דיני אירוסין ונשואין בחול המועד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ״ו

אין נושאין. דאין מערבין שמחה בשמחה ועוד מפני הטורח במועד ועוד דאם כן ימתין כל אדם לעשות נשואין עד המועד שעושה בלא זה סעודה ויבטל מפריה ורביה כ"ז בגמרא ופשוט שם דנשואין בלא סעודה אסור וצ"ע דבכתובות דף מ"ז כתבו התו' דמותר לישא בלא סעוד' ע"ש ובח"ש נדחק בזה ול"נ דלק"מ דהא התוס' קאי אליבא דרב דמקשה דברי רב אהדדי ורב יליף הטעם מדכ' ושמחת בחגיך ולא באשתך א"כ ה"ק שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל דהיינו בשר ויין כדאיתא בגמ' יהי' בחגיך ולא באשתך אבל נשואין בלא סעודה שרי אבל אנן ק"ל כשמואל דאזיל לשיטתיה דס"ל הטעם דאין מערבין שמחה בשמח' א"כ אפי' נשואין בלא סעוד' אסור דאיכא שמחה:

בשעת אירוסין. פי' שלא יעשה האירוסין בסעוד':

להחזיר גרושתו. שאין שמחה לו כ"כ וגם אין טורח בה וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל (תוס'):

ולעשות סעודה ברגל. שאין עיקר השמחה אלא תחלת הנשואין ואף על פי שמשמחין בסעודת הנישואין כל ז' שרי עכ"ל הרשב"א ובתשו' אחרת להרשב"א נמצא לאסור לעשות סעודת הנשואין ברגל אפי' נשא בערב הרגל וכ"מ ברמב"ם וכיון דמילי דרבנן היא נקטי' לקולא עכ"ל ב"י ודבריו תמוהים דהא התו' במ"ק הוכיחו שהוא דרשה גמורה דאורייתא וגם בכתובות דף מ"ז כתבו שהוא דאורייתא ועוד דבסוכה דף כ"ה משמע בהדיא אם נשאו ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל (עסי' תר"מ ס"ו) וכ"כ במ"ק בגמ' לכן נ"ל דלילה ראשונה אסור לעשות סעודה דאיתא בגמרא דעיקר שמח' אינו אלא חד יומא ולילה הראשונה נגרר אחר היום דהשמחה מתחלת ביום ונגמרה בלילה וכן למ"ד משום טירחא בסעודה הראשונה איכא טירחא יתירה אבל בשאר ימות הרגל מותר לעשות סעודה דכבר עבר עיקר שמחת נשואין וכתבו התוס' בכתובות דף מ"ז דאפי' שעה א' לפני י"ט שהוא תוס' י"ט ואסורה במלאכה מותר לישא ונ"ל דזהו דוקא לדין תורה אבל מדרבנן אסור לישא באותו שעה דהוי כקונ' קנין כמ"ש סי' של"ט מיהו אם לא קבל עליו י"ט באותו שעה מותר ורי"ט בכתובות כ' ואסור לישא סמוך לחשיכה ע"כ והעול' נוהגים לישא אף סמוך לחשיכה (כ"ה) ועיין ברצוף אהבה סימן ק"ח ובמדינותינו נהגו לישא בע"ש סמוך לחשיכה ובעי"ט לא נהגו לישא כלל ונ"ל דזהו מטעם שכתבתי דאסור לעשות סעודת נשואין בלילה הראשונ' ולכן אין לשנות המנהג:

מותר לעשות. דלא חשיבי שמחה אלא סעודת נשואין לבד:

כוחלת. בצבע:

ופוקסת. נותנת חוטין של בצק על פניה להאדים הבשר:

בסיד. להשיר השער:

ומעברת סכין. כלומר שמעברת השער בסכין:

אין נושאין נשים. משום דאין מערבין שמחה בשמח' וכתוב בהגהת סמ"ק מכאן שיש נזהרין שלא לעשות שני חופות ביום א' גם מביאין ראיה מהירושלמי דמפיק מקרא שלא לערב שמחה בשמחה מיעקב אבינו דכתיב מלא שבוע זאת ולא היא דהתם שני השמחות היו לאד' א' דיעקב היה נושא ב' נשים וכן גבי רגל שמחת האשה שהוא נושא ושמחת הרגל שתיהן הן לו הלכך שייך בהו עירוב שמחות אבל בב' חופות שעושין מב' נשים לב' אנשים לא שייך כאן עירוב שמחה וכן היה נוהג מורי הר"ר יחיאל לעשות חופות יתום או יתומ' עם חופת א' מבניו ביום א' אך מב' אחיו' כ' בס"ח דאין לעשות ביום א' עכ"ל ובמקצת ספרים כתוב דאפי' בשבוע א' אין לעשות ואין לשנות המנהג עכ"ל:

