום שהוא מעין הברכה יש לאומרו בש"ת דזו ברכה כוללת ויש לכל הבקשות שם מקום דש"ת הוא לכל הברכות מעין כל ברכה ועכ"פ לא יחתום בברוך מנחם ציון רק בש"ת כמו בענינו וענינו קודם לנחם כי היא תדירה:

והמנהג פשוט שא"א נחם כו'. משמע דהמנהג לומר הש"ץ ענינו גם בשחרית דהא כ' הש"ע ועננו בש"ת וע"ז לא כ' רמ"א שהמנהג שלא לאמרו ובמנהגים כ' ג"כ לאומרו אלא שכתב לבסוף אבל ר"י הנהיג שלא לומר ענינו בשחרית) לפי שנקרא מועד ומטעם זה אין נופלין ואם חל ט"ב ביום ה' א"א אל ארך אפים ולמנצח וק"ו והוא רחום וכן נוהגים עכ"ל ובהגהות כ' על דברי ר"י ואין נ"ל והוא מדברי המרדכי ונראה שאין לסמוך ע"ז דהמרדכי סובר דגם אא"א נוהגים לאומרו ואנן נהגינן בפשיטות שא"א אא"א ולא למנצח גם צו"ץ א"א כמו שכ' בסי' תקנ"ט ע"כ א"ל גם ענינו וכ"נ דשב ואל תעשה עדיף:

נחם. ואם שכח בבונה ירושלים יאמר אותו אצל ועל כולם ב"י מ"א. וט"ז כתב דאם שכח אומר אותו בשומע תפלה ועכ"פ לא יחתום בברוך מנחם ציון רק שומע תפלה כמו בעננו. ועננו קודם לנחם כי היא תדירה:

במנחה. משמע דמנהג לומר הש"ץ עננו גם בשחרית דהא כתב הש"ע עננו בשו"ת ועל זה לא כתב רמ"א שהמנהג שלא לאומרו אבל ר"י הנהיג שלא לומר עננו בשחרית לפי שנקרא מועד וכ"נ דשב ואל תעשה עדיף ט"ז. מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בערבית ובשחרית דעשירי. של"ה מ"א:

בבה מ. בבונה ירושלים ואף שבתפלה לא נהגו לאומרו רק במנחה מ"מ בבה"מ דליכא מנהג יש לאומרו:

א מי שאכל כו'. למד ממ"ש בי"כ ס"ס תרי"ח ולא דמי דהא אמרינן בשבת שם ימים שאין בהם קרבן מוסף כו' ואין בהם הזכרה בבה"מ ול"ד לחנוכה דשם משום פרסומי ניסא ואם בא כו' וגם דקביעא:

ירושלמי כתבו הרי"ף והרא"ש בסוף מסכת תענית וכתבו דנהגו לאומרו בבונה ירושלים מהא דמשמיה דרב בע"א

מהא דתני רב אושעיא שבת כ"ד: