דין מלאכת דבר האבד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקל״ז

ספק דבר האבד מות' (רש"ך ח"א קי"ג): ממי הגשמים. ואפי' אינו דולה אלא ממשיך ברגל אסור מפני שסופו לדלות כשיחסרו:

שלא פסקו. וימשוך מן הנהר הגדול אבל פסקו אפי' אית בהו הרבה מים שלא יבואו לדלו' בדלי אסור משום לא פלוג:

יכול לדלות. דכל שהוא לצורך אפי' טירח' יתירה התירו:

ונתקלקלו. אבל נסתמו לגמרי אסור לעשותם דהוי כחדתי:

היתה עמוקה טפח. משמע דס"ל אפי' לא חפר בה טפח מותר לחפור יותר וכ"ש כשהית' חפורה ונסתמו עד טפח ומיהו בגמ' קאמר ומתקני' את המקולקלו' משמע דאסור לחפור בתחלה עבב"י:

עד ו'. אבל פחות מכאן כיון דלא עברי בי' מיא אסור:

עד ז'. אבל כשהיתה עמוקה ג' אפשר דאסור לחפו' עד ח' דטרחא יתירה היא להשליך העפר לחוץ עבב"י:

כדי לאוכלן. לכאורה צ"ע דבסי' תקל"ג ס"ד מתיר לצוד אפי' אינו רוצה לאכול מהן כיון שאפשר שיאכל מהן ואפשר דהכא חמיר טפי דאוושא מלתא עמ"ש שם:

כגון שפותח. דאפי' נתכוין לדבר המותר בעי' שיעשה מעשה שניכר שעושה לדבר המותר הא לא"ה אסור:

אין מתליעין. שנוטל התולע' שבאילן אף על פי שנפסד האילן אסור דטירחא יתירה היא:

מזהמין. כשנשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל שלא ימות:

לזבל השדה. דהוי תולדת זורע או חורש (נ"י):

יכול ליתן לו. אבל במלאכה גמור' אסור ליתן לו שכר מזונו:

שלא יתן לו שכר. צ"ע דבסי' רנ"ב ורמ"ז שרינן טפי כשנותן לו שכר דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד וצ"ל כיון דמלאכת מחובר הוא לא מהני קצץ כמ"ש סי' רמ"ד וה"ה בחנם אסור אלא כיון שמזבל אינה מלאכה גמור' אם עשה העכו"ם מעצמו א"צ למחות אבל כשנותן לו שכר ידעו שעושה מדעת ישראל ויסברו ששכרו לעשות מלאכה לימים כנ"ל:

מוסרין לו. אבל לשכור לו שומר אסור בשבת אפי' למסור לו אסור כ"נ דעת הש"ע עב"י:

שלא ידוש בפרות. משום דאושא מלתא ולפי זה אסור גם בשאר ב"ח והרמב"ם מפ' הטעם משום שינוי וא"כ בשאר ב"ח מותר (ב"י) ולדידן שאין נוהגין לדוש בפרות א"כ צריך שינוי אחר:

יכול לבוצרו. ופועלים ישראלים יכולים ליטול שכר ועסי' תקמ"ב ס"א:

נהרות המושכין כו'. בטור כתוב יאורות מים המושכים מהאגמי' אם אינן פוסקים שמקלחין תמיד מותר להשקות מהם ואם הם פוסקים אסורים. חריצין שהמים באים דרך שם מהנהר לשד' אסור להשקות מהן אע"פ שנמלאו קודם י"ט לפי שהן פוסקים ואם אמת המים עוברת ביניה' שאז אינן פוסקי' מותר אפי' אם אין רוב השדה ראוי להשקו' מן האמה נ"ל פי' דיאורות אינם עשוי' לצורך השדה אלא הם נמשכים כן מצד בריאתן וזה יש לו שדה אצלם ומשקה מהם זה תלוי בדרך היאורים בפעם אחרת אם אין פוסקים בשום פעם מותר ולא חיישי' שמא עכשיו יפסקו ויהיה לו טירח' יתירה אבל חריצים שהם עשוים לצורך שדה והם מתמלאי' מן הנהר הגדול דהיינו שקצה של החריצים נוגע בנהר אין משקים מהם דדרך חריצים אלו אינם מתמלאים אלא כשהנהר הוא גדול ומלא על כל גדותיו אז נמשך להחריץ בזה אין משקין מן החריצי' אפי' אם נתמל' קודם י"ט כיון שודאי הוא שדרכו להפסיק לפעמי' כשאין הנהר גדול מאוד ואם אמת המים עוברת ביניהם פי' שאותו אמת המי' שממנ' בא לחריצין היא עומדת בין החריצי' אלא שאין אורך אותה אמה כאורך החריצין וע"כ אין משקין כל השנה אלא מן החריצין שאורכו כאורך השדה בזה מותר כיון שעכ"פ האמת מים הולכת ג"כ לקצת אורך השדה יכול להשקות מן האמה עצמ' אפי' אין רוב השדה ראוי להשקות ממנה דמ"מ יכול להשקו' בתרי זימני כנ"ל פי' זה והב"י פי' בדרכים אחרים והנלע"ד נכון כתבתי:

וכן בריכ' שנטפה כו'. פירש"י בית השלחין שהיא גבוה והי' מעין נובע מצדו ומצד אחר היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין הי' בצד בית השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקין בית השלחין הגבו' ממעין נוטפין טיפים מב"ה הגבוה לתוך הבריכ' הנמוכ' מותר להשקות אותו ב"ה הנמוך מאותה בריכ' ואע"ג דבריכה עביד דפסק' הואיל ומטפטפ' מב"ה הגבוה מים שבאו לו ממעיין ואע"ג דהבריכ' עבידא דפסקה ואזיל ומייתי ממקום אחר מ"מ עדיין היא מטפטפת מב"ה גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקה והוא שלא פסק מעיין המטפטף מב"ה גבוה לבריכ' מותר להשקות מבריכ' לב"ה הנמוך אבל אי פסק מעיין אע"ג דעדיין מטפטף מב"ה הגבוה לתוך הבריכה אין משקין מהבריכה לב"ה נמוך דלמ' פסק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר:

כדי להשביחן אסור. פי' אפי' אם אין שם טירחא יתירה כגון המשכה בלא הדלאה דאז היה מותר אם היה חשש פסידא ואסור כאן כיון שא"צ אלא להשביחם וליכ' חשש פסיד' אבל בטרחא יתירה דהיינו לדלות מים אסור אפי' במקום חשש פסיד' כ"כ ה' המגיד:

ונתקלקלו. פי' ועדיין ניכר החריץ מעט אפי' פחות מטפח דאלו נסתם לגמרי אסור דהוה כעוש' מתחלה:

אמת המים. שהיא כדי שיקלחו שם המים לא סגי שם בפחות מטפח אבל כל שיש טפח מעמיק אח"כ עד ששה:

ואם ניכר שמכוין כו'. כ' ב"י בשם נ"י אפי' הוא מתכוין להיתר אסור כיון דניכר ממעשיו לאיסור: בגמרא פ' מ"ש ר' ינאי הוי ליה ההוא פרדיסא כי מטי ח"ה קטפי' לשנה שהו כולי עלמא לפרדסייהו לח"ה אפקריה רבי ינאי לפרדיסא ההוא שתא משמע שאם יש לו כרם שמותר לבצרו דהיינו אם הוא דבר האבד וכ' רי"ו מהאי עובדא יש ללמוד דאדם חשוב צריך ליזהר אפי' במלאכת דבר האבד שמא יטעה העולם לו' שכיון מלאכתו במועד וכ"כ הרוקח כ"כ ב"י:

האבד. וספק דבר אבד נמי מותר. רש"ך חלק א' סימן קי"ג:

ונתקלקלו. ואם נסתמו לגמרי אסור דהוי כעושה מתחלה:

ששה. אבל בפחות מכאן כיון דלא עברו ביה מיא אסור ועמוקה ג' אפשר דאסור לחפור עד ח' דטרחה יתירה היא להשליך העפר לחוץ עיין ב"י:

כדי. ומה שפסק לעיל בסימן תקל"ג ס"ד דצד דגים שהרי אפשר שיאכל מהם במועד והכא כתב לאוכלם במועד שאני הכא דסוף סוף גם השדה שותה ממנה ומש"ה בעי שיאכל דוקא מה שאין כן התם ועיין מ"א:

מתליעים. שנוטל התולעת שבאילן אע"פ שנפסד האילן אסור דטירח' יתירה היא:

יכול. אבל במלאכה גמורה אסור ליתן לו שכר מזונו. מ"א:

ומוסרין. אבל לשכור לו שומר אסור ובשבת אפי' למסור לו אסור. מ"א:

בפרות. ולדידן שאין דשין בפרות צריך שינוי אחר. מ"א:

לבצרו. ופועלים ישראלים יכולים ליטול שכר ועיין סימן תקמ"ב סעיף א':

לעשות. ואדם חשוב צריך ליזהר אפי' במלאכת דבר האבוד שמא יטעה העולם לומר שכיון מלאכתו במועד. ב"י בשם רוקח:

ס"א מיהו בכל כו'. שהראב"ד הקשה דבפ"ב אסיקנא דכל דבר האבד מותר ואפי' בטירחא ובפ"ק אסרינן אפי' טירחא זוטא דאמרינן אפי' ערוגה שחציה כו' ובפ"ב פליגי שמואל ור"ד מר חייש לטירחא ומר כו' ותי' דכל ענין זה נמסר לחכמים ולפי אבדתו התירו את טרחו כפי שראוי להתיר ועיין נ"י בפ"א על ברייתא דמדלין לירקות כו' ע"ש: לפיכך כו' אבל שדה כו'. מתני' ב' א' וגמ' שם: שהתחיל כו'. לשון הטור והוא מתני' שם ו' ב' וכראב"י ופי' זרעים שלא כו' ר"ל בבית השלחין וכמ"ש המ"מ דכולה מתני' בבית השלחין וכ"מ מפירש"י שם וכ' הרי"ף דהלכה כראב"י ואע"ג שהוא יחיד במקום רבים משום דרב יהודה שם דקאמר ואם היתה כו' כוותיה והג"מ כ' משום דמשנת ראב"י קב ונקי והוא שיטת התוס' לפסוק בכ"מ כראב"י ואין שיטת הרי"ף כן וע' תוס' שם ד"ה שרי כו':

ס"ב אפילו כו'. במתני' וגמ' שם ב' א': שהוא ממשיכו כו' אבל כו'. לשון הרמב"ם וכת' ב"י נראה מדבריו לכאורה דתליא בממשיכו או דולה אבל ליתא דבגמרא שם ד' א' אמרינן בשלמא מי קילון כו' גזירה כו' ר"א אמר כו' אלא ל"ד דלא שרי אלא ממעין ולהשקות דוקא וע' ב"י וע' מ"א: מן הבריכה. שם ד' א': או כו'. מתני' ב' א': מפני כו'. גמ' שם מאן תנא כו':

ס"ה ונתקלקלו. רמב"ם וטור וכ' המ"מ דר"ל דנסתמו לגמרי לא וכ"כ נ"י בשם הראב"ד דזהו כעין חדתי כמו באמת המים ועמ"ש למטה: אבל אסור כו'. שלמדו מדין אמת המים דס"ו וכפירש"י שם ד' ב' ד"ה שאם כו' וה"ה כאן וכ' נ"י בשם הראב"ד וכאן א"צ עמוקה טפח כמו באמת המים דהתם בעינן מקום לעבור בו מים בשטף אבל הכא מימיה עומדים ובמשהו סגי רק שלא נסתם לגמרי כנ"ל וע' ס"ו:

ס"ו היתה כו'. לשון הרמב"ם והוא כפי' השני של רש"י והביאו המ"מ ונ"י וז"ל המ"מ פירש"י שיעור אמה ו"ט ואם היתה עמוקה כו' מותר להעמיקה כעומק ראשון. א"נ אפי' לא חפר בה עדיין אלא טפח מעמיקה עד ששה וחסר זה הלשון ברש"י שלנו וברש"י שעל הרי"ף ישנו שם וכן דעת ריב"א והריב"א אזיל לשיטתו דס"ל דחה"מ הוא מדרבנן ופסק לקולא וכן דעת תוס' ורא"ש וסייעתם דחה"מ מדרבנן וע' סי' תק"ל דגם לסברת רמב"ן ניחא אבל כ"ז הוא סותר למ"ש בס"ה אף שיש לחלק לא נראה:

ס"ז ואם היתה כו'. רמב"ם וכן פירש"י אלא דלפירש"י בכל שדה הבעל הדין כן אבל ברמב"ם וש"ע אינו נראה כן אבל הטור ונ"י פי' דקאי אזרעים שלא שתו כו':

ס"ח כדי לאכלן במועד. כמש"ש י"א א' דמעיקרא אדעתא דאכילה כו' ואף ללישנא בתרא מ"מ אדעתא דאכילה בעינן ועוד דשם צידה בלא"ה מותר משום שדומה לדבר האבד אלא משום מליחה הוא דקפיד משום שהוא מלאכה וטירחא וכמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד בתי' ב' וכן כ' בנ"י אבל בלא"ה דוקא לצורך המועד כמ"ש הדשושות כו' לצורך המועד ולא חילקו אלא לענין פרהסיא:

ס"ט ואם ניכר. דתרתי בעי שעשייתו לכך וז"ש אסור כו' וגם שיהא ניכר וכן מ' בגמרא האי מאן כו' ה"ד כו' ומדקאמר האי כו' והדר קאמר ה"ד כו' מ' דתרתי בעי וכן בנכסי הגר בעינן תרתי ודלא כמ"ש המ"מ בתחלה וכ"כ בטוש"ע ח"מ סי' ער"ה: כגון כו'. טור ועתוס' שם ד"ה מוליא כו' וכ"כ נ"י וכגי' רש"י וכפירושו אבל גי' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הוא להיפך וכ"כ בטוש"ע ח"מ שם:

ס"יג אישות כו'. גי' תוס' ורי"ף ורא"ש במתניתין ר"י אומר במקום וחכ"א ובברייתא תניא כשאמרו בשדה הלבן כדרכו כו' וקאי את"ק. וכ"ז הוא כן לפי גי' שלנו ג"כ וכחכמים: וי"א כו'. שגורס במתני' כגירסא שלנו ובברייתא כשאמרו בשדה הלבן לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה כו' וכגי' הרי"ף אלא שלא גרס תיבת כדרכו בברייתא:

ס"יד ואם הכניסן כו'. כן פי' נ"י מש"ש ואם באו כו': אף בשבת אפי' כו'. טור ופי' מש"ש ר"א בשבת כו' קאי ארישא שלא היה שכיר שבת כו': בלבד כו'. דכל שאסור לעשות אסור לומר לא"י לעשותו כמ"ש בפ"ב. נ"י: מסייעין כו' בחה"מ. כגירסת ס"א היה שכיר כו' עושה בשבת וי"ט ומסייעין אותו במועד ומוסרין להם כו' וכ"כ בטור אלא שהטור פי' דמוסרין קאי גם אשבת וי"ט אבל ש"ע ס"ל דקאי אחה"מ לבד אבל בשבת וי"ט אין חילוק בין שנה או לא וז"ש עושה בשבת וי"ט ר"ל מעצמו וע' סי' רמ"ד ס"ה ושיטה אחרת להרמב"ם דמפרש דברי רבי אסיפא היה שכיר כו' ופי' בשכר ששוכרין אותן דלא כנ"י אבל השמיט דין שבת וי"ט וכבר תמה המ"מ בזה:

ס"טו ואם אין כו'. השמיטו הא דאדם חשוב משום דרב לא ס"ל והלכה כרב ועוד דלחדא לישנא לא סיימוה קמיה ובד"ש כו': אפי' מוצא כו'. ממ"ש אדם חשוב שאני ואם איתא אטו ימות ברעב משום זה. ב"י:

ס"טז מי כו' יכול לבוצרו. מעובדא דר' ינאי בגמ' ובירושל' שם על מתני' וכן מי שהיה יינו בתוך הבור א"ר זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור מה אנן קיימין אם כשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם כשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כינן קיימין כשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דו יכיל קיים ולא קם כהדא ר"ע בי ר' ינאי קניף כרמיה במועדא כו': ולדרוך היין. אע"ג שבירושל' הנ"ל אמרו בתחלה אסור היינו כשיכול להתקיים וע' ברא"ש וצ"ע: ולעשות כו'. ממ"ש בגמ' שם זופתין חביות כו' וע' סי' תקל"ח ס"א וכת' המרדכי אף למאן דאסר דוקא בחבית שלמה וזופתין מבפנים כדי שיתחזק היין והשכר אבל תקונו ודאי שרי דדבר האבד הוא וכ"ש למאן דמתיר: ובלבד כו'. כנ"ל:

משנה מ"ק י"א וי"ב וכר' יוסי ובגמ' שם

משנה שם ב' ור"ן כר"א בן יעקב הסכמת הפוסקים

פירוש שדי לה במטר השמים

שם בגמרא:

משנה שם ב'

ברייתא שם ד" וכר' אלעזר בר' שמעון

מימרא דרבי זירא שם

ברייתא שם

ברייתא שם וכאוקימתא דר' ירמיה

כאוקימתא דאביי שם

ברייתא שם

משנה ב' ובגמרא שם ד'

משנה שם וגמרא שם

משנה שם וכדאביי

רמב"ם בפ"ח מהא דשדה מטוננת שם בגמרא

מימרא דרבא שם

מימרא דרבא שם וכפירש"י שם טור ור"י

גם זו שם

גם זו שם

ברייתא בע"א נ'

משנה מועד קטן ו' וכדפי' רשב"ג בברייתא שם טור בשם אביו הרא"ש וכן כתב הרי"ף ורי"ץ גאות

ברייתא שם ז' וכפירוש הרמב"ם

טור בשם הרמב"ם בפ"ח ולפי גירסתו ולזה הסכים ה"ה שם:

ברייתא שם י"ב וכר'

טור וכפירוש הנמוקי יוסף

שם בברייתא וכת"ק

שם

מעובדא דרב הונא שם

מעובדא שם

רמב"ם שם מדאיפקד שמואל

ברייתא שם

ירושלמי כתב' הרא"ש שם

מעובדא דרבי ינאי שם בבבלי והרא"ש שם בשם הירושלמי: