שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול המועד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ״ב
שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול המועד. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ״ב - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקמ״ב
סעיף א׳
שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול המועד אלא בחנם. ובו ב סעיפים:אפי' מלאכות המותרו' אינם מותרו' לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם אבל בשכר אסור ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו מותר: הגה ודבר האבד מותר לעשות אפי' בשכר קצוב (כל בו):
סעיף ב׳
כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל כדי שישתכר וירויח:
שאין לו מה יאכל. משמע דאם יש לו לאכול אפי' לחם ומים אסור וכ"מ בב"י סי' תקמ"ה שכ' בשם נ"י דאם יש לו לחם ומים מותר לכתוב תפילין משמע דשאר מלאכות אסור וכ"מ ברא"ש וע"ש בש"ע ס"ג מ"ש בשם המ"מ, והא דכ' בסי' תקל"ט בב"י דלהרמב"ם מיירי שיש לו מה לאכול ורוצ' למכור להרויח בריוח היינו דוקא לענין סחורה אבל לענין מלאכה כתב בהדיא בסי' תקמ"ה דאין לו כלל מה יאכל:
כדי שישתכר וירויח. גם בטור כתוב האי כפל לשון ונראה שבא ללמד דל"ת דלא הותר אלא כדי שיהי' לו מה יאכל לחוד קמ"ל כיון דהותר בהאי מלאכה הותר לקבל השכר אפילו הוא הרבה מכדי אכילתו. והיינו בהאי מלאכה גופה שמקבל בשעה שאין לו מה לאכול אבל אחר שקיבל אחד אסור אח"כ באחרים כנ"ל פשוט וכ' בי"ד כשאין לו מה יאכל אף אם יש לו כלי בית למכור שרי אלא א"כ יש לו סחורות למכור:
יאכל. כתב המ"א משמע דאם יש לו לאכול אפי' לחם ומים אסור עיין שם:
ב׳
וירויח. כתב הט"ז האי כפל ל' בא ללמד דל"ת דלא הותר אלא כדי שיהיה לו מה יאכל לחוד קמ"ל כיון דהותר בהאי מלאכה הותר לקבל השכר אפי' הוא הרבה מכדי אכילתו והיינו בהאי מלאכה גופא שמקבל בשעה שאין לו מה לאכול אבל אחר שיקבל א' אסור אח"כ באחרים עכ"ל. וכתב ב"י דכשאין לו מה יאכל אף אם יש לו כלי בית למכור שרי אא"כ יש לו סחורות למכור ע"ש:
ס"א ודבר האבד כו'. כמו שהתירו לבעה"ב משום פועל ה"נ לפועל משום בעה"ב וכ"מ בריש פ"ב אלו דברים העושין כו' ומשמע אף בשכר ע"ש וכ"ש בחש"מ דקילא כמש"ש: ס"יב כל מלאכה כו'. ממש"ש ואי סלקא דעתך שכר כו' דלא כרמ"ה. נ"י:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ״ב, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