ומותר ליארס. שמא יקדמנו אחר ברחמי' ולפי טעם זה כ"ש שמות' לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו אלא דצ"ע לענין סעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אם זהו במקום סעודת אירוסין ואסור כמ"ש בסמוך או נימא דל"ד סעודה זו לסעודת אירוסין שקידש כבר דאז דוקא שייך אין מערבין שמחה בשמחה ונלע"ד דאסור דע"כ לאו דוקא סעודת אירוסין דהא גם סעודת ברית מילה היה לאסור אי לאו הטעם משום שזמנה קבוע וכן בפדיון הבן ממילא סעודה זו אסורה וראיה עוד ממה דאמרינן פ' א"מ דף י"ח דהא דאמרי' אלו כותבים במועד קידושי נשים ובעי' לאוקמי שם בשטרי פסיקת' וכדר' גידל דחמר כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה אלמא דשטרי פסיקת' נכללים בכלל קידושין וכתיבת התנאים שלנו הם ג"כ כשטרי פסיקתא ע"כ נלע"ד דסעוד' זו אסורה בח"ה וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונ' אחר בתיבת התנאים שלנו:

ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין. ונראה דכ"ש סעודת נישואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעוד' עד הרגל דאסור וכ"מ להדי' בריב"ש שמבי' ב"י:

סעודת ברית מילה. הטעם כתבו התו' וז"ל דליכא שמח' משום דאיכא צערא לינוק' א"נ כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צ"ע אם מותר לעשות במועד וא"ל הא זמנו קבוע תינח בזמנה שלא בזמנ' היאך היה מות' ונ"ל דקי"ל כרב אשי דדריש בחגיגה פ"ק בחגיך ולא באשתך ואין איסור לערב שמחה בשמחה ועי"ל דלא חשיב שמחה בשמחה אלא סעוד' נישואין בלבד עכ"ל פי' סעודה השייך לנישואין דהיינו אירוסין מבואר כאן דפדיון הבן אפי' שלא בזמנו מותר לעשות סעוד' בח"ה:

שתוכל לסלקו במועד. הטעם שכשהיא טופל' בפניה בסיד מציר' היא שניוול הוא לה אלא כיון ששמח' הוא לה כשתסלק הסיד מפניה ע"כ מותר משום שמחת י"ט שתהי' אח"כ והך היתר של עשיי' תכשיטי אשה במועד איתא בגמ' דדביתהו דר' חסדא עבדא כן והית' זקינ' ויתיב ר' הונא בר חנינא ואמר ל"ש אלא ילדה אבל זקינה לא א"ל האלקים אפי' אמא דאימך אפי' עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא פי' למיני זמר היא רהטא:

אין. הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ופשוט דנשואין בלא סעודה נמי אסור מ"א ע"ש עיין בשכה"ג ובספר גן המלך סי' ס'. ומכאן שאסור לעשות שני חופות מב' אחים או משתי אחיות ביום אחד וי"א דאפי' בשבוע אחת אין לעשות אבל ב' חופות משני אנשים לשתי נשים מותר דלא שייך עירוב וכן היה נוהג מורי הר"ר יחיאל לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו ביום אחד ועיין ט"ז:

לארס. וכ"ש שמותר לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו אבל הסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אסור לעשות בח"ה וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו. ט"ז:

אירוסין. וכתב ט"ז ונראה דכ"ש סעודת נשואין הראשונה דהיינו שנשא ערב הרגל ולא אכלו שום סעודה עד הרגל דאסור וכ"מ להדיא בריב"ש שמביא ב"י עכ"ל ועיין ס"ג ובמ"א ס"ק ד':

בערב. דוקא בשחרית ולא בערב י"ט סמוך לחשיכה מהרימ"ט בחידושיו כתובות על הרי"ף. ובכנה"ג כתב דהעולם נוהגין לישא אשה בעי"ט אפילו בערב סמוך לחשיכה. והמ"א כתב דבמדינתינו נוהגין לישא ערב שבת סמוך לחשיכה אבל בערב י"ט לא נהגו לישא כלל ע"ש הטעם ולכך אין לשנות המנהג:

מילה. אפי' מילה שלא בזמנו מותר לעשות סעודה בחול המועד. וה"ה בפדיון הבן אפי' שלא בזמנו דלא חשיבא שמחה אלא סעודת נשואין לבד. ודוקא בחול המועד אבל בי"ט אסור כ"כ בא"ז:

סכין. כלומ' שמעברת השער בסכין:

ס"א והארוס בבית ארוסתו. שזהו נקרא סעודת אירוסין. רב האי גאון. וכמ"ש בפסחים מ"ט א' במתני' וגמ' ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו וכן הא דפליגי שם סעודת ארוסין רשות דברי ר"י כו' ואוקים שם בסבלונות הוא ג"כ בבית חמיו כמ"ש בפ"ט דב"ב השולח סבלונות לבית חמיו כו' ואכל שם סעודת חתן כו': בשעת אירוסין. עמ"א וכ"כ בריב"ש וכמ"ש ביבמות מ"ג ומארסין כו' ואין עושין כו' ושם מתקיף לה רב אשי כו' דילמא למעבד סעודת כו' והכי קיימא שם במסקנא וע"כ צ"ל דה"ק ליארס בסעודה: ומותר כו'. שאינו אסור אלא סעודה כמ"ש אירוסין בלא סעודה מי איכא כו':

ס"ב מן הנשואין. ירו' והביאו התוספת שם ד"ה אבל כו':

ס"ג ולעשות סעודה שם עיקר טירחא חד יומא וכ"מ בפ"ב דסוכה חתן והשושבינים וכל בני החופה כו':

ס"ד מותר כו'. לא מבעיא מילה דאין נקרא שמחה כמ"ש בפ"א דכתובות אלא אף פדיון הבן: דאין נקרא שמחה אלא סעודת אשה וכן מפ' בגמ' מדאמר רב אשי ולא באשתך ומ' דל"פ בדינא:

ס"ה והוא שתוכל כו'. עבה"ג וכ"כ המ"מ. וצ"ע מאי מודה ונראה שסמך על הירושלמי כדרכו ברו' מקומות היכא שהסוגיא פשוט שם יותר וע' ראב"ד בהשגות פ"ג דק"ש ובמ"מ פי"ח דשבת הלכה ב' וע' רשב"א רפ"ד דנדרים ושם רי"א לא תסוד כו' תרין אמוראין ר' חנניא ורבי מנא חד אמר בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד ד"ה אסור וחורנא אמר בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד ד"ה מותר ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר' חנינא רבי יוסא בשם ר' יוחנן רבי יהודה כדעתיה כמה דרבי יהודה תמן אמר צרת שעה צרה כה"א הכא ניוול שעה ניוול הוי דו אמר בסיד שהיא מתירתו בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד ד"ה אסור ובהכי סלקא מסקנא שם דר"ח ור"י ס"ל כן ודלא כמו שחילקו בגמ' לענין פירעון אמר רנב"י כו': ומעברת שער מבית כו'. גי' הרי"ף ומעברת סרק על פניה וא"ד ומעברת סכין על פניה שלמטה ובירושלמי שם נוטלת שערה וצפרניה ומעברת כלי על פניה א"ר יודן אבוי דרבי מתניה בלשון נקי היא מתניתא ר"ל פניה שלמטה והאי נוטלת שער אינה תגלחת מדל"ק ומספרת או מגלחת אלא בגוף קאמר וכמ"ש תוס' במ"ק י"ח א' וכן פי' הפרשים מ"ש באבל והאשה מותרת בנטילת שער כו' אע"ג שהרמב"ם שם מתיר היינו משום סוגיא דהחולץ שאמרו מה במקום שמותר כו' וע' בטור י"ד סימן ש"צ אבל כאן משום שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין והך גזירה גם כן באשה ואי אפשר דקאי על בית הערוה הא קאמר אחר כך ומעברת כו' אלא על בית השחי ומדקאמר מעברת סכין וקאמר ונוטלת שערה וצפרניה מותר בין ביד בין בכלי כמש"ל סימן תקל"ב וז"ש בין כו': ומעברת סכין. טור וכגי' הרא"ש ומעברת סכין על פדחתה וא"ד כו':

משנה מ"ק א'

מימרא דשמואל י"ח

הריב"ש בתשובה

שם במשכה ח'

ברייתא שם דעיקר שמחה דנשואין ביום ראשון הוא

הרשב"א בתשובה

התוס' שם

משנה שם

ברייתא שם ט'

רמב"ם פ"ז דס"ל דת"ק לא פליג ארבי יהודה

שם ושם בברייתא