דין ביצה שנולדה בי״ט - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקי״ג

אסור ליגע כו'. אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה דבי"ט שחל להיות באחד בשבת אסור מדאורייתא דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין לי"ט וגזרי' י"ט דעלמא אטו י"ט שחל בא' בשבת והא דאסור' בטלטול משום לא פלוג (יש"ש) ועמ"ש סי' תקט"ז:

דהיינו לטלטלה. ס"ל דטעם איסור הנגיע' מפני שהביצה מתגלגל' והוי טלטול דלא כת"ה שאוסר ליגע בדבר המוקצ' כשהוא לצורך המוקצה וע' בב"ח ובמרדכי וכ"מ סי' רע"ז ס"ג וסי' ש"ח ס"ג בהג"ה שסתם שם ולא חילק אך קשה דבסי' רס"ה סס"ג כ' דאסו' ליגע בנר דולק כשהוא תלוי פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה עכ"ל משמע דכשאינו דולק שרי ליגע אף על פי שמתנדנד בנגיעתו: ובד"מ כתוב בשם א"ז וז"ל ומשו' מוקצה ליכא דטלטול מן הצד הוא עכ"ל משמע דמיירי שדבר היתר מונח על הנר דאז מות' ליטלו ממנו אבל ליגע בו ממש אסור ומדברי הש"ע בסי' ש"י ס"ו משמע דס"ל כת"ה דכל מוקצ' אסור' ליגע בו כשהנגיע' לצורך דבר המוקצ' אפי' אינו עגול כמו ביצה דהא כ' סתם וצ"ע על רמ"א שלא חילק שם ועסי' תקכ"א ס"ב:

כולן אסורות. דהוי דשיל"מ:

ספק וכו'. בטור כתוב איפכא ספק וכו' אסור ואם נתערב' באלף כולן אסורות מדהחליף הרב"י לשונו ש"מ דס"ל דספק שנתערב כולן מותר' דכל א' ה"ל ס"ש /ס"ס/ וכמ"ש המ"מ וצ"ע דבי"ד סי' ק"ב פסק לאיסור ואפשר שם מיירי (במ"ש) בחד בשבת דהוי דאוריי' ודשיל"מ אבל הכא דהוי דרבנן ומ"מ נ"ל להחמי' דהא אפי' ס"ס ששניהן בגופו יש אוסרין בדשיל"מ וכמ"ש סי' תצ"ז ס"ד וק"ו כשספק א' בגופו וספק א' ע"י תערובו' דגרע טפי כמ"ש בי"ד סי' ק"י וכ"פ בד"מ ובת"ח כדעת הטור:

הכל מותר. דמין בשא"מ בטיל בדשיל"מ אפי' נתערב' ונטרפה עם התבשיל:

חוץ מן הביצה. משמע שהביצ' עדיין שלימה ואפ"ה דוקא כשנתבשל' עם בשר שרי אבל עם בצים אחרים אסור' כל הבצים משום דמין במינו הוא אבל דעת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דטעמו בטל אפי' בדשיל"מ ע"ש:

דלחזותא וטעמא עביד. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אף על פי שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל כמ"ש הרב"י בשם ת"ה שדייק כן מראבי"ה ע"ש וכ"מ בי"ד סי' ק"ב בש"ע דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במרא' אז אינו בטל וכ"מ בת"ח ובסימנים ואף שהביא בת"ח דברי מהרא"י לא להלכה הביאם וע"ש בש"כ ובת"ח: אם אינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אפילו סי' א"צ דמיא דביעי בעלמא הוא (כל בו) וכ"פ הת"ח ועבב"י כאן:

וכן בשבת וי"ט. וא"ת כשנולדה בשבת הרי נגמר' ביום ו' שהוא חול ולישתרי י"ל כיון דמסתרא בשבת מדרבנן אם אתה מתירה בי"ט שאחריו נמצא ששבת הכין לי"ט ולא לעצמו ואיסור זה אינו אלא מדרבנן דמדאוריי' אפי' בראשון שרי וא"כ לעצמו הכין עכ"ל הר"ן וביש"ש כ' דלפי מ"ש התו' בתי' קמא דהליד' חשוב' הכנה א"כ מיתסרא מדאורייתא ביום שלאחריו עכ"ל וכמדומה שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות שכ' דהליד' חשיב' הכנה ואפ"ה מותרת מדאוריי' בשני דהראשון לעצמו הכין עכ"ל וכ"כ בס' החינוך דלא משכחת הכנה מדאורייתא, אלא בביצה שנולדה בשבת אחר י"ט או בי"ט אחר שבת ועמ"ש סס"ו וסי' תק"ז ס"ב:

ולמחר השכים. קודם עלות השחר (ר"ן):

בתוך ס' בתים. דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:

ומסל"ת. ואם ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל אם מסל"ת אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו (מרדכי), ואם הבצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל עבי"ד סי' ס"ט ס"י דהפריש' וב"ח אוסרין וש"ך וט"ז מתירין ע"ש:

מותר לסמוך. וה"ה בכל מילי דרבנן וכ"פ בת"ח כלל ל"ב ועבי"ד סי' קכ"ב:

שמא נולדה בשבת. בת"ה הגיה שמא נולדה באחד בשבת ומביאו בד"מ משמע שאם הביאה ביום א' בהשכמה דליכא למיחש שנולדה היום ומסל"ת דנולד מע"ש שרי דאף את"ל שנולד' בשבת אינה אסורה בי"ט אלא מדרבנן וכמ"ש ס"ה לכן נ"ל דצריך להגיה כאן שמא נגמר' בשבת ויש"ש כ' וז"ל כ' מהרי"ו סי' ו' אפי' בי"ט אחר השבת נאמן כיון שאין משביח מקחו אדרבה מגרע אותו דבצים ישנים גרועים הם ולא חיישי' שעשה להכשיל ישראל (כמ"ש בי"ד סוף סי' קי"ח) ואף שיש לפקפק בדבריו דהתם אמרי' שאינו עושה מעשה להכשילו מאחר שאינו מרויח כלום אבל לעולם לא מאמינים ליה במה שהוא ספק דאוריי' מ"מ נ"ל להתיר דרוב המוכרים בצים הם מאותן שנולדו כבר ונהי דלא שרי משום רובא משום דהוי דשיל"מ מ"מ מדאוריי' יש לן לסמוך ארובא אלא שאסור מדרבנן ולכן עכו"ם מסל"ת נאמן עכ"ל היש"ש והמרדכי כ' הטעם דלא אזלי' בתר רובא משום דהבצים מיד שנולדים אוכלים אותם והוי כמו דבר המתכבד ע"ש א"כ אסירי מדאוריי' כדמשמע בגמ' דב"מ פ"ב אך נ"ל דבמדינתינו שכיחי הרבה בצים ומביאים הרבה בבת א' ודאי הרוב שמביאים למכור הם מהנולדים כבר וע' בתשו' הרשב"א רסי' רמ"ג ובי"ד ססי' ט"ו ודברי מהרי"ו שכ' לא חיישי' שעושה להכשילו משמע דיודע שנולד אסור וא"כ מה זה שכ' שמגרע מקחו אדרבא משביח אותו דיודע שהישראל לא יקנה אותו אם יאמר שנולדה היום וכמש"ל בשם המרדכי:

ואפי' בי"ט. וא"ת דלמא אם לא נשחטה היתה הביצה נולדה היום וא"כ נגמרה בשבת ואין שבת מכין לי"ט וי"ל דלא מקרי הכנה אם לא נגמרה הביצה היום ע"י הכנה של אתמול ובמעי אמה לא נגמרה שאינה ראויה לגדל אפרוח (הרא"ש) ועוד שטעמה משובח יותר כשנולדה (רמב"ן):

אסור בי"ט שלאחריו. משום הכנה כלו' דכשנולד נגמר וא"כ שבת הכין לי"ט ועבב"י שהרבה להקשות ול"נ דלק"מ דודאי כשנולד בי"ט שאחר השבת מותר מדאוריי' בו ביום דהא לא נגמר מאתמול דל"ד לביצה ולא שייך למיגזר שאם יאכל מה שנולד בי"ט יאכל מה שנולד בשבת דשבת בי"ט לא מיחלף ליה וכמ"ש סי' תק"ז ס"ב אבל גבי ביצה גזרינן שאם יאכל ביצה שנולדה בי"ט כשחל י"ט בא' בשבת יאכל ג"כ הביצה שנולד בו ביום והר"ן כ' דאפרוח שנולד בשבת מותר מדאורייתא בי"ט כיון דאפשר לשחטו לחול' בשבת א"כ שבת לעצמו הכין ע"ש גבי עגל א"כ לק"מ דהיא גופא גזירה ולא גזרינן גזיר' לגזיר' וביש"ש חולק על הטור וס"ל דאפרוח לא חשיב הכנה כמ"ש הרא"ש גבי עגל דלידתו לא חשיב הכנה:

דהיינו לטלטל'. וזהו ממ"ש הב"י בשם המרדכי בסי' ש"ח דאין איסור בדבר המוקצה בנגיעה לחוד בלא טלטול אלא שמסיק כאן ב"י דביצה שאני כיון שהו' דבר שמתגלגל חיישי' שמא ינענעו ע"י הנגיע' ורמ"א פסק ג"כ סברא זאת בסי' רס"ה ס"ג דאסור ליגע בנר דולק כשהו' תלוי ומ"ה תמוה לי למה לא כתב כאן ג"כ לאיסור אפי' בלא טלטול ולמה נדחק להקל ולחלק בין ביצ' למנורה התלויה.

אפי' באלף כו'. דהוה דשיל"מ לאחר שבת וכל שיל"מ אין לו ביטול היום ומזה הטעם אסו' גם בסעיף ב' בספק:

שנתבשלה בשוגג. בכל בו כ' בזה הכל מות' חוץ מן הביצה שמניח עד למחר דהא קי"ל גיעולי בצים מותרת דמיא דביעי [בעלמ'] הוא ואין נ"ט כלל וכתב שזה הי' מעש' בלוני"ל בביצ' שנולדה בי"ט והושמ' בטפיל' שקורין פנא"דה והתירו הכל חוץ מהבצי' ע"כ וכ' ב"י ע"ז ולפי מ"ש רבינו בשם ר"ת בלאו ה"ט נמי שרי דטעמו בטל בס' עכ"ל פי' דר"ת ס"ל דלא מחמרינן בדשיל"מ רק כשהוא בעין ולא בטעמו לחוד ותמוהים דברי ב"י בזה דלטעם הכל בו אין צריך ששים לבטל דאין כאן איסור כלל ודבריו בש"ע כאן תמוהין ביותר דלמה הצריך ס' דהא הוא עצמו פסק בי"ד סי' פ"ו ס"ה האי סבר' דמיא דביעי בעלמ' אינה אוסרת כלל ודוחק לומר דמיירי כאן בביצ' נקובה דה"ל להזכיר דבר זה ותו דהא הכל בו פשיטא שמיירי באינה נקוב' וכיון דאיהו קאי על דבריו ממילא מיירי ג"כ באינה נקובה:

אבל אם לבנו בו כו'. ואע"ג דבי"ד סי' ק"ב כתב דבאינו מינו לא איכפת לן בדבר שיל"מ כאן שהוא לטעמא ולחזותא הוה כמין במינו:

ובלבד שלא יגע. הטעם דשמא ינענע אות':

בי"ט של גליות. שא' מהם ודאי חול אבל ב' ימים של ר"ה כיומא אריכת' הם וחוק קבוע הוא מדרבנן הוקבעו תחלה משום ספק ושבת וי"ט הסמוכי' השבת וי"ט הראשון או השני שהוא ביום א' שמא קודש הוא:

אפשר שתלד בלילה. ואע"פ שרובן אינן יולדת בלילה כאן אזלינן בתר המיעוט כיון שבדק אתמול והיום בשחרית ומצא ולא תלינן דיצאה רובה מאתמול וחזרה (היום) דזה לא שכיח לתלות בו בספק:

אבל אם לא בדק כו'. פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מס' שמא יצא היום דס' בדשיל"מ אסור בספק השוה:

ואסור מדאוריי'. זהו דעת ת"ה והטעם משום הכנה שביצה שנולדה היום נגמר' מאתמול ואין שבת מכין לי"ט והוא איסור דאוריי' מדכתיב והכינו את אשר יביאו ובספק דאוריי' אזלי' לחומרא ומהרי"ו פסק דמותרין אפי' בי"ט שלאחר שבת כיון שאין משביח מקחו ומגרע אותו דבצים שנולדו היום עדיפי מאתמול כתב רש"ל דכן עיקר דאף שאין סומכין אעכו"ם מסל"ת במילי דאורייתא שאני הכא דרוב הבצים הם שנולדו כבר מכמה ימים והן רוב' דעלמ' ונהי דלא שרי' משום רובא כה"ג מאחר דמחמרי' בס' שהרי אפי' נתערב באלף כולן אסורות והטעם דלא אזלי' בתר רוב' בדשיל"מ מ"מ הא דבאלף לא בטיל הוא דרבנן מ"ה סמכי' אמסל"ת כדברי המרדכי ע"כ דברי רש"ל ועסי' תקט"ו ס"ב:

ואפי' בי"ט שלאחר השבת. דלדעת ר' אפרים אסור בזה דשמא הית' מתילדה היום לא קי"ל כן דאין הכנה אלא אם נגמר' היום ע"י הכנה של אתמול ובמעי אמה לא נגמרה עד שתצא לאור העולם:

ואם נולד בשבת כו'. בטור כ' זה בשם אחיו הר"י וז"ל כ' אחי הר"י שאסור בי"ט שלאחריו משום הכנ' דודאי שייך ביה הכנה דבעודו בקליפתו אינו ראוי לכלום עכ"ל נראה כוונתו דאע"ג דבאם נולדה בי"ט כ' קודם לזה דיש מתירין והגאונים אוסרים והיינו דפליגי כמאן הלכת' אי כרב דאסור משום מוקצה או כשמואל ור"י דשרי דאין כאן מוקצה כיון דמתיר עצמו בשחיטה היום מתיר גם המוקצה ה"ז הוא בנולד בי"ט אבל בנולד בשבת אסור אפי' למאן דמתיר בנולד בי"ט מ"מ כאן בי"ט שאחריו אסור מדאוריי' דאין שבת מכין לי"ט כמו בביצה שנולד' בי"ט דאסור' משום שבמעי אמה נגמרה אתמול בשבת אלא שהליד' לחוד לא עשת' שם גמר ה"נ כאן באפרוח אסור בי"ט שלאחריו משום הכנה והיינו הכנת לידה דכאן הוא הלידה לחוד גמר דשאני בביצה שהיתה ראויה ג"כ במעי אמו ראוי לאכיל' אחר שנגמר אלו היו שוחטין את התרנגולת אלא דאיסור שבת רביע עליה אבל באפרוח בעודו בקליפתו אינו ראוי לכלום ע"כ הוי הלידה גמר וע"כ אסורה מן התורה בי"ט שאחריו משום הכנה שהיא דאורייתא נמצא שיש נפקות' בפסק הר"ר יחיאל אפי' למאן דאוסר בי"ט עצמו היינו משום מוקצה או נולד שהם מדרבנן אבל בזה שרוצה לאוכלו בי"ט שאחריו וכן להיפך בנולד בי"ט שאסור בשבת שאחריו מן התורה משום הכנה אלא דלפי הנראה יש כאן חילוק בין הכנה זו להכנה דביצה דאע"ג דבתרווייהו אסירי משום הכנה מ"מ בהכנה דביצה שנולד' בי"ט דנגמרה מאתמול בשבת אסור מן התורה ובי"ט דעלמא מותר מן התור' דהא נגמר' בחול אלא משום גזירה אטו י"ט אחר השבת אבל כאן לא גזרו בי"ט דעלמ' כלל אטו י"ט שאחר השבת דבביצ' יש מקום לטעות לרואה שזה אוכל הביצה שנולד היום בי"ט דעלמא יאכל ג"כ בנולד בי"ט שאחר השבת כיון שזה וזה נולד בי"ט עכ"פ משא"כ כאן באפרוח שאם נולדה בי"ט שאחר שבת מותר באמת אפי' מדרבנן לשמואל ור"י ואפי' לרב מותר מן התורה אלא שתרצה לגזור משום נולדה בשבת שלפני י"ט גזירה זו לא מצינו כלל בדברי חכמים שאין זו גזירה שוה ביום ההולדה אלא נולד בי"ט דעלמא וכן בי"ט אחר שבת תלוי בפלוגתא ולהיש מתירין שפוסקים כשמואל ור"י מותר גם בנולד בי"ט שאחר שבת אבל נולד בשבת אסור לכ"ע מן התורה בי"ט שאחריו והב"י הקשה יש לתמוה על הר"י דהא רב דאסר בנולד בי"ט הוא משום מוקצה ולא משום הכנה ונכנס לדוחק עבור זה וכן ראיתי לרש"ל שהקשה כן ותמהני מאוד על גברי רברבי האלו שאין כאן התחלה לקושיא דרב מיירי בנולדה בי"ט עצמו דאז אין שייך הכנה דודאי י"ט מכין לעצמו בו ביום אלא משום מוקצה אסר רב משא"כ כאן בנולד בשבת לענין י"ט שאחריו דודאי יש איסור הכנה עוד הקשה ב"י דאי משום הכנה אסר רב ע"כ אסור בי"ט שאחר השבת דהא בביצה שנולדה בי"ט לא מתסר' אלא משום גזירה משום י"ט שאחר השבת וא"כ מאי אשמעי' הר"ר יחיאל כו' וכ"כ רש"ל דלדעת הרר"י שייכא גזירה זו בי"ט דעלמ' אטו י"ט שאחר שבת כמו בביצה וזה אינו כלל לפע"ד דכאן שרי לגמרי בנולדה בי"ט שאחר השבת ליש מתירין כרב ולא שייך כאן גזירה מטעם שזכרנו שאין זה גזירה שוה ומו"ח ז"ל כתב לחלק בין הכנה זו לביצה דכאן אין הכנה אלא מדרבנן וכ"ז אינו שוה לי אלא יש כאן איסור דאורייתא לד"ה דס"ל הכנה דרבה:

לטלטלה. דאין איסור בדבר המוקצה בנגיעה לחוד בלא טלטול כמ"ש סי' ש"ח סעיף ג' בהג"ה ועמ"א וט"ז:

אסורות. דהוי דשיל"מ לאחר שבת:

אסורה. ואם נתערבה יש להחמיר כמ"ש בי"ד סי' ק"ב ועמ"א:

מותר. דמין בשאינו מינו בטיל בדשיל"מ אפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל:

הביצה. משמע שהביצה עדיין שלימה ואפ"ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל עם ביצים אחרים אסורים כל הביצים משום דמין במינו הוא. אבל דעת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דטעמו בטיל אפי' בדשיל"מ ע"ש:

דלחזותא. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטיל אע"פ שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל. מ"א. אם אינה קלופה הביצה ונתבשלה עם אחרות אפילו ס' א"צ דמיא דביעי בעלמא הוא. כל בו ות"ח. מ"א ע"ש:

שלא יגע. דשמא ינענע אותה:

ר"ה. ובספק אם נולד ביו"ט ראשון מותר אף בי"ט שני של ר"ה. ואם חל ר"ה ביום ה' ו' ונולדה ביום ה' אסור בשבת. רוקח וש"ל:

השכים. קודם עלות השחר. ר"ן:

בתים. דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:

לא. פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדבר שיל"מ אסור בספק השוה:

ומסל ת. ואם ידע העכו"ם דנולד אסור לישראל אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו. מרדכי. ואם הביצים של ישראל והעכו"ם מסל"ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל. ע' ביו"ד סי' ס"ט סעיף י"א דהפרישה וב"ח אוסרים וש"ך וט"ז מתירין ע"ש:

לסמוך. וה"ה בכל מילי דרבנן ועיין בי"ד סי' קכ"ג:

אין. וט"ז בשם רש"ל מיקל גם בזה ע"ש ועמ"א:

ס"א דהיינו לטלטלה. כמ"ש בגמ' אין מטלטלין לכסות כו' אבל בסי' רס"ה ס"ג דאפי' ליגע בכה"ג אסור שמא ינענע ועמ"ש כאן בס"ד:

ס"ב ספק כו'. עמ"מ דיש מחלוקת אם נתערבה קאי אספק או אודאי דוקא ותליא בפלוגתא ש"ע וב"ה בי"ד סי' קי ס"ט ועמ"ש בסי' תצ"ז ס"ז ועמ"א:

ס"ג שנתבשלה בשוגג. דוקא כמ"ש בספ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג כו': אם יש ס' כו'. ואף ע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל כמ"ש בפ"א ופ"ה דוקא מין במ ינו וכמ"ש בנדרים נ"ח א' כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל כו' ואמרינן פ"ג דחלה הטבל אוסר כ"ש במינה שלא במינה בנ"ט ובנדרים שם א"ל אף אני כו' וער"ן ד"ה אמר להם כו' ושביעית נמי במינה כמ"ש שם ופ"ז דשביעית ושם נ"ב א' שהנודר מן הדבר כו'. ואף ע"פ שהוא דשיל"מ כמ"ש שם נ"ט א' אר"א שאני קונמות כו' ובירושלמי פ"ו דנדרים הלכה ח' שהיה רש"א משום ר' יהושע בדשיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו להם חכמים שיעור אלא מין במינו כ"ש ושלא במינו בנ"ט וכל שאין לו מתירין כגון כו'. אלין נדרים מה אתה עביד לון כדשיל"מ או כדשאל"מ מסתברא מעבדינן כדשיל"מ כו' תנינן תמן שהנודר ונתערב באחר אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור תפתר מין בשאינו מינו בדשיל"מ וע' בתוס' לקמן ל"ח א' ד"ה ולבטיל כו' וי"ל דה"מ כו'. וכ"ז איירי בביצה קלופה אבל בשאינה קלופה אינה אוסרת כנל כמ"ש בחולין צ"ז וצ"ח למימרא דיהיב טעמא והא אמרי כו' ועתוס' שם ד"ה בביצת כו'. וז"ש עם בשר ותבשיל משא"כ עם ביצים דמין במינו. אבל בטור כתב בשם ר"ת דוקא כשהוא בעין אבל טעמו בטל בס' וכ"כ בהג"ה בי"ד סי' קב ס"ד: אבל אם כו'. עתוס' לקמן ל"ט א' ד"ה משום ועי"ל כו' והקדירה נתקנה כו':

ס"ד ובלבד בו'. ירושלמי ר"פ משילין ואף ע"פ שנגיעה מותר במוקצה תי' המ"מ שמא יתנדנד ותה"ד כ' דלצורך דבר איסור אסור ועיין מ"ש בסי' ש"י ס"ו:

ס"ה ואם י"ט בו'. ערש"י ד' ב' ד"ה מותרת בזה כו' וה"ה כאן:

ס"ו לפיכך כו' אבל כו'. תוס' בבכורות ח' א' ד"ה אימור כו': אבל אם לא כו'. שם במאי אוקימתא כו' ועיין רש"י שם ד"ה אימא כו': ועו"ג כוי ודוקא כו'. כמ"ש בב"ק קי"ז ב' אר"א אין מסל"ת כו': ואסור מדאורייתא שם ג' ב' בשלמא לרבה כו' ור"ל בי"ט שאחר השבת מיירי הברייתא וע' סי' תק"ז ס"ב אבל נפלו כו': אבל בי"ט שני אפי' כו'. כמ"ש בריש י"ט ד' ב' והשתא דידעינן כו' וערש"י שם ה"יב ד"ה מי לא כו':

ס"ז ואפי' בי"ט כו'. עתוס' שם ד"ה נגזור כו':

ס"ח ואם נולד כו'. כיון דאסור ביומו הוה הכנה וכמו עצים שנשרו בשבת:

בריי' ביצה ג'

עיין בב"י

שם בבריי' וגמרא

לשון כל בו

טור בדעת רבינו תם

שערי דורא ומצא כ' בשם מה"ר איסרלן ועיין בי"ד סימן ק"ב

ברייתא שם

ציינתיו לעיל סימן ש"י סעיף ו' וע"ש

שם בגמרא רב

מימרא דרבי יוחנן שם

מימרא דרב מארי שם

שם בגמרא

כפי' רש"י ותוס'

הר"ן שם

הרא"ש מהר"ע והר"ן שם

טור וש"פ

ברייתא שם ופי' הרא"ש והר"ן שם ושכן נראה מדברי הרי"ף וה"ה בפ"א מהי"ט בשם המפרשים

שם בגמ' ו' וכרב טור בשם הגאונים הרי"ף ורמב"ם בפ"ב וש"פ

טור בשם אחיו הר' יחיאל: